|
|
|
ד"ר רפאל בוכניק
"מכתבי ההתרעה" של אמ"ן לא היו אלא בבחינת כסת"ח, שהרי אם כך סברו בצמרת צה"ל, מדוע לא פעלו זרועות צה"ל לתגבור הכוחות ולהיערכות לבלימת מתקפה  מה שגרם לפגיעה בביטחון המדינה היו גילויי...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
גרוע מיאיר - אביו חלפו שעות ארוכות עד שלשכתו פרסמה מין הודעה צמחונית-חלבית, שהיא כלום בריבוע ואינה מזכירה לגנאי אפילו את הבן יאיר
|
|
|
|
|
עידן יוסף | 
המגפה שהשמידה את קיפודי הים באילת התפשטה לאוקיינוס ההודי ומאיימת להשמיד אוכלוסיות קיפודי הים בכל העולם קיפודי הים נחשבים ל"שומרים" של שוניות האלמוגי. החוקרים מתריעים: מדובר במגפה...
|
|
|
|
|
דרור אידר
הפארסה בביה"ד בהאג חשפה אותנו לשאלה שנמנענו ממנה עד כה: מה אחריות בית המשפט למחדל ה-7 באוקטובר וכיצד עזר לבנות את הקונספציה שהתנפצה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
טוהרת המידות |
|
16/04/07 08:42
|
|
|
|
|
ביום הקשה הזה מר' ניר יהב. כשתמעללים בניצולי שואה
זקנים חלקם עריריים המבקשים לחיות במעט כבוד בסוף ימיהם
בצדק המגיע להם ולא בחסד. לא יעמוד ראש ממשלה מושחת
עם כל עדר הפוליטיקאים העלובים שלהם ויטיפו בשם קורבנות
השואה והניצולים. לא העמוד אפילו שניה אחת דום, אני
זוכרת דקה דקה שעה שעה כל יום מימות השנה את זכר השואה
לא צריכה את העמידה האידיוטית הזו ואח"כ כאילו כלום לא קורה עוברים לסדר היום וממשכים במעשיהם הנלוזים עד כדי כך שבא להקיא מכולם, במיוחד הפוליטקאים ובמיוחד אולמרט שמתנהגים יותר גרוע מאשר מתנהגם בגן מחיות.
הגיע הזמן להסיר את המסכה העלובה מעל פרצופה של המדינה
שהתעללה בניצולי השואה ובני הדור השני, כל זאת אני כותבת כבת לניצולי השואה שיודעת טוב מאד מהו מוסר צדק,
איזה מחיר כבד שילמה אמי במשך 43 שנה מאז עלותה ארצה
ועד ליום מותה שלא היה לה יום אחד של שמחה בחייה בארץ.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
טוהרת המידות
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
מריאן קפלון |
|
16/04/07 09:48
|
|
|
|
|
צפצוף קטר, פסי רכבת,
- מי בחיים נשאר?
את מי אכלה שם השלהבת
או בחיים נקבר?
עכשיו השקט... כה נפלא,
רק שער מעטרת...
כותרת, שכמו זיכרון עולה:
"עבודה היא משחררת".
בשביל סלול אבני חצץ
השיירה זוחלת,
"הי!- מי בבכי שם פרץ!?"
בתוך מחול איוולת.
הרים, הרים של מזבדות,
בגדים ונעלים.
למה אספו כאן שערות?
למה עקרו שיניים?
מי יבקש לו להחזיר
את ים של משקפיים?
האם יוכלו הם להסתיר
זוועות מהעניים?
כן, מה תמימות המרחצאות,
אך זרם אין ניתז.
במקום המים... מפלצות,
הזרימו כאן רק גז.
ומה עושות המשרפות,
שמעלות עשן?
הן מאכלות את הגופות,
עמוק בתוך כבשן.
כל מנגינות העליזות,
אשר ליוו שבויים,
של נשמות האבודות
במצעד של החיים.
את דגל הכחול לבן
אניף בכל תבל
עם יהודי תמיד איתן
רק כאן ... בישראל.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מריאן קפלון
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
בן לניצולי ג'אדו |
|
16/04/07 10:58
|
|
|
|
|
אני בן לניצולי שואה ממחנה ג`אדו בלוב שהיו אמורים להישלח לאושוויץ אם רק המלחמה הייתה נמשכת מספר שבועות או חודשים נוספים.
