בבוקרו של יום 18.11.13 פורסם בעיתון
ידיעות אחרונות שהפרקליטות החליטה כי אין להעמיד לדין פלילי את
עמנואל רוזן. מעשיו, על-פי ההודעה, לא חצו את הרף להגשת כתב אישום. צא וזכור מה היה נחלת הקורא טרם פרסום הודעה זו. רוזן נחשד במעשים מגונים, בהטרדות מיניות ויש והרחיקו לכת עד לכדי אונס. עניינו של רוזן נפרש בהרחבה בעיתונות הכתובה בתוכניות הבוקר של ערוצי הטלוויזיה, ובחדשות הערב, מה שמכונה פריים-טיים. רוזן לא זכה שם ולו לרגע אחד של חסד. איש לא עצר מלכת לומר, "חכמים היזהרו בדבריכם", הרי בבעל משפחה בשר ודם עסקינן.
רוזן נכתש עד דק, וספק אם איזשהו גוף תקשורת יעסיק אותו בעתיד. ייתכן שיתברר כי מעשיו אינם מוסריים בעליל ומעוררי סלידה, אך אלה אינם צריכים לעמוד לביקורת. עיתונאי המעביר לנו כצופים אינפורמציה או מפרש דבר פוליטיקאי פלוני אינו חוצה את הרף של מידת הטהרנות הנדרשת מאדם סביר ומוסריותו אינה לדיון ציבורי. במאובחן כמובן מהמישור הפלילי. מאידך-גיסא, רוזן נסרק במסרקות ברזל, כאילו היה איש ציבור נבחר. כל אלה שרוממות חוקי יסוד בגרונם ונצפו בכל תוכניות הבוקר, העלו את רוזן על המוקד ושכחו שעקרונות סעיף 4 לחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו שעניינו "הגנה על חיים, הגוף והכבוד" חלים גם כלפיו.
כבודו של רוזן נרמס עד דק. אין תקומה לכבודו של אדם שכיכב בכל המהדורות כמטרידן מין סדרתי, גם אם הגוף האמון על החוק החליט שמעשיו אינם בגדר מעשים פליליים. במדינה תאבת חדשות כמו שלנו, לרוזן אין כל סיכוי להשתקם.
בעוד עניינו של רוזן קיבל תפנית של חסד, ועדיין לא יבשה הדיו והאצבע על המקלדת, צץ לו עניין הזמר המפורסם. לגביו, מרוב ששמו נאסר לפרסום, יודעת אפילו נכדתי בת החמש לומר את שמו בריש גלי. אגב, בגן בו מתחנכת נכדתי יודעים הזאטוטים להגות את שמו המלא. הרי לך איסור פרסום לתפארת. כמקרה רוזן, דמו הפקר, וכמקרה רוזן, נמצא שנטל הראיה דווקא עליו להוכיח, שלא עולה גוון פלילי במעשיו. מה שמכונה הפוך על הפוך. צפיתי בערוצי החדשות בערב, גיליתי שביקורו של נשיא צרפת הולנד נדחק לשולי החדשות, לאחר "החדשות המסעירות" על אודות מעללי הזמר המפורסם ששמו נאסר לפרסום אך כולם יודעים מיהו.
נוהג נורא ופסול
ולכשיתפוצץ הבלון בכל הנוגע לחשדות הכבדים המוטחים בפניו, מישהו יכה על חטא? הסיכויים שואפים לאפס. העוסקים במלאכה התקשורתית והעוטים על פניהם את המבט של "סמכו עלי, אני יודע את האמת, אבל בשלב זה חל איסור פרסום" יאמרו בדיעבד שפלוני בכיר הבקיא בחומר החקירה, הדליף להם כך או אחרת והם הביאו את הדברים בשם אומרם. ומה בדבר כבודו ושמו הטוב של הזמר ה"אנונימי"? מעניין כשלג דאשתקד.
הדברים לעיל משתלבים לצערי, בנורמה שפשטה לאחרונה ומהדהדת באוזני הצופים בטלוויזיה והמאזינים לרדיו, ולפיה יוצאים בראש חוצות נציגי פרקליטות ואומרים על חשוד זה או אחר "נביא את עניינו לבית המשפט שיכריע". אמירה מקוממת וחסרת אחריות. במה עסקינן? בספק להרשעה על-פי חומר הראיות אשר בידי הפרקליטות, אז הבה נפנה לבית המשפט שיכריע. במילים פשוטות, אדוני האזרח, נכון שחלה לגביך חזקת החפות ונכון שבינתיים אתה חף מכל אשמה, ונכון שאנו לא משוכנעים שבית המשפט ירשיע אותך, אז קודם נגיש נגדך כתב אישום, ואחר כך נראה!
זהו נוהג פסול ונוראי. כתב אישום צריך להיות מוגש לאחר לבטים קשים וישיבה על המדוכה, שכן בדיני נפשות עסקינן. ספק לגבי כתב אישום צריך לפעול לקולא ואין להגישו. כשבפרקליטות טוענים כי האינטרס הציבורי הוא מעל הכל ועומד לנגד עיניהם כערך עליון, יש לזכור כי החשוד/הנאשם הוא חלק מהציבור. הרי אדם עובר שבעה מדורי גיהינום עד שההליך בעניינו מגיע לידי גמר. לילות טרופים ללא שינה, שכר טירחת עו"ד שלבטח לא בטל בשישים ותחושת אשם קשה. כבודו נרמס עד עפר, חירותו מוגבלת ונפשו שסועה. כל זאת יכול וקורה כאשר האדם היושב בסמוך לכפתור הגשת כתב האישום, לא שקל כראוי וכמעט בהיסח הדעת לחץ על כפתור
ה-on.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
