בוררות וסייגים לניהולה

אחת הבעיות הכי קשות בניהול בוררות היא הסייגים להגשת ערעור על פסק בוררות. תיקון לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 פתח דרך להגשת ערעור, וכך הוסף לחוק [תיקון תשס"ט]:

"21 א. ערעור בפני בורר (תיקון התשס"ט)
(א) קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר -
(1) ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור;
(2) יחולו הוראות התוספת השנייה נוסף על הוראות התוספת הראשונה ככל שאינן סותרות את הוראות התוספת השנייה, והכל אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת.
(ב) הוראות חוק זה החלות על בורר, על הליך בפני בורר ועל פסק בוררות, יחולו בשינויים המחויבים על בורר בערעור, על הליך הערעור לפני בורר ועל פסק הבוררות בערעור, ובלבד שפסק הבוררות לעניין ההגדרה "פסק בוררות" יהיה פסק הבוררות בערעור או פסק הבוררות של הבורר הראשון, אם לא הוגש ערעור או בחלוף המועד להגשתו.
(ג) קבעו צדדים כאמור בסעיף קטן (א) -
(1) ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות על פי העילות האמורות בסעיף 24(9) ו-(10) בלבד;
(2) לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט על פסק הבוררות".

לאמור, האפשרות להגשת ערעור על פסק הבוררות אינה פותחת דרך אל בית המשפט, שנותר בעניין זה נעול כלפי הליך הבוררות, ושוב, גם בערעור בפני בורר, הדיון הינו ברמה משפטית המאפיינת בוררות ויעילותו ועמקותו בהתאם.

גם כאשר הצדדים מודעים לאפשרות שמי מהם יזדקק לערעור, והם מנסחים מראש בכתב מינויו של הבורר, שני תנאים - הבורר ינמק את פסק דינו, ויהיה אפשר להגיש ערעור על פסק הדין, עדיין הערעור יישמע בפני בורר ולא בפני בית המשפט.

חוזה מכר דירה הכולל סעיף בוררות, המתווה דרך ליישוב סכסוכים באמצעות מנגנון למינוי בורר, הוא חוזה בעייתי מכמה היבטים:

א. חוזה מכר דירה מקנה לקונה זכויות לפי חוק המכר (דירות) תשל"ג 1973. חוק זה דן באי התאמה לתקן, לתקנת בנייה ולמפרט, היוצרת עילת תביעה. אי התאמות אלו הן כולן עניין לבית המשפט לענות בו כי הן בבחינת נושאים משפטיים מובהקים שהבורר לא אמור להבינם עד תום. ראה בעניין זה את קביעתה של השופטת ורדה אלשיך מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בר"ע 11151/96 ישעיהו נועם נ' שוורצמן ארכדי, לא פורסם, מובא בספר "בוררות - הלכה ומעשה" מאת א' בן עזרא ועו"ד ש' גולן, "אתיקה" תשנ"ז עמ' 229 ובאתר lawdata. בית המשפט קבע כי התקנים והתקנות אינם נושאים לבוררות ולמיטב שפיטתו של בורר, ודרוש כי יידונו בבית המשפט. יובהר ויודגש כי התיקון לפסק הבוררות תשס"ט לא מהווה מענה לבעייה המועלית לעיל כי לפי תיקון זה גם הערעור יידון בפני בורר, דהיינו, אותם פגמים ואותן מגבלות יהיו מנת חלקם של הצדדים גם בערכאת הערעור.

