לא להכלה את חרפת ההכללה

ניסיתי לערוך תרגיל מחשבתי עם עצמי, שיח ביני לביני, שווה בנפשך, הרהרתי, שבארה"ב, המעצמה החזקה בעולם, יסמנו כל יהודי בעל חזות חרדית, לא חלילה עם טלאי צהוב, אבל עם אצבע וירטואלית הקובעת כי הוא מפיץ את מגיפת הקורונה ובגללו מתים מאות אלפי אמריקנים. בעצם זה כבר קורה, השיב לי הקול הפנימי. יותר ויותר נשמעים הקולות המאשימים את היהודים החרדים בהפצת הנגיף, יותר ויותר התקפות אנטישמיות נגד מוסדות יהודים, נגד יהודים ברחוב, נגד בתי כנסת וחנויות המוכרות כשר. אנחנו מזהים את ההתדרדרות הזו כאנטישמיות מובהקת. שנאת יהודים ישנה שצפה מחדש בכל פעם שחסר אויב מאחד אשר עליו ניתן לזרוק את זעם ותסכול ההמון.

זה קורה ברחובות ארה"ב וברחובות מדינות אירופה על-ידי אנשים פרטיים, וארגונים אנטישמיים הפורחים בשנים האחרונות. יהודי העולם ויהודי ישראל נחרדים מהתגברות האנטישמיות. אלא שלדאבון הלב, בשבועות האחרונים, במדינת היהודים, מדינת ישראל, נמצאו מפיצי נגיף הקורונה. הם כבר הושמו בסגרים, כבר סומנו בריש גלי, הם לא מוכים ברחובה של עיר, לא מרססים על עסקיהם מילות גנאי וצלבי קרס, אך האצבע, הו האצבע, הקובעת כי מפיצי הקורונה הם יהודים בעלי חזות חרדית, המהווים איום על שלום העם היהודי במדינת היהודים.

עיצוב הנרטיב הזה וההצלחה בקיבועו בתודעה ובמרחב הציבורי, זו הסכנה הממשית. בארה"ב מדובר בשונאים סדרתיים ואנטישמיים קבועים, במדינת היהודים מדובר בחלק גדול בקרב אנשי חדשות, מעצבי דעה, בעלי השפעה, המפיצים את נגיף השקר והרמייה, נגיף השנאה וההכללה, שום מסיכה לא תוכל להסתיר את החרפה הזו.

כשבחדשות, בשיא הצפייה והרייטינג מתאר הכתב את המציאות בה שיעור ההדבקה בעיר אשדוד, כדוגמה, עלה באופן משמעותי, הוא אינו מצלם את ההמונים שאינם חרדים, הרובצים בחופי הים זה לצד זה בלי מסיכה, בלי מרחק שני מטר, מצפצפים על ההוראות. התמונות המרצדות על המרקע הן של חרדים הפוסעים ברחוב עם מסכות על הפנים, חרדי עם עגלה, חרדית עם שביס, חרדי שמנמן, חרדי סגפן, חרדי ממהר, חרדי ההולך לאיטו, לכל פריים יש את "חרדי הקורונה" שלו.

התמונות הללו מופצות ומתפשטות כמו הנגיף בכל עיר, בכל ישוב. מחפשים את החרדי להבאיש את ריחו ולהאשימו בהפצת הנגיף. יצירת המציאות המדומה, כאילו החרדים הם, הם ששחררו את העטלף בווהאן, הם המפיצים את הנגיף בארה"ב ובישראל, הוא נרטיב של הנדוס תודעה, של הכללה פושעת, של שנאה תהומית ובעיקר של מוטיבים אנטישמיים. הסימון של הציבור החרדי כמפיץ מגיפות, הוא סימון אנטישמי לא פחות. כמו שבתל אביב, קריית אתא, ברמת גן ובירושלים יש נשאי קורונה, גם בבני ברק, בביתר עילית, במאה שערים, ישנם נשאים.

רובו של הציבור החרדי, לאחר שהפנים את משמעות הסכנה שבמגפה זו, מתנהג באחריות, על-פי הכללים. כשמובילי מחאות, צעדות, הפגנות, מופעי רוק וזמר צפצפו על ההוראות, בבתי הכנסת "גבאי הקורונה" לא חרגו כהוא זה מההנחיות. כשבחופי הים בבת ים, תל אביב, אלפים נהנו מגלים רגועים, משמש, מחול, בבתי המדרש למדו בקפסולות. כשאוהדי מכבי תל אביב צפצפו על ההוראות, בתלמודי תורה למדו בקפסולות.

מגיפת הקורונה אינה מבדילה בין אדם לאדם, בוודאי שאינה מבחינה בין יהודי ליהודי, המגיפה פוגעת בכולם, אסור להאשים אוכלוסייה מסוימת בהפצה. האנטישמים בארה"ב עושים זאת באופן שיטתי, במדינת היהודים אסור שדעות פוליטיות וציניות ישפיעו על האזרחים בפמפום ושתילת תודעה של "חרדים מפיצי נגיף הקורונה". הציפו את האובודסמנים במערכות המדיה כדי לעצור את מעשה הנבלה, שתפו ברשתות החברתיות את אג'נדת מפיצי הכזב, את האנטישמיות נשאיר לשונאינו מעבר לים, בין מגדל אייפל למגדל פיזה בין פסל החרות לביג בן.