|
|
|
דרור אידר
הפארסה בביה"ד בהאג חשפה אותנו לשאלה שנמנענו ממנה עד כה: מה אחריות בית המשפט למחדל ה-7 באוקטובר וכיצד עזר לבנות את הקונספציה שהתנפצה
|
|
|
|
|
דן מרגלית
האם האנשים האלה נשארים יועציה של מירי רגב? הרי האינטרס שלה הוא בעצם שהם יעופו לה עכשיו מן המשרד הרחק ככל האפשר, ואם אינה עושה זאת - האנוכית מעוררת הסלידה - מדוע היא משאירה אותם בחב...
|
|
|
|
|
בצלאל סמוטריץ'
אחרי 7 באוקטובר הדרישה של ראשי מערכת הביטחון שנסמוך עליהם בעיניים עצומות וניתן להם שיק פתוח היא לא לגיטימית  העמדה הזו שהם הכי חכמים והיחידים שיודעים ותמיד צודקים ואנחנו לא מבינים...
|
|
|
|
|
איתמר לוין
שתי תביעות קטנות נגד חברות תעופה מגיעות לרשם הבכיר שרון קרן, אשר עם הכנה מצוינת, התמקדות בפרטים החשובים וסבלנות רבה מצליח להוביל לפשרות בתוך רבע שעה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
שלמה אידן |
|
31/10/06 15:38
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
טל שחר |
|
31/10/06 16:43
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
אמא של חיילים. |
|
31/10/06 17:12
|
|
|
|
|
|
הכל, אבל הכל, בשביל להוציא אותם. זה העקרון היחיד שאני רואה כרגע לנגד עיני. לית מאן דפליג שהם נמצאים בסכנת חיים ברור, וחייבים לעשות הכל (אבל הכל ) כדי להצילם. אח"כ אפשר וחייבים להעניש קשה את האויב שלא יהיה יותר כדאי להם להקלע למצב הזה. לחילופין יש לשפוט את רוב המחבלים למות (ולרובם מגיע עונש כזה) עונש שיבוצע אם שוב יתעללו בנו עם בני ערובה.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמא של חיילים.
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
סבא של חיילים |
|
31/10/06 18:48
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
יונה - אמא של חיילת |
|
31/10/06 18:53
|
|
|
|
|
כאשר ילדי התגייסו לצבא, איש לא הזהיר אותם שהוגה הדעות דרוקמן מתכוון לשנות את נורמות המוסר הישראלי.
ילדי הלכו לבקו"ם, תוך שהם מתבססים על ערכים שנחקקו בחברה שלנו מאז ראשיתה.
אם האדון הנכבד דרוקמן (אגב, האם אדוני עושה מילואים?) מתכוון לשנות את כללי המשחק במדינה, יואיל וימצא קודם את מעט המשוגעים שילכו למילואים או יתגייסו לצבא.
אתמול התבשרנו שצה"ל מתכוון להעניק אות קלון למשתמטי גיוס. אני ממליצה להעניק גם אות קלון מזהב לאנשים כמוך, שמגבירים את הסיבות להשתמטות.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יונה - אמא של חיילת
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
ועד הקבוצניקים |
|
31/10/06 19:08
|
|
|
|
|
עלינו לשנות את סדרי המשאים ומתנים...
שלא ישחררו
ובינתיים, לגבות מהם מחיר!
טיפ: פתרון לקאסם
לחבר את מערכת שחר אדום למערכת טילים המכוונת על עזה חן יונס, רפיח.
ירי קאסם של הטרוריסטים - יפעיל את שחר אדום שתפעיל מערכת טילים שיורה על עזה ללא מגע אדם!
כלומר, הם יפיעלו טילים על עצמם כאשר ירו לעברינו.
יש לידע אותם מראש על כך שזה הולך להתבצע.
יום טוב סמיה - העבר את הרעיון הזה - דחוף!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ועד הקבוצניקים
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
31/10/06 19:15
|
|
|
|
|
להערכתי, עמדתך מורכבת משני הפכים שלא ניתן לכלול אותם יחד. נדגים: את אומרת שני דברים: הראשון, הדעת לא סובלת שהשבויים שלנו ישארו אצל האויב. אני מוכנה לעשות הכל. והדבר השני: אחר כך נעניש את האויב ונשפוט את המחבלים למוות.
