|
|
|
|
הרשקוביץ. מסיים תפקידו [נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת]
|
|
הנציב הנוכחי, הפרופסור דניאל הרשקוביץ, מסיים את תפקידו בספטמבר והממשלה אמורה הייתה לבחור נציב חדש לשירות המדינה. לפחות תפקיד אחד עוד נותר בסמכותו של הדרג הנבחר. זהו שלא. בהרב-מיארה קובעת משפטית, בעמדה שמנוסחת על-ידי גיל לימון, כי את נציב שירות המדינה הבא יש למנות באמצעות ועדת איתור בראשות שופט עליון בדימוס.
במקום שראש הממשלה יבחר את המועמד לתפקיד הנציב לפי שיקול דעתו הבלעדי, ועדת האיתור תמליץ בפניו על מועמדים לאחר הליך תחרותי שבו היא תבחן את המועמדים שיפנו אליה או שהיא תפנה אליהם, ובהתבסס על תנאי סף ודרישות כשירות חדשות שייקבעו.
היועמ"שית כותבת בעמדתה כי בהחלטת ממשלה משנת 2018 הוחלט שהממשלה תידרש לאמץ נוהל למינוי נציב שירות המדינה, שייקבע על-ידי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה והיועצת המשפטית לממשלה. בהרב-מיארה מציינת כי החלטתה על קביעת הליך מינוי באמצעות ועדת איתור מתבססת על המלצה של היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע פרגו.
איפה קבור הכלב? למה לדבר סרה ברעיון כה מבורך ואצילי שכל כולו אינו אלא הגשמה של החלטת ממשלה משנת 2018 לטענת היועמ"שית? זאת טענה די צודקת כשלעצמה שקשה להתווכח איתה, עד לרגע האפור שבו מעיפים מבט להרכב ועדת האיתור שאותה מציעה בהרב-מיארה ומבינים שמהלכי ההשתלטות של הרשות הייעוצית כבר אינם מהלכים בהסוואה. ההשתלטות שקופה ונעשית מהמקפצה.
בהרב-מיארה מציעה חמישה חברי ועדה בהרכב המרנין הבא: יו"ר הוועדה שופט בדימוס של בית המשפט העליון שימונה על-ידי נשיא בית המשפט העליון בהסכמת ראש הממשלה. ולצידו החברים הבאים: היועצת המשפטית לממשלה או נציגה; בכיר לשעבר בשירות המדינה שימונה על-ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה בהסכמת היועצת המשפטית לממשלה; איש אקדמיה, שימונה בידי דיקני הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות; ואיש אקדמיה בעל ניסיון רלוונטי, שימונה בידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה בהסכמת היועצת המשפטית לממשלה.
אין ולו חבר אחד בוועדת האיתור על חמשת חבריה שמינויו אינו כרוך בהסכמת הרשות השופטת, או הרשות היועצת, או למצער דיקני הפקולטות למשפטים. מדובר במִשְׁפּוּט מלא של תפקיד נציב שירות המדינה הבא עלינו לטובה.
כפי שאנו מכירים את המגמות השיפוטיות המהפכניות בדרכן השקטה, אם המגמה תצליח במקרה דנן, היא תתפשט בהדרגה זוחלת לעוד תפקידים בכירים במתחמי הרשות המבצעת שייקטפו ממנה ויועברו כפירות בשלים לחיקן החמים של הרשות היועצת והשופטת.
האם זה באמת מה שהחליטה הממשלה בהחלטתה משנת 2018? לא זאבים ולא זבובים. הממשלה החליטה שהיועמ"ש לממשלה יחליט על ההליך. האם העלתה הממשלה בקצה דעתה שהיועמ"שית תרכיב ועדת איתור על טהרת אנשי הרשות השופטת וחביבי הרשות היועצת?! היו ימים שרעיונות עוועים מסוג זה לא עלו על הדעת. רק יועמ"שית חסרת ניסיון, כחששו של נשיא בג"ץ לשעבר אשר גרוניס, יכולה לנהל מסע השתלטות כה שקוף, אטום ויהיר.
בהרב-מיארה דחתה בבוז ובסלידה הצעה חלופית של מינוי הנציב הבא באמצעות הוועדה המייעצת למינויים בכירים, בדומה להליך שבו ממונה, למשל, הרמטכ"ל. בהרב-מיארה מציינת באורח צפוי למדי כי "קיימת מניעה משפטית לכך שהנציב הבא ייבחר בהליך בו הוא ימונה באופן ישיר על-ידי ראש הממשלה ומינויו ייבדק על-ידי הוועדה המייעצת לתפקידים בכירים". טיל חדש יוּצר במעבדות היירוט הישראליות. טיל יירוט מוצלח מאין כמותו ושמו: מניעה משפטית. מדובר בטיל קטלני שטרם קם לו מתנגד ראוי לשמו.
ואם כבר מדברים על מינוי הרמטכ"ל, אז אולי גם אותו צריכות למנות הרשות השופטת והרשות היועצת. ולא להפך.