כמו כן ברצוני לציין כי בניגוד לניצולי שואה אשכנזים שקיבלו פיצויים מתחילת שנות השישים מידי משרד האוצר הישראלי הרי שניצולי שואה מלוב וטוניסיה החלו לקבל פיצויים ממשרד האוצר רק באמצע שנות ה-90 למרות שהגישו בקשות לקבל עוד בשנות ה-60
ברשותי מסמכים מקורים של סבי שנשלחו למשרד האוצר כניצול מחנה ג`אדו ושהוכר וזכה לפיצוי חד פעמי ממשלת גרמניה בשנת 63 אולם נדחה על ידי משרד האוצר הישראלי
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
בן לניצולי ג'אדו
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
רועי ת"א |
|
16/04/07 11:37
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
רועי 1 |
|
16/04/07 11:43
|
|
|
|
|
|
חלומם של הניצולים היה רק להיות חופשיים , ישראל זה חלום רטוב בעבורם , אולי היא לא נהנתה כאן בגלל שיש לה בת כמוך שחושבת שעומדים בישביל הניצולים אבל עומדים דקת כבוד בישביל הניספים איחנווחיותינו , תתביישי לך !
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רועי 1
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
טוהרת המידות |
|
16/04/07 13:19
|
|
|
|
|
לאחד כמוך לחשוב טוב טוב, אולי במה שהעלה כאן השכל הקטן
שלך יפתח קצת יותר להבנה מעמיקה.
כפי שתיארתי אני בת לניצולי שואה אך הסיפור לא כל כך
פשטני כפי שאתה מנסה לצייר, אם היית טיפה מפעיל את הדמיון שלך היית מבין שיש כאן סיפור רציני, אומר לך
אמי היגיע במרץ 48 כשהיא בהריון איתי, אני נולדתי לתוך
מלחמת השחרור שלושה שבועות לאחר קום המדינה, בשל הקשיים
הקשים שהיו לה בתור ניצולת שואה ומלחמת השחרור, אמי החפקידה אותי במוסד אם וילד בת"א עד שהיא תסתדר, עניין
זה היה מקובל מאד באותם ימים. שמעת חוכמולוג גדול על
ילדי תימן, בו אספר לך גם לכמה ניצולי שואה עשו את אותם
הדברים והגורל שוב תיעתע באמי ע"ה. בגיל 7 חודשים העבירו אותי ביום חורף אחד זה היה בפברואר 49 לבית
התינוקות ויצ"ו בירושלים, ירושלים פגועה קשות ממלחמת
השחרור בכל המובנים ובמיוחד בתחום התברואתי, זה מה
שהיה חשוב למדינה הצעירה לעשות, להעביר תינוקת קטנה
לירושלים, ירושלים הייתה נגועה במחלות כמו שאי אפשר
לדמיין בשל המצב הקשה, מקרי הפוליו בירושלים היו
מהגבוהים בארץ, בגיל 11 חודש לקיתי בפוליו שכתוצאה
ממנה נשארה לי נכות של80% לצמיתות עברתי סידרה ארוכה
של ניתוחים שלא תמיד היו נחוצים. כל זאת ללא אף קרוב
משפחה, מאותו יום שהעבירו אותי לירושלים החיים של אמי
ושלי הלכו והסתבכו, אתה רוצה עוד טיפש שכמוך, אספר
לך עוד קצת, בגיל 5 העבירו אותי למשפחה אומנת שהיתי
אצלה עד קרוב לגיל 14 שנה, משפחה זו התעמרה בי קשות,
הייתי ילדה מה שמכונה היום ילדה בסיכון גבוה מאד, כתוצאה מכך רצחו את נפשי ולא אפרט בנושא הזה יותר.
בגיל קרוב ל-14 באתי אל העובדת הסוציאלית שלי והודעתי
לה נחרצות שאם לא יוציאו אותי מהבית אני אלון ברחוב
וזה בתקופה שהמודעות והתקשורת לא היו כמו היום, עד
היום ממרחק של שנים אני לא יודעת מהיכן שאבתי את האומץ
לצאת מהבית הזה כאשר לא היה לי אף קרוב משפחה.
אתה מעוניין שאמשיך? בגיל 17 נודע לי לראשונה שאני בת
לניצולת שואה, כל חיי הצעירים וההתבגרותיים נאמר לי
מפורשות שאמי זרקה אותי, פשוטו כמשמעו, כל מה שאני
יודעת זה לאחר מאמצים על אנושיים לגלות את זהותי האמיתית, לקח לי יותר מארבע עשורים לעסוק בזה ועדיין
אני לא יודעת הכל. אמי נפטרה לפני 16 שנה ואו אז גילתי
שהיא הייתה אלמנה וגילתי שאמי הגיעה ארצה עם אדם שרשום
בתעודת הזהות שלי כאבי שעד היום הידיעות עליו הם לא
חד משמעיות, אתה מבין מה שאתה כותב, הכל גיליתי הודות
להרבה עקשנות ונחישות.