לו הייתי חסן נסראללה, הייתי שולח ארגון קיקיוני חדש: שיקרא: לוחמי חירות פלשתין והם היו מודיעים כי ברשותם שני חטופים ישראלים ואם ישראל לא תצהיר מיד שיותר לא תקבע עונש מוות, שבויי ישראל יוצאו להורג מול המצלמות. מול אמירה כזו, ולאור מה שאמרת, תשני מיד את דעתך.
צריך להבין שמולנו נמצא אויב שאיננו עובד בכללי ההיגיון המערביים. מול אויב כזה צריך לנקוט בדרכי פעולה אחרים, יוצאי דופן, בלתי הגיוניים להלך המחשבה הנוכחי שלנו.
נתתי שלוש הצעות בגוף המאמר. יש עוד הצעות. ממש לא חסר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
ועד הערים המושבים והמועצות האזוריות |
|
31/10/06 19:36
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
31/10/06 19:39
|
|
|
|
|
נתחיל במשהו אישי. הקשר שלי לצה"ל:
שירתתי שירות סדיר מלא של שלוש שנים בגדה המערבית.
שירתתי קרוב ל-30 שנה במילואים, בימחי"ם, במתקני אימונים של יחידות שריון וחי"ר, וביחידות בשטח שם שירתתי שירות מילואים שנקרא: בטחון שוטף. לא החמצתי אף מלחמה או פעולה גדולה שקרתה בצפון, שם הוצבתי.
יש לי שלושה ילדים. שניים מהם סיימו שירות סדיר מלא. השלישי, משרת כעת.
בתמצית, אני מכיר מאד מקרוב את הבלגן ששמו צה"ל. מניסיוני האישי אני יכול להעיד שמדובר בצבא מסורבל, שמנצל את המילואים שלו ב-25% גם כשהם מגיעים לגיוס ומתחיילים. במקרים לא מעטים, חלק מהמילואים עוסקים בעבודות שאינם מיומנים בהם. שיטת האילתור מאד רווחת בצה"ל. גם כשיש מקום וזמן לתכנון.
שאלי כל איש מילואים, שמגיע למשימה של בטחון שוטף או אימונים (לא בעת מלחמה) מהי מידת המוטיבציה שיש למתיצבים ועד כמה הם חושבים שהצבא יעיל.
וכעת, לחלק המהותי של דברייך. בקשר להיבט המוסרי. הרי זוהי עובדה שצה"ל לא מסוגל לשחרר את שבוייו. יש הרבה דוגמאות לכך. האם אין זה הוגן לגלות את הסוד הגלוי הזה לחיילים ולהוריהם? האם את מעדיפה לשגות באשליות?
ושאלה שנייה: אם תפסנו מספר מחבלים בביצוע הרג של עשרות ישראלים, ובית משפט ישראלי שפט אותם למספר מאסרי עולם. האם עלינו לשחרר אותם? בתמורה לשבויים שלנו? האם היית אומרת כן גם כאשר הנרצחים היו קרובייך? איפה למעשה עובר הגבול בדרישות? לפי דברייך אין גבול. האויב שלנו כבר יודע זאת ומנצל זאת. חישבי על כך.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
פדוי שבי |
|
31/10/06 19:41
|
|
|
|
|
לאדונים הנכבדים שמציעים להשאיר שבויים בידי האוייב, אולי שכחתם אבל אלה לוחמים שחרפו נפשם למענכם. במלחמות ישראל נפלו בשבי למעלה מ-1000 לוחמים מתש"ח ועד היום. אני מבין שלדעתכם היה צריך להשאיר אותם שם. אני נפלתי בשבי במלחמת יום הכיפורים ואולי היה עדיף שאמות? אם כן כדאי לצייד כל חייל צה"ל מראש בגלולת ציאניד. זה יחסוך הרבה בעיות למקבלי ההחלטות אצלנו.
