העליון: פנגו רשאית לגבות עמלה ביישומון

חברת פנגו רשאית לגבות עמלה תמורת שירותי החניה שהיא מעניקה ביישומון שלה. כך קובעת (18.6.23) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, אשר ביטלה את האישור שניתן להגשת תביעה ייצוגית נגד פנגו בגין גביית העמלה.

חברת מילגם זכתה במכרז שפרסמה בשנת 2007 החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי, לתשלום מגוון תמורת חניה ב"כחול-לבן"; היא העבירה את ההפעלה לחברת-הבת פנגו. ההסכם עם החברה למשק קבע, כי פנגו תקבל 8% מהכנסות הרשויות מדמי החניה שישולמו באמצעותה. עוד נקבע, כי היא רשאית לפתח שירותים נוספים "מעבר לשימושים שנקבעו בחוזה".

איתי ארליכמן הגיש בשנת 2015 את הבקשה לתביעה ייצוגית בסך 7 מיליון שקל. טענתו העיקרית הייתה, שהעמלות שגובה פנגו - אז 40 אגודות להפעלת חניה ביישומון ו-50 אגורות להפעלה במסרון - עומדת בסתירה לחוק הגנת הצרכן. הסעיף הרלוונטי בחוק קובע, כי עוסק המספק טובין או שירותים שנקבע להם תעריף לפי דין לתשלום בידי צרכן, "לא יהיה רשאי לגבות מצרכן עמלה לגבי אותם טובין או שירותים". בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט רחמים כהן) קיבל חלקית את הבקשה ואישר לנהל את התביעה על-פי סעיף זה בלבד (הוא דחה עילות נוספות שהעלה ארליכמן).

ברון קיבלה את ערעורה של פנגו וביטלה את האישור. לדבריה, השאלה המרכזית - בה לא עסק המחוזי - היא האם היישומון שפיתחה פנגו מהווה "טובין או שירותים שנקבע להם תעריף לתשלום בידי צרכן לפי דין". ברון משיבה על כך בשלילה, וממילא אין מחיר מפוקח לשירות זה ואין הפרה של החוק בגביית העמלה תמורתו. מדובר במקרה גבולי, של שירות הנלווה למוצר המפוקח, וקשה לעיתים לקבוע היכן הקו המפריד ביניהם; ברון אומרת כי אין זה המקום לקבוע כללים גורפים.

במקרה של פנגו, ברור שהיישומון אינו חלק מן השירות המפוקח - דבר הנלמד מתכונותיו ומן הנסיבות של המכרז. באותה עת היו חלופות תשלום נוספות, כגון כרטיסי חניה וכסף מזומן, ולכן היישומון היה שירות נוסף, חריג ונפרד. ההסכמות במסגרת המכרז ולאחריו מלמדות, כי הפעילים בשוק סברו שהפעלת יישומון לצורכי חניה מצדיקה גביית עמלה נפרדת תמורת פיתוח הטכנולוגיה.

השופטים יצחק עמית ודוד מינץ הסכימו עם ברון. את פנגו ומילגם ייצגו עוה"ד יניב מטלס, ירון גרשון ודניאל גלעדי, ואת ארליכמן - עוה"ד דוד שוורצבאום וגלעד מרקמן.