חזון למועד. גם זה יגיע.
|
|
|
|
|
יצחק גל נור
|
|
כמו כל דבר טוב במחוזות ההיסטוריה המשפטית גם בסוגיית מינויו של נציב שירות המדינה נכרכו בעבר יחדיו ראש הממשלה בנימין נתניהו מצד אחד ושופטי בג"ץ מן הצד השני.
ההחלטה הרביעית שקיבלה ממשלת נתניהו הראשונה בישיבתה הראשונה ב-19 ביוני 1996 הייתה לפטר את נציב שירות המדינה דאז, הפרופסור יצחק גל נור, איש שמאל מוצהר בעמדותיו הפוליטיות וממקימי 'שלום עכשיו', שהתמנה לתפקידו כנציב על-ידי ראש הממשלה יצחק רבין, למרות שבבחירות הפנימיות תמך ביריבו שמעון פרס ואף מתח ביקורת פומבית ונוקבת נגד יצחק רבין.
נגד החלטת הפיטורין של גל נור על-ידי ממשלת נתניהו הראשונה הוגשה עתירה לבג"ץ על-ידי הנציב המפוטר שהוחזר לתפקידו כנציב שירות המדינה, עד שהתפטר מן התפקיד בכוחות עצמו כעבור כמה חודשים וחזר ללמד באקדמיה.
יש הטוענים כי תופעת נהירתם של בכירים בשירות המדינה ובמערכת הביטחון לאוניברסיטאות מסוימות מאוד מעבר לים, במימון או בסבסוד קרנות מיוחדות מאוד בהשקפתן, החלה בתקופתו של גל נור כנציב שירות המדינה בזכות שיתופי פעולה של גל נור עם גופי שמאל כאלה ואחרים.
סיפור פיטוריו של גל נור על-ידי ממשלת נתניהו עולה כל אימת שעוסקים ביכולתם של הפוליטיקאים לנווט כרצונם את השפעתו האגדית של נציב שירות המדינה על עיצוב פני שירות המדינה, באמצעות קידומם או בלימתם של עובדים בעלי זיקה פוליטית המנסים להיכנס לשירות המדינה.
תומכי חיזוק הרשות השופטת והחלשת הרשות המבצעת מציגים את הסיפור כראיה לכך שיש להפקיע את המינוי מידי הממשלה. 'עיניכם הרואות", הם טוענים, "שאחת ההחלטות הראשונות של ממשלת נתניהו הייתה התנכלות ישירה לנציב שירות המדינה, ברור שצריך להפקיע את הסמכות מהדרג הפוליטי".
מולם ניצבים דוגלי השיטה הדמוקרטית שאומרים "ראשית כל, נתניהו הוא נבחר ציבור וזכותו המלאה לנסות ליישם את מדיניותו שבשמה הוא נבחר; שנית, ראיתם שעתירה לבג"ץ החזירה את גל נור לתפקידו, אז איפה הבעיה? תמיד יהיה לכם את בג"ץ שישמור סף".
הויכוח, כרגיל, נמשך ומבצר את שני הצדדים בעמדותיהם המתחפרות. אלה בעד השינוי ואלה נגד.
היועמ"שית בעד השינוי.
או שלא.
כי יש מקרים שהיא עומדת איתן נגד כל שינוי.
למשל: הליך מינוי נציב התלונות על שופטים.
|
|
|
|
|
אורי שהם [צילום: איציק וולף]
|
|
התנהלותו של נציב התלונות על השופטים האחרון, שופט העליון בדימוס אורי שהם, שנהג בסלחנות ידידותית מופלגת כשנאלץ לטפל בקובלנות שהוגשו נגד עמיתיו לכס השיפוט בבית המשפט העליון, לרבות הצהרה שלו כי הוא מקבל את גרסתו של השופט כאמת עובדתית ללא בדיקה, גרמה ליו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ח"כ שמחה רוטמן לרצות מאוד לשנות את הליך בחירתו של נציב התלונות על שופטים.
כיום מסכימים שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון על מועמד, והוועדה לבחירת שופטים מחליטה האם לאשר אותו. מ"מ נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן מעוניין כצפוי בהמשך המצב הקיים, מצב ידידותי קסום ומקסים, ואף מתעקש שהנציב הבא יהיה שופט בג"ץ לשעבר. בשביל מה יש חברים.
הצעת החוק של רוטמן מבקשת להעביר את בחירת הנציב לכנסת. מי שיציע מועמד יהיה שר המשפטים או עשרה חברי כנסת. אם יהיו יותר ממועמד אחד, ייבחר הנציב ברוב של 70 חברי כנסת לפחות.
כשקובעים רוב של שבעים ח"כים לאישור המועמד, מנטרלים את הטענות ואת החששות לפוליטיזציה של התפקיד. הקואליציה הנוכחית מונה בימים טובים שישים וארבעה קולות לכל היותר, וזה לפני ניכוי במקור של גלנט ושות'. קביעת רף של שבעים ח"כים יאלץ את הקואליציה להגיע להסכמות עם גורמים באופוזיציה ולהבטיח את נקיון ההליך.
