היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מציג תמונה שקרית בוטה ונותן גיבוי לעבירות פליליות חמורות שביצעו בכירות בפרקליטות. זו משמעות החלטתו לדחות את מסקנותיה של נציבת הביקורת, הילה גרסטל, בפרשת תצהירו של ד"ר חן קוגל בעניינה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק.

גרסטל התייחסה לדרישתה של מנהלת המחלקה למשפט העבודה, עו"ד רחל שילנסקי, לפיה קוגל - מנהל המכון לרפואה משפטית - ימחק פסקאות מהתצהיר שהכין להגשת לבית הדין לעבודה, בעקבות תביעתה של פורמן-רזניק לאפשר לה להתמנות למנהלת המחלקה לרפואה משפטית במכון. גרסטל קבעה, כי הייתה זו התערבות פסולה, משום שאין להתערב בתצהיר חתום ומשום שקוגל היה עד מטעמה של פורמן-רזניק.


מה באמת נדרש קוגל למחוק


בהחלטתו לדחות את מסקנותיה של גרסטל אומר וינשטיין, כי קוגל התבקש למחוק קטעים שהיו "עמדתו האישית ביחס לסוגיות המשפטיות שנדונו". זהו שקר, שכן חילופי המיילים בנושא - שנחשפו במלואם ב-News1 - מלמדים שקוגל התבקש למחוק קטעים שנגעו לליבת שאלת מינויה של פורמן-רזניק ולהשקפתו המקצועית כמי שאמור להיות הממונה הישיר עליה, ולא לביקורת שמתח עליה בית המשפט המחוזי במשפט זדורוב. בין המשפטים שמחיקתם נדרשה:

• "הדרישה שד"ר פורמן-רזניק תהיה מועסקת במכון אך תהיה מנועה מלעסוק בכל פעילות שעשויה להוביל להגשת חוות דעת, משמעה ריקון תפקידה מעיקר תוכנו, והיא משולה מבחינתי להעסקתו של טבח במסעדה מבלי לאפשר לו לבשל, או העסקת יועץ משפטי מבלי לאפשר לו לייעץ".

• "חוות דעתה היא מקצועית, אמינה, הגונה ועשויה על-פי מיטב הסטנדרטים המקצועיים המקובלים, ואין בה שום כשל מקצועי".

• "אני רואה טעם לפגם בכל התערבות או מעורבות של גורם חיצוני כלשהו במינויים בתוך המכון לרפואה משפטית, וזאת להבנתי, בניגוד לכללי המינהל התקין וכאשר מנגד נבחרה ד"ר פורמן-רזניק כדין, בהתאם להחלטת ועדת המכרזים".

וינשטיין מתעלם בהחלטתו מכל הקטעים הללו, ורק חוזר של השקר בו דבקה הפרקליטות מאז החלה הפרשה בדבר אופיים של הקטעים שמחיקתם נדרשה.


מטעם מי העיד קוגל


עוד אומר וינשטיין כי למעשה ליבת הסוגיה היא האם קוגל היה עד מטעמה של פורמן-רזניק או מטעמה של המדינה. זאת, למרות העובדה הברורה שהוא אומנם היה אחד המשיבים בעתירה - אך על דעתה של הפרקליטות סוכם שהוא יגיש תצהיר מטעמה של פורמן-רזניק.

לדברי וינשטיין, שילנסקי הייתה בטוחה שקוגל הוא עד מטעם המדינה, וכך גם סבר בא-כוחה של פורמן-רזניק, עו"ד עמית גורביץ בסיכומיו. עוד אומר וינשטיין, כי העובדה שתצהירו של קוגל הוכן בידי עורך דין מטעם המדינה (היועץ המשפטי של המכון לרפואה משפטית), מלמדת גם היא שמדובר היה בעד מטעם המדינה.

וינשטיין אינו מסביר, מדוע דרשה הפרקליטות לשנות את התצהיר, אם פרקליט אחר מטעם המדינה היה מעורב בהכנתו. הוא גם מתעלם מההסכמה בין הצדדים, לפיה התצהיר יוכן במכון לרפואה משפטית. לבסוף חוזר וינשטיין על השקר, לפיו כל שעשתה שילנסקי היה להבטיח שלבית המשפט תוצג עמדה אחת מטעם המדינה - שקר המבוסס על השקר המרכזי, לפיו קוגל הציג "עמדה אישית סותרת" לזו של המדינה. לפיכך, הוא דוחה את מסקנותיה של גרסטל בנוגע לשילנסקי ולשתי המשנות ליועץ, אורית קורן ודינה זילבר, אשר גיבו את עמדתה.


מתעלם מנוסח מכתבו של ניצן


לאור כל זאת שב וינשטיין וקובע, כי הפרקליטים מטעם המדינה ימשיכו לנהל שיג ושיח עם עדים מטעמה, כדי להבטיח הצגת עמדה משפטית אחידה של המדינה. אולם לקביעה זו אין כל קשר לעובדות המקרה הנדון - שכן, נשוב ונאמר, קוגל נדרש להשמיט פסקאות בהן הביע את עמדתו המקצועית-ניהולית ולא האישית או המשפטית.

עוד דוחה וינשטיין את ביקורתה של גרסטל על פרקליט המדינה, שי ניצן, אשר ביקש ממנכ"ל משרד הבריאות דאז, רוני גמזו, שלא לאפשר את מינויה של פורמן-רזניק. הוא קובע, כי הפנייה נעשתה במסגרת סמכותו של ניצן. גם כאן מאמץ וינשטיין את הגירסה השקרית, הפעם של ניצן, כאילו ביקש מגמזו לבחון שוב את המינוי. מכתבו של ניצו, שפורסם גם הוא ב-News1, מלמד שהוא ביקש בצורה מפורשת לעכב אותו - ולא רק לבחון אותו. ניצן כתב: "אני פונה אליך בבקשה שלא לאפשר את תחילת העסקתה של ד"ר פורמן-רזניק במכון לרפואה משפטית".

לבסוף קובע וינשטיין, כי גרסטל פעלה שלא כשורה כאשר עסקה במעשיהן של קורן וזילבר. לדבריו, היא מתחה את גבולות סמכותה באמצעות פרשנות שאינה מקובלת עליו למסמך העקרונות מכוחו הוקמה הנציבות. לדעת וינשטיין, לא רק היועץ המשפטי אינו כפוף לביקורת, אלא גם המשנים לו. גם בנקודה זו סוטה וינשטיין מן האמת העובדתית, שכן מסמך העקרונות - עליו הוא עצמו חתום - מחריג במפורש רק את היועץ המשפטי עצמו.

מסמך העקרונות אומר: "לא יבדוק הנציב את החלטות היועץ המשפטי לממשלה כראש התביעה הכללית". כאמור, מדובר רק על היועץ ולא על המשנים לו. יתרה מזאת: מדובר על היועץ כראש התביעה הכללית - ואילו במקרה הנוכחי מדובר על תפקידו כמייצג המדינה בהליכים אזרחיים.