נשיא המדינה לשעבר,
משה קצב, לא יזכה למשפט חוזר על אחת מעבירות האונס בהן הורשע. כך קבע (יום ב', 19.5.14) שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל.
קצב ביקש לקיים לו משפט חוזר בנוגע לאונס של א' ממשרד התיירות במשרדו בבית הטקסטיל בתל אביב ב-19 באפריל 1989. הוא טען, כי בחינת הראיות מלמדת שלא ייתכן שהאונס בוצע באותו יום, וכי בידיו אליבי מוצק למועדו הנטען של האונס.
הנדל אומר: "הכרעת דין מרשיעה איננה חייבת לצייר תמונה מדויקת, חדה ומלאה של עובדות המקרה. אין לדרוש בכל תיק שכל פרט הנוגע לתיאור המקרה יהיה נהיר, ודאי ומוכח. על בית המשפט לשקול האם בתיק הקונקרטי המונח לפניו - המסכת הראייתית, על החֳסרים והפערים הגלומים בה, מאפשרת לייחס לנאשם אחריות פלילית מעבר לכל ספק סביר".
לדברי הנדל, בית המשפט המחוזי בתל אביב צריך היה לקבוע האם הוכחו יסודות עבירת האונס, גם אם יש אי-בהירות לגבי היום המדויק של ביצועו. המחוזי קבע שאכן יסודות אלו הוכחו, שכן ליבת גירסתה של א' נותרה איתנה. הנדל מדגיש: "נכון הוא שהתגלע בעדות חוסר בהירות מסוים באשר למועד המדויק של ביצוע האונס, בין היתר בשל חלוף הזמן. ברם אין בכך כדי לגרוע מן הרושם הכולל בדבר מהימנותה של המתלוננת.
"אין לשכוח כי עסקינן באירועים שהתרחשו לפני שנים לא מעטות. הסנגור בבקשה זו לא הצביע על כך שהעבירה יכולה הייתה להתבצע רק בתאריך מסוים בחודש אפריל, או כי אי-בהירות בנקודה זו עומדת בליבת סלע המחלוקת בין הצדדים או פגעה ביכולתו של המבקש להתגונן. מכל האמור עולה שלא נפל פגם, בוודאי לא פגם העולה כדי עיוות דין, במסקנת ערכאות קמא לפיה יסודות עבירת האונס הוכחו מבחינה משפטית ועובדתית מעבר לכל ספק סביר".
להשלמת התמונה אומר הנדל, כי ממצאי העובדה שנקבעו במחוזי מערערים את טענת האליבי של קצב. לדבריו, "יש קושי של ממש בהתמקדות בלוח הזמנים כעילה לקיום משפט חוזר. על-רקע המחלוקת הקוטבית בין הצדדים ברמה הכללית באשר להתרחשות האירוע, וקביעותיהן הנחרצות של הערכאות שדנו בעניין, נראה כי המבקש מעניק חשיבות ומשקל יתר על המידה לסוגיית שעת העבירה".
עוד מציין הנדל, כי למעשה טענותיו של קצב בבקשתו למשפט חוזר הן מיחזור של טענותיו הערעוריות שכבר נדחו בידי בית המשפט העליון. "המבקש אף איננו מציג ראיות נוספות או חדשות, שעשויות לאושש את טענותיו. שתי הערכאות בחנו לעומק את הטענות למול ממצאי העובדה והמהימנות, ודחו אותן.
"ממילא יש קושי רב בניסיונו של המבקש להתכסות באצטלה המשפטית של 'עילת עיוות הדין', אך בפועל להעלות טענות ערעוריות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שהיוו את הבסיס להרשעתו באונס. המבקש קיבל הזדמנות הוגנת להוכיח כי לא ביצע עבירת אונס. בית המשפט המחוזי, כמוהו כבית המשפט העליון - בחנו לעומק את טענות המבקש, לרבות טענת האליבי, ודחו אותן אחת לאחת", אומר הנדל.
את קצב ייצגו עוה"ד יהושע רזניק וציון סהראי, ואת המדינה - עוה"ד נעמי גרנות וג'ואי אש.
מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