ולמר שלמה אידן שבודאי יוסיף את תגובתי לרשימת התגובות "מטעם". אתה בהחלט צודק. זוהי תגובה מטעם מצפוני והערכים עליהם גדלתי וחונכתי כמו "רעות" ו"אחוות לוחמים", ערכים שאבדו מזמן לך ולשכמותך.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פדוי שבי
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
לא נחשב בעיניך??? |
|
31/10/06 20:10
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
31/10/06 20:11
|
|
|
|
|
|
| 13 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
31/10/06 20:13
|
|
|
|
|
|
| 14 |
|
|
אמא של חיילים |
|
31/10/06 20:19
|
|
|
|
|
|
צריך לעבוד איתם ע"פ ההגיון שלהם. לכן העונש צריך להיות במכוון "לא מידתי" באופן מובהק אך משכנע, (הוצאה להורג של כל מי שיבקשו לשחרר, למשל). כך שלא ישתלם להם לשחק בחיי אדם מלכתחילה כי ישלמו ביוקר. אגב התשלום היקר תמיד עובד. אולי לא לעולם, אך לתקופת שנים משמעותית. תלוי כמובן בתקיפות ובנחישות שלנו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמא של חיילים
|
|
|
|
|
|
| 15 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
31/10/06 20:21
|
|
|
|
|
אני רוצה לראות כל שבוי חזרה בישראל. אבל ישנו פער בין מה שרוצים לבין מה שקורה בפועל.
אולי לא נעים לומר זאת אבל כל אחד מאיתנו - גם אני וגם אתה - אינו נחשב כשמדובר באינטרס של הכלל, של המדינה.
למשל, אפשר לשלוח אותך למשימה מעבר לקווי האוייב שסיכוייך לחזור הם קטנים. ובכל זאת אתה הולך. למה?
האם כל פעולה שנעשתה במלחמת לבנון השנייה וגרמה לאבדות מקרב האזרחים והחיילים היתה מחוייבת המציאות? באחד הקרבות על בינת ג'וביל נפלו חמישה חיילים כשהמטרה היתה תדמיתית בלבד: להניף את הדגל על המבנה המרכזי של המקום.
מה תאמר להורי החיילים שנפלו?
אם מחבל תכנן וביצע פיגוע בו נהרגו עשרות אזרחים ו/או חיילים ונשפט על ידי בית משפט ישראלי לעשרה מאסרי עולם, האם לשחררו כי נפלת בשבי? ואם יבקשו מאיתנו לשחרר את כל העצירים שנשפטו כי נפלת בשבי, האם לבצע זאת? מה תאמר להורי הנפגעים בפעולות הטרור של האסורים?
זוהי התמונה המלאה, ולא גלולה של ציאניד, כדבריך. היש לך מענה הגיוני על השאלות או רק רגשות?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 16 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
31/10/06 20:26
|
|
|
|
|
|
לצערי, המערכת לא מאפשרת לי לענות ישירות למגיבים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 17 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
31/10/06 20:27
|
|
|
|
|
|
לצערי המערכת הממוכנת לא מאפשרת לי היום לענות ישירות למגיבים
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 18 |
|
|
A M Roll |
|
31/10/06 20:31
|
|
|
|
|
|
| 19 |
|
|
יונה - אמא של חיילת |
|
31/10/06 20:34
|
|
|
|
|
לא נותר אלא לברר איתך אם הסברת לבינך שכאשר חלילה יפול בשבי, מבחינתך הוא יכול להרקב שם לעד.
או שמא אתה גיבור רק על בניהם של רגב גולדוסר ושליט?
אגב, אני טוענת בתוקף שהם הבנים של כולנו!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יונה - אמא של חיילת
|
|
|
|
|
|
| 20 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
31/10/06 20:37
|
|
|
|
|
אתן לך כמה דוגמאות ואתה תגיד לי בעצמך מה קורה בפועל בצבא מול כאלה מחרפים את נפשם:
היה היה חייל דרוזי בשם מדחת יוסוף שנשלח עם מחלקת חיילים לאבטח את קבר יוסף בשכם. החייל נפצע. צה"ל נתן לחייל לגסוס במשך שש שעות למרות שניצב ממול למוצב ורק אנשים "מזויינים" במקלות ואבנים חצצו בין צה"ל למוצב. החייל נהרג. האם היה כאן שיקול דעת?
