המצחיקנית של המדינה

יעל מתעוררת בבוקר בסביבות השעה תשע, אחר כך יוצאת אל הקאנטרי, הנמצא מול ביתה, שם מתאמנת בפילטיס, בפלדנקייז, במשקולות, בשחייה ושוהה גם בג'קוזי. לאחר ארוחת הצהריים מתיישבת ליד המחשב וכותבת עוד סיפורים, אותם היא מלקטת גם מחייהם האותנטיים של אנשים אחרים. היא מרבה בקריאה ומרבית זמנה מוקדש לבילוי עם נכדיה. בערב יוצאת להופעות.

בהופעותיה, הוא שמה את הדגש על שינוי והגשמת חלום באמצעות ההומור עם סיפור חייה האישי. ב-2007, במשך ארבעה חודשים של "לילות לבנים" כתבה את ספרה הראשון: "סיפורים מתעוררים לחיים" שאף תורגם לאנגלית תחת השם "האישה מהקומה השנייה".

נולדה בביתה על-ידי מיילדת

יעל קפיטולניק נולדה בביתה על-ידי המיילדת רומיה, בנוה צדק ברחוב פינס 1 בתל אביב ב-5.11.1938, ביום שבת גשומה במיוחד. המיילדת הוזעקה ללידה, כי היה קשה להגיע לבית החולים הדסה. אביה, יעיש שמול, ממוצא מוגרבי, נישא לאמה חנה לבית הלד ממוצא פולני. "המשפחה המזרחית, לא קיבלה את אמי הפולניה ואמרה: היא חיוורת וחולה ולא תביא לנו אפילו ילד אחד"...

יעיש האב, עבד בחנותו בשוק הכרמל והאם חנה הייתה עקרת בית, מכורה לקריאת ספרים, בעוד שהכנת מאכלים הייתה אצלה בדרגה שנייה. במשפחה גדלו שבעה ילדים בחדר אחד. כל ששת אחיה נולדו עם תופעות של נכות. עד כתה ג' לומדת יעל בבית הספר יחיאלי בתל אביב.

הצחיקה את הילדים והפריעה למורה

ב-1950 עוברת המשפחה מנוה צדק לשכונת רמת ישראל בתל אביב לחדר וחצי עם מטבח ושירותים. יעל לומדת בבית הספר איילון בנחלת יצחק. "כמעט ולא למדתי", אומרת לי היום יעל ומוסיפה: "נשארתי בבית לעזור לאמי וכשהלכתי לבית הספר הצחקתי את הילדים, הפרעתי למורה ונשלחתי על ידה הביתה לשבוע ימים. זכורה לי ילדות מופלאה, כי חייתי בעולם של דמיון. כל קושי שעברתי בחיי היווה בעיניי תפקיד בהצגה.

כאמור, הייתי ילדה לא מקובלת בבית הספר ולא הוזמנתי לימי הולדת של חבריי ללימודים. אמי לא רצתה לחגוג לי יום הולדת כי אמרה, שהילדים לא יבואו... (והיום משלמים לי שאגיע לימי הולדת. צחוק הגורל...).

כשמלאו לי שמונה שנים, אבי היה מעיר אותי בשעה שש בבוקר, מצרף אותי אליו ברגל, בדרכו לשוק הכרמל. בדרך חזרה הביתה, מצאתי את עצמי גוררת שני סלים עם מצרכים... בגיל עשר, בערב פסח סיידתי את הקירות בבית. בערבים לא הרשו לי לצאת מהבית, שמא אפגוש בן ואדבר איתו ומה יגידו השכנים...

התנגדות האב שתתגייס לצבא

בגיל 17 נמאס לי לעמוד ליד החלון ולהתבונן בחברותיי שהולכות לסרטים ולהצגות. אמרתי לאבי: אתגייס לצבא. הוא שמע זאת, פניו החוירו, ואמר: אם אזכיר עוד פעם את המילה צבא הוא יהרוג אותי. אמי, מספרת יעל, אמרה לאבי שאני צריכה ללכת לצבא ולמצוא שם חתן. אבי אמר לה: המזל מגיע עד הבית. לכל סיר יש מכסה. ואז אימא ענתה לו: לסיר של חלב אין מכסה.

למחרת בבוקר הגשתי לשלטונות הצבא בקשה להתגייס לפני הזמן. נאמר לי שצריך אישור של אבא. הנחתי את אצבעי על כרית הדיו, חתמתי באמצעות האצבע על הטופס והתקבלתי לצבא.

ההיכרות עם אהרון קפיטולניק

בשירותה הצבאי הופנתה יעל לעבודה במטבח, ולאחר מכן שימשה כפקידת הפלוגה, שם הכירה את אהרון קפיטולניק, שהיה לדבריה, "המדריך הכי חתיך והכי יפה בפלוגה". לאחר 11 חודשים הם נישאו באולם הוועד למען החייל ביפו. לזוג, 3 ילדים, 12 נכדים, 3 נינים והרביעי בדרך.

אהרון היה שחקן ענק בקבוצת הכדורגל הכח ושימש כקפטן הקבוצה. בשנת 1963 הוזמן על-ידי קבוצת מכבי תל אביב להצטרף אליהם כשחקן חיזוק במשחקם בדרום אמריקה.

"בכל המשחקים ששיחק, אומרת יעל, נכחתי במשחק. הייתי האוהדת מספר אחת שלו. במשחק אחד הבקיע גול ממרחק של 50 מטרים, מאמצע המגרש. עד היום, הידיים שלי אדומות מרוב מחיאות הכפיים שמחאתי לו"...

אהרון קפיטולניק, הלך לעולמו לפני 8 שנים, ביוני 2014. "היינו חברים טובים, דאגנו אחד לשני, אהבנו ללכת לים, שיחקנו בערבים, בין היתר, בקלפים עם חברים ויצאנו המון לטיולים. היה כיף", אומרת יעל בגעגועים.