להאיר את פרשת קצב (ג')

כשלושה חודשים לאחר פיצוץ הסדר הטיעון על-ידי משה קצב, ביטול כתב האישום והשבר שבא בעקבותיו בתביעה הכללית, כפי שתיארתי במאמרי הראשון בסדרה, התפטרה הפרקליטה מפרקליטות מחוז ירושלים, עו"ד אירית באומהורן, מניהול התיק. היועמ"ש, מני מזוז, החליט בתאריך 24.7.2008 להעביר את ניהול התיק לפרקליטות מחוז מרכז, בצוות משותף לפרקליטות מחוז ת"א בראשות עו"ד רונית עמיאל.

בתאריך 19.3.2009, כשנתיים וחצי לאחר תחילת הפרשה, הוגש כתב אישום שני - במקום הראשון - והפעם לבית המשפט מחוזי (תפ"ח 1015/09 מחוזי ת"א). תחילת המשפט ובעיקרה הקראת כתב האישום נקבעה ליום 14.5.2009.

מאמר זה דן בחלק מהטקטיקות המשפטיות שנקטה ההגנה לטובת מאבקו של הנאשם על חפותו, משלב הגשת כתב-האישום השני ועד לדיונים הראשוניים בבית המשפט.

בקשה לדחיית המשפט - "או שהפריץ ימות או שהכלב ימות"

בקשות לדחייה במשפטים פליליים מוגשות חדשים לבקרים במחוזותינו, בדרך כלל על-ידי ההגנה. על אומנת הדחייה במשפט בהקשר למשפט קצב היטיב לכתוב ד"ר אביעד הכהן, דקאן מכללת שערי משפט במאמרו על דחיית משפטו של משה קצב ("ישראל היום", 26.3.08) וכול המוסיף גורע. ניתן לומר כי בקשות אלו משקפות מציאות לפיה כל עכבה - לטובת הנאשם, ובמקרים שאין היא מסייעת לנאשם, היא בדרך כלל אינה מזיקה לו.

מיד בסמוך להגשת כתב האישום נגד קצב בביהמ"ש המחוזי בת"א, הגישה ההגנה בקשה לדחיית המשפט בטענה כי היא לא קיבלה את כל חומרי החקירה. בתאריך 7.5.2009 נדחתה הבקשה על-ידי בית המשפט. גם בקשות סרק משרתות את האינטרסים של הסנגורים ושל הנאשם. הסנגורים מציגים בפני לקוחם נחישות להגן ולשרת אותו. הנאשם - בייחוד אם יורשע בסוף ההליך - תהיה זו הוכחה נוספת לעמדתו כי הוא לא זכה למשפט צדק.

בקשה להעביר את המשפט לבית משפט אחר - "משנה מקום משנה מזל"

בתאריך 13.5.2009, יום לפני תחילת המשפט בביהמ"ש המחוזי בת"א, הגישה ההגנה בקשה לבית המשפט העליון להעביר את המשפט לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע או בירושלים (בש"פ 4084/09). בו ביום החליטה נשיאת בית המשפט העליון לדחות הבקשה בעיקר בגלל הגשתה המאוחרת. עם זאת ציינה הנשיאה כי לעניין הנוחות כפי שטענה ההגנה, קרובה קריית מלאכי - מקום מגוריו של הנאשם משה קצב - לתל אביב, מאשר לבאר-שבע. אין ספק כי משפטנים מנוסים ומקצועיים יכולים להעריך כי בקשה מסוג זה המוגשת באיחור כה רב, סופה להידחות. אבל "שיטת מצליח" יכולה לפעמים להצליח, ובכל מקרה אין מה להפסיד.

