|
|
|
דן מרגלית
שלושה או חמישה ימים לפני תאריך היעד לפקיעת האולטימטום בנימין נתניהו יחריף את העימות בגליל העליון ממנו נסוג בבושה ובבושת פנים ובחרפה
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
על המשוררת טניה הדר, מחווה לזכרה  בשיריה של טניה הדר אנו נסחפים כבמטה קסם אחר המסע הפנימי, הולכים לאן שהולכת הנפש
|
|
|
|
|
רון בריימן
תשובה ציונית הולמת ומתבקשת מול "בית הדין" האנטישמי בהאג היא הצטרפות של כל הכוחות הציוניים לממשלת חירום, מיאיר לפיד ועד איתמר בן-גביר לשם כך על כולם לגזור על עצמם איפוק ואחריות
|
|
|
|
|
אלון קוחלני
ביה"ד הארצי לעבודה דן בסוגיה שהייתה במשך עשרות שנים נטושה במחלוקת פרשנית וקרא למשרד הפנים לעשות סדר (ע"ע (ארצי) 58770-11-23 ריוא חטיב נ' עמותת עורכי דין למינהל תקין
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
אלברט שבות |
|
27/06/16 00:55
|
|
|
|
|
|
מצאתי ברשת תגובה תחת מאמר מסוים שכותבה ניסה לטעון כי ישראל היתה בשנותיה הראשונות והשנים היו מטורפות... וכך המצב הכאוטי ששרר במדינה גרם לכאוס חברתי שיכלו להתרחש במהלכו טרגדיות של היעלמות ילדים כאלה של ילדי תימן.
כתובת התגובה כאן.
למעשה זוהי התגובה שבהשראתה כתבתי את המאמר שלעיל ''ילדי תימן: חטא או מצב כאוטי''. 80% מהמאמר הזה מספר סיפור אישי ורחוק רעיונית וגאוגרפית מהנושא הטעון של ילדי תימן. תיארתי במאמר איך בחאלב של שנות החמישים חלה אחד האחים שלי באבעבועות שחורות, ואיך בא צוות מיוחד מטעם הרשויות מצויד בצו לקחת את אחי מהבית בשביל להמיתו ולשרוף את גווייתו- דבר שהסתיים לשמחתנו הרבה בטוב, ראש הצוות התרשם מהטיפול הסטרילי שהוריי העניקו לאחי והחליט כי למרות הצו שבידו אחי יישאר ברשות הוריו, וכנראה גם אלוהים קיבל את אותה ההחלטה ואחי נשאר איתנו עד עצם היום הזה. אני אישית עוד לא נולדתי בתקופה ההיא והסיפור סופר לי ע''י אימי, אולם כאשר קראתי את תגובת הטוקביקיסט שלעיל- תגובה הכתובה היטב ומשכנעת עד מאוד, ובכל זאת משהו לא הסתדר לי וכאילו נוירון אחד התעורר וחיבר אותי עם הצו שהיה ברשות הצוות שבאו לקחת את אחי מהבית. היה בידם צו רשמי של הרשות. אפילו בסוריה של שנות ה-50 שהיתה תחת דיקטטורה היה צורך בצו, ברשות שתגיד את המילה שלה, היה צורך בהחלטה. בשביל להוציא ילד מרשות אימו יש צורך בצו ברשות בהחלטה. אני יכול לקבל שהיו כנופיות שחטפו את הילדים ומכרו אותם, אבל איני יכול לקבל כי כתוצאה מהשיטה המבולגנת ששררה הילדים נותקו מהוריהם, כי בשביל שהילדים ינותקו מהוריהם יש צורך ברשות שתחליט על זאת ותוציא צו, דהיינו יש צורך במספר פונקציונרים רשמיים מטעם הממשל, הזמני או הקבוע, המבולגן או המבוסס, שתפקידם הוא לשבת ולקבל רשמית החלטות מעין אלה, שום איש מלבדם לא יכול לקבל החלטה כזאת של ניתוק ילד מחיק אימו ואפילו בישראל הכאוטית של שנות ה-50, ואפילו בחאלב המרוסקת תחת שלטון דקטטורי גם בשנות ה-50.
תחת הטענה הכאוטית הוסטה האמת הברורה הזאת; זו השורה האחרונה.