ב. כאמור, בהליך בוררות המסתיים בפסק בוררות אין מקום לערעור בפני בית המשפט, ואין מקום להגשת בקשת רשות ערעור. הערעור בפני פורום משפטי הוא אחד מזכויות היסוד של בעל דין, ולכן מוצבת שאלה גדולה לגבי כל הסכם הכולל בתוכו סעיף בוררות. להלן התייחסות בית המשפט העליון לעניין זכות הערעור בכללה. יש לציין כי פסק דין זה ניתן בטרם התיקום לחוק הבוררות, לאמור, במצב בו אי אפשר היה לערער על פסק בוררות גם בפני בורר, אך לדעתנו, כאמור, השינוי שנעשה אינו שיפור מהותי ולכן הדברים יפים גם כיום. מדובר בבג"ץ 10109/02 כץ נ' בית הדין הרבני הגדול, שדן בסכסוך בין בני זוג ובבנם הקטין, בו קבעה השופטת א' פרוקציה כי פגיעה בזכות ערערור פוגמת בתוקפו של הסכם, ואלו דבריה:

“עם זאת, אני מוצאת כי הסכמת בני הזוג לסמכות בית הדין כפי שניתנה אינה יכולה לעמוד מטעמים אחרים. ראשית, ספק בעיני עם ניתן במסגרת סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים לייחס תוקף משפטי להסכם המקנה סמכות לבית הדין הרבני אשר משמעותו הוא כי הצדדים כובלים עצמם מראש לסמכות דיונית של ערכאה אחת, ולא הערכאה הדיונית הגבוהה ביותר, המשמשת בעת ובעונה אחת ערכאה ראשונה וערכאה אחרונה לכל ענין הכלול בתחום הסמכות, ושוללים בכך מעצמם, מלכתחילה, את זכות הערעור. זכות הערעור הוכרה בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה כזכות דיונית מן המעלה הראשונה והוסדרה בפירוט בפרק ט"ו לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג. באשר למערכת בתי המשפט, גריעתה של זכות זו בהסכם המקנה סמכות עניינית לערכאה דיונית אחת בלא זכות ערעור על החלטתה מעלה שאלה נכבדה אם אין בכך כדי לפגום בתוקפו המשפטי.”

יובהר כי בתחום התכנון והבנייה ומיצוי זכויות הדיירים, לעתים עיקר הזכויות של התביעה מתממשות באמצעות ערכאת הערעור בבית המשפט, ראה לדוגמא ע"א 38-25 אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, לא פורסם, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי" 2002 עמ' 359.

ג. סעיף הבוררות שבחוזה לא יופעל אוטומטית, אלא רק אם תתקיים ראייה פוזיטיבית לנכונות מי שמבקש עיכוב הליכי משפט והעברת הסכסוך לבורר לנכונותו להתדיין בבוררות.

ראה בעניין זה את רע"א 4921/06 א. ע. נ. חב' לבניין ולפיתוח בע"מ ואח' נ' אהרן דומין, בית המשפט העליון, פסק הדין מובא להלן.

אמנם בתי המשפט מקבלים בדרך כלל בברכה העברת תיקים לבוררות, אולם מדובר לרוב בבוררות המוסכמת על ידי הצדדים לדיון כשההסכמה ניתנת בזמן הדיון בפני בית המשפט, להבדיל ממקרים בהם ההסכמה ניתנה מראש, באמצעות סעיף בוררות הכלול בחוזה, ולא תמיד מתוך הבנה ונכונות ברורה במה מדובר. או אז, ייבדק סעיף הבוררות בקפדנות ותיבדק כאמור גם נכונות הצד המבקש את ביטול ההליכים לקיום הבוררות - עליו תוטל חובת ההוכחה כי זו הייתה כוונתו עם התגלע הסכסוך.

מסתבר כי לא בכל מקרה הבוררות מקצרת את ההליכים, ולא תמיד היא יעילה יותר מיעילותו של בית המשפט. יש והבוררות נמשכת שנים רבות תוך הסבת עגמת נפש ועינויי דין לצדדים, ובסופו של יום הצד הרואה עצמו נפגע - אינו יכול לערער על פסק הבוררות.

ראה גם "ליקויי בנייה כרך א'" מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי" תשס"ו "בוררות וגישור" מעמוד 259.