תנו סיכוי לחיים ולא למלחמות

אני, אבי וסבי נולדנו בארץ הזו, אליה הגיע סבא רבא שלנו מפולין. אני כמי שנולד בארץ הזו, אני חלק מכור ההיתוך, שספג את רטט ההבטחה "לָתֵת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזּוֹ לְרִשְתָהּ". ילדותי ונעורי היו חלק מכור ההיתוך, שספג את עוצמות הברית בין הבתרים. הייתי חלק מכור היתוך ששם "בִּתְרוֹ לִקְרָאת רֵעֵהוּ". נעורי היו עם אברם טרם היותו אברהם, שרוחו ניצבה אל מול פני העיט לגרשו, רק לא לפגוע בבתרים.

ילדותי ונעורי היו חלק מכור היתוך שחי, נשם והתרגש מבשורת ברית המבטיחה לי בספר בראשית בפרשת "לֵךְ לְךָ" - "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרַת". את הברית הזו אימץ כור ההיתוך לתוכו גדלתי. גם אם היו בו מחנות דתיים מול מחנות חילוניים, ימין ציוני או שמאל ציוני, הרי לכוחה של ההבטחה היה הקסם המנווט. בוודאי שהוא נותר גורם מנווט עֶרְכִּי בקרב חניכי תנועת ז'בוטינסקי, בקרב חניכי ברל כצלנסון וגם בקרב חניכי תנועת "השומר הצעיר".

לי יש שיח ושיג עם מסכת ערכים מכוּוֶנת-פעולה, שידעה בעברה להשתנות גם כשדובר בערכים מוחלטים לנוכח התמורות במציאות, הקובעות את גבולות האפשרויות הנחשבות לריאליות. יש לי שיח ושיג עם תנועה שידעה להוכיח נטייה להתאים גם את ערכי היסוד לאור מה שנראה מעשי ומה שנראה בלתי מעשי ובלתי ישים. כשהתעצמה ההכרה, שיש כלֵי פעולה רבי עוצמה, חתרו זרמים בציונות ליישם את הערך המוחלט של התיישבות בשתי גדות הירדן, כי זו שלנו וזו גם כן.

גם אלו ששרים היום "שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן" מודעים לכך, שהמילים תמשכנה להיות תחומות ב-ד' אמות של שירה, ולא ניתן ליישמן במציאות החיים. לכן כשהפנימו, שאין כלים ותנאים למימוש שתי גדות לירדן, הכירו בגבול האפשרי הנחשב ריאלי. הריאליה גברה ושתי הגדות לירדן ירדו מסדר היום הפוליטי, אך למרבה הצער, החלו להשליך את יהבם על מרחבי הגדה האחת כולה שהיא שלנו, ומתעלמים לחלוטין שבתחומי הגדה האחת חי כאן עוד עם, שגם לו יש מאוויים לאומיים.

אני שבע רצון מהעובדה, שהחברה הישראלית הפנימה, שאין כלים למימוש השאיפה לשתי גדות לירדן זו שלנו וזו גם כן. השאיפה נותרה רק לדיון ערכי עם אופי חזוני, ואין לו השלכות מעשיות על סדר היום הפוליטי. אני מאוד מודאג מהמגמה שהשתלטה על חיינו, לפיה יש לנו את כל הכלים למימוש השאיפה לספח את כל המרחבים בתחומי הגדה האחת. מגמה זו השתלטה על סדר היום הפוליטי, כשהיא נושאת גם אופי צבאי, שיש לו למרבה הצער גם תוצאות מדממות, שאת כאבם נושאים בתים רבים בחברה הישראלית ובחברה הפלשתינית.

עם נוסף

טרם המלחמה שפרצה ב-5.6.1967 לא עלה על סדר היום של מדינת ישראל שהייתה רק בת 19, שעצם קיומה כמדינה מותנה בשליטה על מדבר סיני, רצועת עזה, הרי יהודה שומרון ורמת הגולן. טרם 5.6.1967 כמו גם היום אני נושא עיני לפסוע ברחבי הארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, להעתיק משם צעדי ההרה מקדם לבית אל ולפסוע הנגבה. אך אינני עושה זאת כי אינני מבקש לעקוד חיים לאומיים, לעקוד את חיי העם היהודי והעם הפלשתיני על מזבח דמים של מלחמות בלתי פוסקות.

טרם 5.6.1967 כמו גם היום אני נושא עיני לפסוע אל אלוני ממרא לחוש את פתח אוהל אברהם כחום היום. אני רוצה לכבוש ברגלי את הדרך מבאר שבע חרנה בה הלך יעקב. להניח ראש במקום בו לן ובו חלם על סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כשמלאכים עולים ויורדים בו. לא אעשה זאת, כי אינני מבקש להגיש לילדי, לנכדי ולניני חלום מדמם דם יהודי ודם פלשתיני.

יש לי ושיג כואב עם מסכת ערכים של תנועה מכוּונת פעולה, שאינה מוכנה להשתנות כפי שידעה לעשות זאת בעבר. הליכוד ידע לזנוח את החזון המרעיד לבבות של שתי הגדות - זו שלנו וזו גם כן לנוכח תמורות במציאות, שקבעו את גבול האפשרויות הנחשבות לריאליות. יש לי היום שיח ושיג מר עם אותה תנועה, שאינה מוכנה להכיר בגבול האפשרויות הנחשבות לריאליות ושמה פעמיה למימוש יעדה לנכס את כל המרחבים בתחומי הגדה האחת - בהרי שומרון ובהרי יהודה. לצערי, לא מדובר רק בתנועת הליכוד ובמפלגות הימין, אלא גם במפלגות מרכז - "יש עתיד", "כחול לבן", "ישראל ביתנו" ואפילו חוגים רבים במה שנשאר ממפלגת "העבודה" הגדולה.

לצערי, מחנה גדול בישראל מתנה אפשרות של כניסה להילוך גבוה של הסדרי שלום רק בהנצחת הסיפוח של השטחים ביהודה ובשומרון כדי למנוע הקמתה של מדינה פלשתינית. כדי למנוע מציאות חיים של עימות מדמם ידעו בעבר לזנוח מימוש ויישום החזון של שתי גדות לירדן. היום מתעקשים לעלות על שרטון של תפנית חיים מצמררת, המאמצת את חזון הגדה האחת שהיא כולה שלנו, והכל בשם השלום, עליו מרבים לדבר כיעד.

נותרנו עם עתיד שימשיך להיות מדמם, כי תופס תאוצה המהלך, המתעלם מקיום של עם פלשתיני, החי על אותה כברת ארץ. תופס תאוצה המהלך המתעלם מיחסו החיובי של העולם התומך במתן ביטוי להוויה הלאומית של העם הפלשתיני הזכאי כמו כל עם להקים את מדינתו. שיחות שלום יבשילו לקראת שלום אמיתי רק אם נזנח לחלוטין את היותנו אדוניה של הארץ הזו, וכי קיים כאן עם נוסף - הוא העם הפלשתיני.