אלברט שבות
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלברט שבות
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
אהוד פרלסמן |
|
27/06/16 01:51
|
|
|
|
|
|
אתה מתאר לנו מצב של אנשים שהגיעו לביתכם ורצו לקחת ממנו את אחיך לאחר שנתקבלה החלטה ברשות המוסמכת לעשות זאת. אבל כל האנשים האלה שאנחנו מדברים עליהם לא גרו בבתים אלא באוהלים, והיה שם בלגן, והסתובבו שם מאכערים, והיו הרבה ילדים שחלו ושלחו אותם לבתי חולים שוב ושוב, והיה הכל. אז אם אתה חושב שהיתה החלטת מסודרת של רשות כלשהי לקחת את הילדים האלה, אני חושב שאתה טועה בגדול.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אלברט שבות |
|
27/06/16 18:30
|
|
|
|
|
|
אומרים שאין עשן בלי אש אבל כאן לא מדובר בעשן ולא במקרים בודדים שיכלו להיווצר בחסות הבלגן, המדובר במאות מקרים של העלמויות ובמליוני מסמכים חסויים שמעידים על קיום המקרים, ומעל לכל מעידים על קיום רשות ממסדית שתיעדה וטיפלה ורשמה את מליוני המסמכים החסויים. עכשיו יתכן ובחסות הבלגן נפלו טעויות ברישומים וכתוצאה מהטעויות נוצרו מספר מיקרי העלמויות בלתי מוסברים של ילדים שנקברו בלי ידיעת ההורים, אולם לא יתכן ולא מקרה בודד אחד של ילד שנשאר בחיים ובחסות הבלגן נמסר *בטעות* לאימוץ להורים אחרים. קיום מקרה ולו בודד אחד שכזה יכול ללמד אומנם על קיום המאכערים שתיווכו במעשה הפשע הזה, אולם מעל לכל הוא ילמד על קיום רשות ממוסדת שהמאכער התנהל מולה, ולשם כך היה צורך בנקיטת מספר צעדים הכרחיים של זיוף מסמכים, של דיווח כוזב להורים כי ילדיהם מתו, של מסירה פיזית של הילד המאומץ למאמצים. המסקנה היא איפא כי אין המדובר בכנופיית פשע שחטפה בחסות הבלגן את הילדים ומכרה אותם למאמצים כי אין ולו תיעוד רשמי אחד לחטיפה כזו, המדובר איפא ברשות ממוסדת שעשתה מספר פעולות הכרחיות ורצופות בשביל שהילד הנמצא ברשותה יימסר לאימוץ. הנקודה החשובה היא כי עצם קיום המסמכים בגנזך המדינה יעיד כהוא זה על קיום רשות כזו שנקטה בפעולות רצופות והכרחיות בשביל שהאימוץ ייצא לפועל, אחרת היה מקום ולו לתיעוד אחד בן שתי מילים על-גב אחד המסמכים: "הילד נחטף", אך למיטב ידיעתי אין ולא מסמך אחד שמתעד דיווח שכזה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלברט שבות
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
אלברט שבות |
|
27/06/16 19:14
|
|
|
|
|
|
ושלא תבין אותי לא נכונה, כאשר אני מצביע על "רשות" ממוסדת- האחראית הישירה למעשה העוולה, אינני מתכוון לאנשי הממסד או לממשלה שישבה והחליטה על הטיפול המסור בילדי-תימן. כוונתי היא כי האווירה הגזענית המקוללת ששררה באותה התקופה ושהזקן היווה את חוד החנית שלה- יצרה קרקע פוריה "להלבנת" עיוותים שכאלה, כך שהמשפט "טוב לילד לחיות בצל המאמצים מאשר בצל הוריו"- לא צרב בעת ההיא את האוזן ויכל לשמש לכיסוי רשמי לפשעי אנוש ממדרגה ראשונה. באחד המאמרים שלי עמדתי על תכונת הגזענות ששררה בעת ההיא והבחנתי כי פרשת ילדי תימן היתה לאחד הפירות הישירים של הגזענות המקוללת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלברט שבות
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אהוד פרלסמן |
|
28/06/16 23:21
|
|
|
|
|
|
אני לא סתם כתבתי על מאכערים, כי שמעתי על זה ממישהו שהסתובב שם, וידע על מה הוא מדבר. ומאכערים זה אנשים שיש להם קשר עם כל מיני אנשי רשויות, אבל לא(!) בהכרח עם ראשי הרשויות האלה. לכן כתבתי על ההבדל בין ההחלטה המסודרת לקחת את אחיך, לבין מה שקרה שם אז. קשה למצוא מישהו ששונא את בן גוריון יותר ממני, אבל אני משוכנע(!) שהוא לא ידע.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן
|
|
|
|
|
|
|