משפחתו של חייל שהתאבד עקב שימוש בסם לא תוכר כמשפחה שכולה

בנם של המבקשים שלח יד בנפשו בעת חופשה משירותו הצבאי הסדיר. במהלך החופשה נטל המנוח סם, בהמשך הגיע לביתו וירה בעצמו בנשקו, וכתוצאה מכך מת.

המבקשים לא הוכרו על-ידי קצין התגמולים כבעלי זכויות לפי חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ח-1988 (להלן חוק התגמולים). ההחלטה נומקה בכך שפטירת המנוח אינה קשורה לתנאי שירותו, אלא נובעת משימוש בסמים, המהוה "התנהגות רעה חמורה", כמשמעותה בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 (להלן חוק המשפחות).

המבקשים עירערו לוועדת הערעור, וזו העדיפה את חוות הדעת מטעם המדינה, וקבעה כי השימוש בסם הוא שגרם להתאבדותו של המנוח. עוד נקבע, כי נטל ההוכחה מוטל על המבקשים, וכי נטילת הסם על-ידי המבקש מהוה "התנהגות רעה חמורה" כמשמעה בחוק.

ערעור המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע, כי נוכח הוראת סעיף 2(ב) לחוק התגמולים, חל על המקרה חוק המשפחות, אלא שסעיף 16 לחוק המשפחות שולל את זכאותם של המבקשים, כבני משפחה של מי שמותו נגרם עקב התנהגות רעה חמורה. זאת, על סמך מסקנת ועדת הערעור, אותה אימץ בית המשפט המחוזי, שמותו של המנוח נגרם עקב השימוש בסם.

טענות המבקשים
• די בכך שמותו של המנוח אירע בעת שהיה חייל בחופשה, כדי להקים את החזקה הקבועה בסעיף 2ב לחוק המשפחות, וכי נוכח הוראת סעיף זה יש לראות במנוח "כמי שמת עקב שירותו זולת אם הוכח היפוכו של דבר".
• שומה על קצין התגמולים "להוכיח את מלוא טענתו בדבר 'התנהגות רעה חמורה'", ומן הראוי לפרש את ההוראה בדבר שלילת הזכאות בצמצום.
• מותו של המנוח אכן נגרם עקב שירותו הצבאי (ובפרט, העדר הטיפול במצבו הנפשי), ולא כתוצאה מן השימוש בסם.
• חוק התגמולים ייתר את הקשר הסיבתי, קרי, היות אדם בחופשה פוטרת מן הצורך להוכיח כי המקרה אירע בזיקה לשירות, ודבר זה חל גם על קביעת התנהגות רעה חמורה.
טענת המדינה
• לא הקשר הסיבתי הוא השאלה הרלבנטית, אלא קיומה של "התנהגות רעה חמורה", וזה אשר אירע במקרה דנא.

השופט א' רובינשטיין: המחוקק ביקש שלא לזכות בתגמולים מי שהתנהגותו הוגדרה כ"התנהגות רעה חמורה". השאלה שלפנינו אכן היא, אם כזו הייתה ההתנהגות במקרה דנא.

- בעבר היה הנטל על המשפחות להוכיח, כי מות המנוח נגרם תוך כדי ועקב השירות, אך בתשל"ו תוקן חוק המשפחות, כך שהנטל, כשהמוות התרחש תוך השירות, הועבר אל שכמי המדינה, ועליה להוכיח כי המוות לא אירע 'עקב השירות'.

- בתשמ"ח-1988 נחקק חוק התגמולים שמשמעותו הייתה הרחבת זכאות לחייל בשירות סדיר, כך שיוכר כנכה גם אם נפגע בעת שהותו בחופשה כדין. הצעת חוק זו הייתה לבסוף לחוק נפרד מחוקי השיקום, והוחלה (בסעיף 2(ב) לחוק התגמולים) גם על משפחות שכולות, קרי, על משפחת מי שמת בתקופת שירותו שלא במילוי תפקידו.

- חוק התגמולים יכול היה לחול על משפחת המנוח, אילולא נסיבות מותו המצער, שהרי על חוק זה חלה הוראת סעיף 9 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן חוק הנכים), וסעיף 16 לחוק המשפחות, כפי שיפורט, ועל כן צדקה המדינה בטענתה, כי יש לבחון אם המדובר בהתנהגות רעה חמורה.

