מלחמת גוג ומגוג - המצדדים בהפרדת תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, מפארים את יתרונותיה, אך מתעלמים לחלוטין מחסרונותיה ומסיכוניה, ואלה המתנגדים להפרדה מתעלמים מחסרונות המצב הקיים, ומסיכוניו. אלה גם אלה, גורמים לציבור להבין שהבסיס לקבלת החלטות בצמרת השלטון לוקה בחסר, הם רואים רק את הדשא הירוק אצל השכן, ומתעלמים מהסיכון שהעקירה תוסיף עוד ועוד יבליט.
וככאלה הסוברים שסמכויות היועץ רחבות מדי, וחייבים לבצע שינויים על-מנת להקטין את הסיכונים שבעודף הסמכויות, בואו ננסה לבחון את החסרונות המרכזיים של השינוי שמציע השר נאמן:
- כל שינוי קיצוני בעולם המשפט הוא מסוכן לאין-ערוך, אפילו מהשארת המצב כמות שהוא. מערכת משפטית נבנית שלב אחרי שלב - חוק, פסיקה, חוק, פסיקה - לא יכולה להרשות לעצמה לקפוץ ראש לברכה, כי אין לה שמץ של מושג מה עומק המים - ובלעדיה, בלי מערכת המשפט, אנחנו אבודים.
ובואו נראה במקביל את עיקרי יתרונות המצב הקיים על זה המוצע:
- כאשר הסמכות מרוכזת - גם האחריות מרוכזת, ככל שיש חריקות בממלכתו הענקית של היועץ המשפטי, יש אחראי אחד ויחיד, היועץ המשפטי לממשלה.
- העובדה שהיועץ אינו רק עייצעס גייבר אלא נוטל אחריות על עצותיו, בשל כובעיו האחרים, מחייבת אותו לייעץ לממשלה עצות המבטאות את מכלול תפקידיו - כיועץ המשפטי הקלאסי, כתובע הכללי וכשומר אינטרס הציבור - והרי ברור שאם נהפכו ל"יועץ משפטי" קלאסי, הוא יהפוך חיש קל למשרת המשפטי של הממשלה, המוציא נימוקים מן הגורן ומן היקב על-מנת להצדיק את עמדתה, ובכך תיפגע קשות עבודת הממשלה, ידי התובע הכללי תהיינה מלאות עבודה, ועל אינטרס הציבור אפשר יהיה לומר קדיש.
אינני מכיר את נוסח ההצעה של השר נאמן, אך קראתי בעיון את הצעת החוק של השר פרידמן כפי שנוסחה על-ידי עו"ד דן אבי יצחק. עו"ד דן אבי יצחק מנמק באריכות ובתבונה רבה את הצורך בפיצול, וחושבני שקשה מאוד לחלוק על מוקד טיעוניו, אך הוא, כמו אחרים, מתייחס רק ליתרונות של המהלך ולא לחסרונותיו.
עוד מובהר מהצעת החוק, שבמסגרת המהלך, יבוטל תפקיד פרקליט המדינה, והתובע הכללי יינק בפועל את סמכויות פרקליט המדינה, ואת ההיבטים הפליליים בתפקידו של היועץ המשפטי.
וכאן מבקש אני להביא הצעה בפני הממשלה, עצה משפטית, אשר יכולה אולי להועיל לקבלת החלטה מיטבית, המתחשבת באילוצים השונים:
1) יורחבו סמכויות פרקליט המדינה, והוא ייקרא "התובע הכללי".
2) התובע הכללי יהיה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה.
3) יתבצעו שינויים ארגוניים בהתאם לרוח הצעת החוק של פרידמן/דן אבי יצחק, ואשר יבטאו את פיצול הסמכויות, תחת כנפי היועץ.
4) היועץ המשפטי יתועדף על-פי הכשרתו, בחוק ובנוהל לעיסוקו האישי בחלקים הלא פליליים של תפקידו.
5) כמו כל איש מינהל, יהיה חייב היועץ למזער חששות לניגודי עניינים, ומכאן שבכל הקשור לפלילים של הצמרת הפוליטית, הוא יהיה מנוע מהתערבות אישית אינטנסיבית.
ובואו לא נשכח, כי
ניגוד עניינים ברמות האלה אינו רק בעיה של הגדרת התפקיד, אלא הוא בעיקר פונקציה של הנושא בתפקיד. ברמות האלה, בלי כל קשר להגדרה בחוק, ניגוד עניינים מובנה בתוך התפקיד, בייחוד עקב הנפח הקטן שלנו והבעיות הענקיות שלנו - שום מעשה חקיקה לא יהפוך פקיד בכיר עקום לישר, והיעדר חוק לא יגרום את היפוכו של דבר. יושרם ומוסריותם של פקידים בכירים לא נקבעים על-פי החוק, השפעת החוק ברמות האלה היא לטווחים ארוכים, ולכן השימוש בכלים חוקיים קונסטיטוציוניים חייב להיות עם מטרות ארוכות טווח, ולא כפעולות של "עצירת דימום".
וחשוב עוד לציין שהעומס המוטל על כתפי היועץ, אינו תלוי-משימות ועומס פיזי בלבד. אני משוכנע שבאותה מידה יכול אדם אחד להחתים כרטיס ב-09:00 ולהיות בבית בשעה 18:00 וגם להצליח בתפקיד. מסירותו של היועץ והרגשת השליחות שהוא מפגין בביצוע תפקידו, אסור שישמשו את החברה ואת הכנסת כבסיס להצרת צעדיו.
וככל שיסתבר שהעצה שלי לא תניב את הפירות הרצויים, ניתן יהיה תמיד לשנות את הכפיפות של ה"תובע הכללי", אך זאת יקרה רק אם תבין החברה שחייבים הפרדה ממש מוחלטת, וזאת יקרה רק לאחר שהוקמו והתייצבו שני המוסדות המרכזיים האלה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