גילתי על אמי ע"ה שהייתה בת למשפחת רופאים אמידים
בהונגריה, היא עצמה הייתה אחות מוסמכת שלמדה בביה"ס
לאחיות, השתתפה בפעולות הצלה, הומלצה ע"י הצלב האדום
היה לה תואר דר' לכלכלה, אבל פה בארץ אנשים שהיו
פה התיחסו אל הניצולים כאילו הם האלוהים ועל פיהם ישק
דבר, אם היית מבין איזה נזק עצום הם גרמו לאמי ולי
בגיל 32 שנה לראשונה ראיתי את אמי במצב נפשי קשה ביותר
בקושי אפשר היה ליצור איתה איזשהו קשר, שלא לדבר שתספר
קצת, היא חיה בתנאי מחיה מהגרועים ביותר, אני ניסיתי
מעט לעשות משהו ללא הצלחה זה היה כבר מאוחר, אז אתה
אל תטיף ותדבר שטויות אם השם ששאלתי לעצמי באתר לא
מוצא חן בעינך ובעיני אחרים הגיע הזמן שאנשים כמוך
יתיחסו קצת יותר בכבוד לסיבלם של אנשים, אי העמידה
שלי היא לא איזה קפריזה שנחתה עלי, צעד זה נעשה לאחר
מחשבה ארוכה, נו אז עומדים דקותיים, ומה אחר כך? תאמר
לי אתה החוכמולוג הגדול בעולם. כל יום אני חיה את
השואה, כל מה שתואר כאן הוא על קצה המזלג, ואתה באמת
חוצפן עלוב שהוציא
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
טוהרת המידות
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רועי ת"א |
|
16/04/07 14:01
|
|
|
|
|
צר לי על חייך הקשים ,ואני רק רוצה לומר לך ,אחותי היהודייה, שרוב משפחתי ועוד המון משפחות של יהודים יקרים נגדעו שם ואנו עומדים כדי לכבד את זכרם !!!
ללא כל קשר אם אנו חיים את השואה ביוםיום או לא ,
מצטער אם פגעתי בך , מאחל לך רק טוב ...
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רועי ת"א
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
טוהרת המידות |
|
16/04/07 14:32
|
|
|
|
|
אין לי ספק אם הייתי נניח מגיע לצורך העיניין ליד ושם
או לכנסת הייתי מכבדת את המעמד ועומדת לזכר הקורבנות. אני אדם לא פרובוקטיבי, לא הייתי פוגעת במקומות כאלה
ברגשות הציבור. אתה דיברת על חופש אבל לאמי בטוח זה
לא היה חופש, אין לי ספק שהיא מעולם לא הרגישה בארץ
כאדם חופשי, לא היה לה יום אחד של שמחה בארץ ואני כבתה
כואבת את כל מה שנגזל ממנה ואני היא הדוברת שלה.
כל מה שתיארתי הוא על קצה המזלג, מה שגרם לי לכתוב
ואני ככה לצערי מרגישה, אני לא יכולה להתכחש לרגשותי.
הכתבה של אורלי וילנאי פדרבוש וגיא מרוז שמו את הנושא
על השולחן בלי חוכמות, זה סוג של מראה, אם המדינה לא
מבינה זאת בעצמה צריכים להראות לה את זה, אנחנו תודה
לאל לא חיים בשנות החמישים שאנשים לא הוציאו מילה, עד
שהתחלתי לפתוח את סגור ליבי לקח הרבה מאד שנים והנזק
הוא אדיר, יחד אם זאת אני לא אדם מסכן לא מרגישה ככה
אני אדם שנלחם על דעותו בשל כל מה שקרה לי, וכל מה
שקרה לאמי ולי באופן אישי זה לא במנזרים אפלים באירופה
כדי לשרוד את החיים ובצדק, מדינה כמדינה או יותר נכון
הפוליטקאים שלה לא יכולים לנפנף בזכר השואה כסתם אמירה
מהפה והחוצה ותו לו, לפחות ככה זה ניראה ונשמע בעיני.
