התקשורת הישראלית מלאה סיפורים וכתבות, ראיונות ומופעי ראווה שכולם מכוונים להאדיר את איום הקורונה והשלכותיו כסיבה לחזון ממשלת החירום ההולכת ומוקמת "בזכות" האיום. אני מקבל שהקורונה מגלמת איום וכי ישראל, כמדינות אחרות, לא הייתה מוכנה לקראתה. אינני סבור שיש לראות בה הסבר לשבירת הקרח שהובילה למו"מ על ממשלת חירום; אני מוכן להסכים לתירוץ סביר על פניו. ממשלת החירום היא תולדה של ההכרה אצל גנץ ואשכנזי שאינם יכולים להביס את נתניהו ואינם רוצים להמשיך את המלחמה בחברתם של לפיד ויעלון. שניהם לא באו לפוליטיקה על-מנת לנהל מערכות בחירות, אלא להשתתף ולהשפיע בהחלטות הלאומיות הקרדינליות שעל סדר היום. כניסה לממשלת חירום, היא מבחינתם הדרך האלגנטית ביותר לעת הזו בכדי לממש שתי מטרות אלה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