בקשה לנהל המשפט בהילוך איטי - "למה לדחות למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים"

עם תחילת המשפט, בתאריך 14.5.2009, קבע הרכב השופטים: אב בית הדין ג'ורג' קרא, יהודית שבח ומרים סוקולוב, כי הדיונים בתיק (שמיעת העדים) יחלו בתאריך 1.9.09, והם יתנהלו ארבע פעמים בשבוע, למעט בימי רביעי. כשבועיים לאחר החלטה זו הגישה ההגנה בקשה שלא לנהל את המשפט בקצב מהיר שכזה. בקשתם נדחתה בו ביום (26.5.2009). גם בית המשפט העליון נדרש לעניין זה וסמך את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי (ע"פ 4865/09). בין היתר ציינו השופטים כי החוק עצמו מורה על קיום דיונים אינטנסיביים כאמור בסעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי, המורה כדלקמן: "... הוחל בגביית הראיות, ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא, זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך".

בקשה לנהל המשפט בדלתיים פתוחות - "הפוך על הפוך"

בסמוך לפתיחת המשפט, ביקשה הפרקליטות מבית המשפט לקיים המשפט בדלתיים סגורות. המשמעות לכך היא שאחד הערכים היסודיים של שלטון החוק - פומביות הדיון - נסוג מפני ערך אחר, שבמקרה זה עיקרו צנעת הפרט של הקורבנות ובכלל זה זהותן. במישור המעשי המשמעות של דלתיים סגורות היא שאסור לאיש שאינו מהצדדים לדיון להיכנס לאולם בית המשפט, ואסור לפרסם כל עניין המתנהל בו.

התנגדות ההגנה לבקשת התביעה לקיים המשפט בדלתיים סגורות הייתה חדה ונחרצת. בין היתר טענה ההגנה כהאי לישנא: "המחשבה כי דווקא עדויותיהן בבית המשפט וחקירותיהן הנגדיות יתנהלו בסתר מאחורי גבה הרחום והרחב של המאשימה, מעוררת חלחלה. הראיונות והפרסומים שהיו בפומבי ותחת כל עץ רענן, פגעו בנאשם באופן אנוש. לא בפרטיותו פגעו, כי הדברים כלל לא התרחשו, אלא בכבודו, זהותו ובמעמדו. ועתה כאשר ניתנת לנאשם ההזדמנות להפריך כל אלה בחקירה נגדית ראויה והוגנת, יורד המסך על עדויות אלה. כזאת לא ייעשה". במילים אחרות טוענת לכאורה ההגנה למידה כנגד מידה בכל הנוגע לפרסום, שהרי חקירה נגדית יעילה אינה תלויה לכאורה בשיעור קומתו ואיכותו של הסנגור, ולא בהיקף ועומקה של החשיפה התקשורתית, אלא אם גורמת לאפקטים אחרים היכולים להשפיע על העדים ועל עדותם בבית המשפט.

מהלכים משפטיים כמו בקשות שונות אינם משקפים רק את האינטרסים המוצהרים עליהם, אלא גם אינטרסים שאינם מוצהרים, שלעיתים חשובים אף יותר מאלו המוצהרים. נאשם המבקש לנהל את משפטו בדלתיים פתוחות יכול כמובן להיות מונע מאינטרסים לגיטימיים הנוגעים לרצונו לזכות במשפט צדק ובטיהור שמו. עם זאת, במקרים מסוימים ייתכן והאינטרסים העומדים מאחורי המהלך אינם מן העניין. סגירת הדלתיים מכוונת להגן על הקורבנות. פתיחתם יכולה להטיל עליהם חשש ואימה. גם איום בפתיחת דלתיים יכולה לנטוע בהם חשש העלול לבוא לידי ביטוי באופן עדותם בבית המשפט. בקשה לפתיחת דלתיים יכולה לשקף מהלך טקטי-פוליטי.

כאשר מותקף נאשם כי ניהול המשפט עלול להביך אותו ואת משפחתו, תהא התוצאה אשר תהא, הרי דרישה לפתיחת דלתיים, גם אם ברור שסופה להידחות, יכולה להצביע על אדם שאין לו מה להסתיר מפני מקורביו וקרוביו.