אני מודה לאלוהים למרות נסיבות הקשות שהיו בחיי אלוהים
נתן לי ראש על הכתפיים להתמודד עם בעיות קשות מאד,
הצלחתי לשרוד לא בלי נזקים, להעמיד את הדור הבא על
הרגליים כפי שצריך, אני מודה לך על התנצלותך שמזילה
דימעות מעיני, חשוב שאדם מבין שהוא יכול לתעות ולהתנצל.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
טוהרת המידות
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
טוהרת המידות |
|
16/04/07 14:02
|
|
|
|
|
האוזן, כל מה שתארתי לא נעשה באיזה מינזרים אפלים באירופה בלית ברירה להישאר בחיים, אתה מדבר על חופש, על
איזה חופש אתה מדבר? אולי אתה חי בירח, כניראה לא ראית
את הסרט המעולה של אורלי וילנאי פדרבוש, אישית לא הייתי
צריכה ליראות את הסרט הזה, אני יודעת זאת יותר מדי הרבה
שנים, עכשו סוף סוף גם התקשורת בזכות אנשים כמו אורלי
וילנאי פדרבוש וגיא מרוז ופה באתר נחשפים הדברים הללו.
כשגילתי שאמי היא זאת שהביאה אותי לוצ"ו ובטוח במסירות
רבה כמו שאישה שהיא אחות במקצועה יודעת לעשות, וזאת בשל
התנאים הקשים שהייתה נתונה בהם, היא עשתה את הדבר הנכון
ביותר במצב שלה והגיע לה צל"ש ולא רק על זה, ולא כפי
שהמדינה הזו התעללה בה ובי ביחד, גם אם הכונות אולי היו
טובות אבל התוצאות שלהם היו איומות ונוראות לאלה שנפגעו
ומדינה וחברה חייבת להסתכל על עצמה במראה ולשאול היכן
טעיתי? להודות בטעות ותקן את אשר ניתן לתקן ולא השקם
וערב להפריח סיסמאות. אני אומר לך יותר מיזה, על שנה
אני מקבלת הזמנה ליד ושם ואף פעם אני לא באה, משום
שבעיני אם מתנהגים לניצולי שואה בצורה שמתנהגים אליהם
זו הצגה אחת גדולה, זה זזיוף בעיני, ואני לא מוכנה
יותר לחיות בזיוף, אמי ע"ה ואני הם סיפור אחד יש בודאי
עוד לא מעט סיפורים, ובאמת אתה אדם חצוף עלוב שהצלחת
להוציא אותי מהכלים. ולפני שאסיים שלא יחשבו שאני רואה
את עצמי כאדם מסכן, אני לא מסכן אני הבנתי להפיק את
הלקח הנכון מהשואה בלי ללמוד ביה"ס ובלי לנסוע לפולין.
ישבתי ימים על ימים ביד ושם ומסרטים דקומנטרים
וכמובן ספרות, למדתי והשכלתי, אני מודה לאלוהים
נתן לי ראש על הכתפיים ולהעמיד את הדור הבא על הרגליים
כפי שבן תמותה אמור לעשות, להשכיל וללמוד להשתדל לשאוף
לטוהר מידות כנות ויושר אמיתי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
טוהרת המידות
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
חכו חכו |
|
16/04/07 11:54
|
|
|
|
|
אתמול הציגו בערוץ 10 תחקיר של אורלי וילנאי פדרבוש. ואני רוצה להביע בפניה את מלוא הערכתי על התמדתה ועל הנחרצות שלה לקבל תשובות ברורות לשאלות שהעלתה, היא לא נתנה לנושאי התפקידים בתקציב הפיצויים מגרמניה את האפשרות להתחמק משאלותיה ובכך הציגה את חברת העושר והכסף והבנקים במלוא מערומיהם. ואני כל הזמן חשבתי שהאינטרס של הבנקים זה לגזול ממני ומכל בעל חשבון בנק איזה שקל או שניים כדמי עמלה על פעולות שטוטיות ובכך מסיחים את דעתנו שמצד שני הם גוזלים מיליונים מניצולי השואה, בזמן השואה הגרמנים רצו להרוג אותם בעינויי תופת והבנקים שלנו ומוסדות שילטון הכסף מנסים וגם מצליחים להרוג את ניצולי השואה ברעב ובבושה ובחרפה. ועדו אנחנו באים בטענות על שמכנים אותנו שיילוק?
גועל נפש ובוז לשר האוצר שנחשד בגניבת הרבה כסף ומביא טיעון של מצעד כלשהו שקשור בניצולי השואה.