מה אם כן רע בשינוי? רע שהרשות השופטת לא תאפשר לרשות המחוקקת לקחת ממנה משהו שהוא שלה. מי מטפל בזה? כרגיל, הרשות היועצת.
בעמדת היועמ"שית, שהפעם נכתבה על-ידי המשנה ליועמ"שית, עו"ד אביטל סומפולינסקי, הוצבה התנגדות עזה של בהרב-מיארה לשינוי ההליך על-ידי הכנסת. הנימוקים מורכבים כרגיל ממתחמי הפוליטיקה והקלישאות בעלות המילים המפוצצות.
הנימוק הפוליטי נגד השינוי הוא שהצעת רוטמן מבקשת לתת מענה למצב שבו נוצר מבוי סתום שבו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון אינם מגיעים להסכמה על מועמד שיובא בפני הוועדה לבחירת שופטים, אולם אין בהסדר המוצע משום מענה למצב שבו אותו מבוי סתום ייווצר בכנסת.
ואז מגיעות כמובן גם הקלישאות הקבועות, הכוללות לרוב השמצות סמויות, קבועות אף הן, על נבחרי הציבור, כדוגמת: "הענקת בכורה לשיקולים פוליטיים בבחירת הנציב על פני השיקולים המקצועיים; פוליטיזציה של הליך מינוי הנציב, תוך דחיקה החוצה של השיקולים המקצועיים בבחירתו, עלול להוביל לפגיעה בעצמאותה ובאי-התלות של הרשות השופטת".
לא, כי לשופטים אין שיקולים פוליטיים בכלל. גם ליועצים משפטיים אין שיקולים פוליטיים. רק נבחרי ציבור נגועים בשיקולים זרים. ברור.
וקלישאה נוספת: מדובר ב"שינוי כללי המשחק תוך כדי משחק. שינוי כה יסודי של הליך הבחירה, ראוי שייעשה מתוך ראייה כללית ומעמיקה, הצופה פני עתיד, ולא מתוך ראייה צרה של אינטרסים רגעיים של נקודת זמן מסוימת".
גם הנהלת בתי המשפט נעמדה על רגליה האחוריות להדיפת השינוי. היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, ביכה את העבודה שהעברת סמכות המינוי לכנסת "מעבירה את סמכות המינוי לגורמים פוליטיים שאין להם היכרות עם מערכת המשפט. זאת בעוד הנציב אמור להיות גורם מקצועי, ניטרלי ועצמאי בפעולותיו".
נס שיש שר משפטים בלתי תלוי - זה קורה במדינתנו אחת ליובל - שאומר את האמת.
|
|
|
|
|
השר יריב לוין [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]
|
|
ב'עכשיו 14' נחשפה הדלפה של שר המשפטים יריב לוין שאמר בשיחות סגורות: "בגלל החשש של השופטים שמי שיפקח עליהם לראשונה לא יהיו החברים שלהם, הם מנסים לנהל אותי באמצעות צווים. כל פעם בנושא אחר. שר המשפטים לא ינוהל באמצעות צווים".
בישיבה סוערת שהתקיימה בוועדת השרים לחקיקה בנוכחות אנשי היעוץ המשפטי, אמר השר לוין: "נסכים למנות שופט, אני רק לא רוצה אחד מכם. כשבפעם אחרונה באו להגיש לי את הדוח, לי הנציב לחץ יד, את השופט פוגלמן הוא חיבק. והדוברות, הנהלת בתי המשפט, שלא תטעו, לא אני! מכל התמונות שהיו שם - זאת התמונה שבחרה לפרסם. שהמבוקר מחבק את המבקר ושניהם ביחד צועדים אל השקיעה. אתם לא רואים כמה זה אבסורדי?! כמה זה לא הגיוני?!"
הם רואים את האבסורד, אדוני השר, הם פשוט לא סופרים אותך. קשה לראות אותך ולשמוע אותך מגובה המקפצה. יש רעש של המשאבות בבריכה.
כשמציעים ועדת איתור של חמישה חברים שארבעה מתוכם נבחרים "בהסכמת היועצת המשפטית" והחמישי מתמנה על-ידי דיקני הפקולטות למשפטים אין זאת ועדת איתור אלא ועדת חיסול של כל מי שאינו משלנו - וכשמשנים את הליך בחירת נציב שירות המדינה תוך כדי תנועה, אבל במקביל לא מרשים לגעת בהליך הבחירה הידידותי הקסום של "ידידנו" נציב התלונות על שופטים, מדובר בסך הכל בעוד מפגן כוח בלתי מרוסן ושגרתי של הרשות היועצת, בגיבוי עקיף וקבוע של הרשות השופטת.
האם תצליח בהרב-מיארה לכופף את הליך בחירת נציב שירות המדינה? תקדימי העבר חוזים שכן. האם תצליח בהרב-מיארה למנוע את שינוי אופן בחירת נציב התלונות על שופטים? כנראה שכן, ואם לא תצליח לבדה, אזי בעזרת החברים הטובים בבג"ץ.
|
|