בקשה להשתחרר מייצוג - נשק יום הדין

בקשת סנגורים להתפטר מייצוג הלקוח היא לעיתים בקשה דרמטית היכולה לגרום לדחיית המשפט למשך זמן ממושך. בייחוד כאשר מדובר בתיק בו חומר חקירה רב. במקרה דנן, בתאריך 1.6.09, לאחר שנדחו בקשות ההגנה לקיים המשפט בדלתיים פתוחות ובפחות מארבע ישיבות בשבוע, הגישו הסנגורים בקשה לשחררם מייצוג הנאשם בתיק. משדחה בית המשפט המחוזי את הבקשה ב-7.6.09, עתרו הסנגורים לבית המשפט העליון שדחה את הבקשה בתאריך 9.7.09 (ע"פ 4865/09), בציינו בין היתר כי: "כבר ציינו שבמקרה זה מדובר בשלושה סנגורים המייצגים נאשם אחד. נתון זה נותן אפשרות תמרון לסנגורים, שהרי לכאורה אין צורך ששלושתם יהיו נוכחים בבית המשפט בכל עת ובאופן רצוף. הסנגורים יודעים כבר מאז אמצע חודש מאי האחרון על החלטתו של בית המשפט. היה עליהם להביא זאת בחשבון שעה שנטלו על עצמם התחייבויות חדשות".

בקשה לשימוע נוסף - טובים השניים מן האחד

הגנה טובה ויעילה אינה קופאת על שמריה והיא אמורה לחפש כל דרך יצירתית כדי לסייע לנאשם במאבקו על חפותו או בהתאם לנסיבות העניין להשיג את המרב והמיטב לטובתו. כבר ראינו כי אחת הדרכים הנפוצות בהן נעשה שימוש לקדם את האינטרסים של הנאשם היא בקשות לדחייה. בקשות לדחייה יכולות לבוא במפורש כבקשה לדחייה מנימוקים כאלו ואחרים, ובמקרה דנן הטענה הייתה כי ההגנה לא קיבלה את כל חומר החקירה, או בעקיפין. למעשה בקשות כגון שחרור מייצוג, או לא לקיים דיונים בקצב של ארבעה בשבוע, או להעביר המשפט למקום אחר - נועדו גם כדי להשיג דחייה במשפט. והנה, במשפט זה, התוודענו למהלך נוסף היכול לשרת את אינטרס הדחייה והוא בקשה לשימוע נוסף שהוגשה בתאריך 19.6.09. הבקשה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בתאריך 5.8.09.

בקשה כי השופטים יפסלו את עצמם

בתאריך 1.9.09 החלו להישמע העדים במשפט קצב. התביעה ביקשה מבית המשפט רשות להשמיע ארבע עדות תביעה, המעידות על עבירות מין לכאורה שביצע בהן הנאשם, שאלמלא היו מתיישנות, ניתן היה להאשים בגינן את הנאשם. מדובר בניסיון של התביעה להוכיח "שיטה" אצל הנאשם, מדפוס הפעולה שלו, ובכך לסייע בהוכחת העבירות בהן הוא מואשם. בית המשפט התיר את השמעת העדות "שהתיישנו". בתגובה לכך, הגישה ההגנה בקשה כי השופטים יפסלו עצמם מלהמשיך ולדון בתיק. בקשתם נדחתה בתאריך 13.9.09, תוך שהשופטים הוסיפו כי אין בכוונתם לדחות הדיונים עד אשר ידון העניין בבית המשפט העליון - אם תערער ההגנה על ההחלטה דנן.

אין ספק כי הגנת הנאשם משה קצב אינה מסתכמת במהלכים אלו, וסביר להניח כי הגנתו מושתתת לא רק על חקירה נגדית מקצועית לעדי התביעה, אלא גם על הצגת עדים וראיות מטעם ההגנה ועל מהלכים נוספים כחלק מאסטרטגיה כוללת. במאמר זה התמקדנו בשבעה מהלכים טקטיים אותם יכול סנגור ליישם לפי העניין והתובע אמור לצפותם מראש ולהיערך היטב לקראתם.