כנראה שהבטוי ניצולי השואה מקבל כאן את המשמעות של ניצול השואה מהמילה לנצל את השואה להעשרת הקופות ורווחי הריבית ע"י שימוש בשרידי השואה
גועל נפש
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חכו חכו
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
אזרח המדינה |
|
16/04/07 13:09
|
|
|
|
|
|
וכאשר ראיתי איך שר האוצר הירשזון בורח מאורלי וגיא ואינו רוצה לשוחח איתם בנושא ניצולי השואה, לא יכולתי שלא להיזכר בחקירותיו במשטרה ובמזוודה עם מאתיים אלף הדולארים שאיתה נתפס בגבול הפולני וששייכת למצעד החיים. אינני יודע אם הוא גנב את הכסף ואני סומך על משטרת ישראל העניין זה שתחשוף את האמת, אבל הרדשתי האישית היתה איומה, ממש.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אזרח המדינה
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
לא צאן לטבח |
|
16/04/07 14:11
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
אלכס. |
|
16/04/07 14:52
|
|
|
|
|
|
במהלך הימים האחרונים כתבתי באתר, פניתי להנהלות הערוצים, לדובר רשות השידור וליועצת הלשונית רות אלמגור, על מנת להפסיק ולכנות רק-יום השואה. אלא= יום הזיכרון לשואה ולגבורה. רות אלמגור היועצת הלשונית שיתפה עצמה הרבה בהסברה. כמו כן נרתם שלומי מהדובר. לצערי, הרבה מן הקריינים-שדרנים לא התייחסו. מי שהיה נפלא הוא דוקטור יצחק נוי. הבוקר, באור ראשון, בין 0500-0600 הפסיק הרצף של השידור והסביר ואמר. אנא . אנא- אל תגידו יום שואה. השואה הייתה, דבר שהיה... נקווה שלא עוד. לכן הסביר, יש לנסח-יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בהמשך . גם פנה לעורכי העתון הצופה, והעמידם דרך הרדיו, על הניסוח הנידרש. כה לחי ליצחק נוי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכס.
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אלכס 1 |
|
16/04/07 22:46
|
|
|
|
|
|
הארץ מהיום.בעמוד מספר 6. טעה ופירסם רק-יום השואה. פניתי למערכת. מזכירת העורך- הדס . התנצלה.טענה שזו טעות אחד העורכים. הבטיחה שתעביר המסר לעורך- לנדאו. וגם לשאר העורכים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכס 1
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
מורל מרקוביץ |
|
1/03/09 18:12
|
|
|
|
|
לאלקס ולמערכת NEWS 1
שלום
אני מאזין כמעט קבוע לתוכניתו של ד"ר יצחק נוי, ולא
היצלחתי לאתר האתר הבית. גם נכדיי לא היצליחו.
אולי אתם יודעים ?
בתודה ובכבוד
מורל
01.03.09
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מורל מרקוביץ
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
איש יהודי |
|
16/04/07 17:50
|
|
|
|
|
הדם הוא הנפש, אבל דמים בעברית זה גם כסף -
אז ארץ ישראל - אל תכסי ואל תסתירי את דמם השפוך של ניצולי השואה, הזקוקים לכסף הזה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
איש יהודי
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
אלכסנדר. |
|
16/04/07 22:40
|
|
|
|
|
|
חוסר ממלכתיות. בהמשך לאתמול, למרות הודעות נישנות וחוזרות. התעקש ,במהדורת החדשות המרכזית, דווקא בניסוח של -יום השואה בלבד.ואחת גם -יום זיכרון השואה. בלי שהזכיר הגבורה. רק בסוף המהדורה, נראה שהעירו לו במערכת, אז ניסח- יום הזיכרון לשואה ולגבורה. מעניין, התוכנית שאחרי החדשות נקראה-זיכרון צרוב.גם במהדורת החדשות היה ראיון עם גברת פלורנטל בת ה91- שאנו מאחלים לה בריאות ועד 120.והיא הדגישה בשיחה את עניין הזיכרון. שאלה נוספת להנהלת הטלויזיה. מודיעים על תוכנית צפוייה תחת הכותרת -מיום השואה, או בין, ליום הזיכרון. האם ברשות שידור ממלכתית , לא מן הראוי לציין השם המלא של אותם ימים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה עד ליום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל. אני מקווה שההנהלות ברשות השידור ישקלו ויקחו לתשומת ליבן.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר.
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
ונוס |
|
28/04/07 16:29
|
|
|
|
|
|
מסכימה איתך בכל מילה - יצחק נוי עורך ומגיש תכניות שפשוט מרגשים אותי כל פעם מחדש - לא יודעת למה- יש בו משהוא מיוחד נ ק ו ד ה .... רק חבל שיש קנאים שרוצים להרוס לו ולנו את הכייף!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ונוס
|
|
|
|
|
|
|