- אין מקום לפרש את היותו של חוק התגמולים חוק נפרד, המאפשר זכאות גם בעקבות החבלה בתקופת השירות שלא עקב השירות, באופן המעמיד את החייל בחופשה (או משפחתו במקרה מוות) במצב עדיף על החייל בשירות. קרי, אין ליתן מקום לפירוש, שלפיו החייל בשירות יהיה נתון למבחן של "התנהגות רעה חמורה", ולא כן החייל שבחופשה. מי שלקה בהתנהגות רעה חמורה בשהותו בחופשה מחוץ לתפקיד - אין משפחתו זכאית להטבות של חייל, שקופד פתיל חייו בחופשה שלא בנסיבות כאלה.

- הרעיון שביסוד סעיף 16 לחוק המשפחות: המחוקק ביקש לשלול תגמולים ממי שגרם בהתנהגותו שלו - "התנהגות רעה חמורה", קרי, נסיבות קשות של התנהגות - לנכותו או לאבדן חייו.

- במקרה דנן - התשתית העובדתית אינה תומכת בטענות שהעלו המבקשים. על-פי ניתוח הנסיבות, מצביע המכלול בבירור על הסתברות כי מותו של המנוח אירע בשל השימוש בסם, שבעקבותיו שב לביתו במצב שהביא לאבדנות. אכן, המנוח דיבר ראשונית על אבדנות בראיון בלשכת הגיוס; אך לעניין זה הופנה לראש מדור בריאות הנפש בלשכת הגיוס, ובו שלל מחשבות או כוונות אבדניות. אחר כך הופנה לפסיכיאטר, וכאמור נשללה אבדנות בשיחה עמו, גם אם הייתה התרשמות מהפרעת אישיות; וכאמור, כבר נפסק כי אין גיוס חרף ליקוי נפשי בחינת "תעודת הכשר" להתנהגות רעה חמורה. בטירונות לא היה כל אות לבעיות נפשיות אצל המנוח. המנוח הוא שהביא את הסם לחבריו, ועל-פי חוות דעת הפרקליט הצבאי - המנוח שם קץ לחייו לאחר נטילת הסם L.S.D. שעות אחדות לפני כן.

- בפסיקה נקבע כי 'התנהגות רעה חמורה' נמדדת על-פי נסיבותיו של כל מקרה, לפי מבחן אובייקטיבי - האם לפי מבחני השכל הישר נכנס המעשה כשלעצמו ובנסיבות שנעשה, למסגרת התנהגות רעה חמורה, ולפי מבחן סובייקטיבי - היתחקות אחר מצבו הנפשי של החייל בעת המעשה, שמא עשה מעשה מחמת מום נפשי או דחפים שלא הייתה לו שליטה עליהם.

- באשר לשימוש בסמים על-ידי חיילים מחוץ למקום השירות צוין בפסיקת העליון, כי שימוש בסם על-ידי חיילים לא יכול להתיישב עם שירות בצבא.

- רכישת סמים ונטילתם הם בעליל התנהגות רעה חמורה במשקפיים שבהם יש לראות את צה"ל והשירות בו. רכישת סמים ונטילתם על-ידי המנוח, מצביעה על התנהגות רעה חמורה במישור הצבאי (כמו הפלילי).

- הרחבת מסגרת הזכאות בחוק המשפחות למשפחת חייל שנטל סם וקיפד את חייו בעקבות השפעת הסם, אינה נכונה, ותשדר מסר לא ראוי לחיילים ולעומדים להתגייס. סמים צריכים להיות "מחוץ לתחום" בשירות הצבאי או בחופשה הימנו.

- גם באשר לבחינה הסובייקטיבית, מכלול החומר אינו מצביע על כך שהמנוח עשה מעשה מחמת מום נפשי או "דחפים שלא הייתה לו שליטה עליהם". דחף בעקבות נטילת סמים מרצונו של המנוח אינו כזה ש"לא הייתה לו שליטה עליו", ובכך דומה הוא למי שהכניס עצמו למצב שכרות.

הבקשה נדחתה. הורי המנוח לא יוכרו כהורים שכולים.

- רע"א 8899/07 פלוני ואח' נ' קצין התגמולים
- בבית המשפט העליון
- בפני כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופטת ע' ארבל, כבוד השופט א' רובינשטיין
- פסק דין מיום 4.12.2008
- בשם המבקשים-עו"ד נסים בלאס
- בשם המשיב-עו"ד יעל רוזנפלד