הנווט רון ארד נעדר מזה 20 שנה. גם גופות החיילים מסולטן יעקוב לא הוחזרו, במכוון. האם צה"ל עשה משהו מעבר להצהרות?
בשבוע האחרון של מלחמת לבנון השנייה הוחלט בצה"ל לתקוף בשלישית את בינת ג'וביל על מנת להניף את הדגל הישראלי על המבנה המרכזי שם, מפקדת כוחות צה"ל בעבר. בהתקפה נהרגו 5 חיילים ונפצעו 7. הדגל הונף והכוח חזר. האם היה כאן שיקול דעת?
כלומר, בכל הכבוד הראוי, אני קובע כי בצה"ל מתנהלת לעיתים הנהלת חשבונות במסגרתה אין חשיבות רבה לחייל אחד או חמישה. בהצהרות מול המיקרופונים ראשי הצבא מדברים אחרת. אבל עובדתית, זה המצב. האם עדיין אתה חושב שהצבא בכל מקרה מביא בחשבון שאתה מחרף את נפשך על מנת לתת תמורתך כל מחיר? האם יתנו תמורתך 1,000 מחבלים שעשו פיגועים? למה לא 3,500 מחבלים? איפה הגבול? האם ישנו גבול לדעתך?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 21 |
|
|
פדוי שבי |
|
31/10/06 21:39
|
|
|
|
|
|
יצאתי לקרב בו נפלתי בשבי וידעתי שאני עלול לא לחזור ממנו בחיים. האמנתי באמונה שלמה כי חובתי להילחם למען המדינה גם אם אפול בקרב. בה במידה האמנתי כי אם אפול בשבי, המדינה ששלחה אותי להילחם תעשה כל מה שאפשר כדי להחזיר אותי. ואני מדגיש "כל מה שאפשר". אמונה זו איפשרה לי להחזיק מעמד בחודשים הארוכים בהם הייתי בשבי, בהם עברתי עינויים קשים שאני מתקשה להעלותם על הכתב. עד היום אני שומע בלילותי טרופי השינה את זעקות חברי המעונים בשבי, וחש על בשרי את הצלפות השוט ואת מכות החשמל של מעני. היית רוצה שאשאר למות שם? כלום ערך החיים איננו יקר דיו כדי לשחרר אסירים ערביים, ויהיה פשעם חמור ככל שיהיה בתמורה לחייו של לוחם שחרף נפשו למען המדינה ונפל בשבי? עם כל ההבנה למשפחות נפגעי הטרור, לא ניתן להחזיר את יקיריהם שנרצחו. אך ניתן וצריך להחזיר את השבויים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פדוי שבי
|
|
|
|
|
|
| 22 |
|
|
עודד ז |
|
1/11/06 01:05
|
|
|
|
|
אתה אומר המדינה לא עשתה כדי להחזיר את רון ארד, למרות שעשתה המון גם אם ללא הצלחה, אתה אומר שהצבא מנהל פנקסנות ולא אכפת לו. אתה מדבר נגד זה אך למעשה מצדיק את חוסר המעש. החלפת השבויים שלנו באסירים שלהם זה מהלך הגיוני כפי שמוחלפים שבויים משני המחנות בסיום מלחמה, גם כאשר יודעים שייתכן שתהיה עוד מלחמה ואותם משוחררים ילחמו בנו שוב. בוודאי שצריך להשתדל לשחרר כמה שפחות אסירים השפוטים לתקופות ארוכות אך האם זה לא ערך עליוןץ חייל ביוצאו למערכה יודע שאם יפול בשבי יעשה המיטב על מנת לשחררו. חייל הנפצע יודע שחבריו ינסו לחלצו גם תחת אש. ערכים אלה הם לא רק ערכיים אלא גם תועלתניים. חייל שידע שלא ינסו לחלצו תחת אש לא ירצה להסתכן כדי שלא יפצע, חייל שידע שאם יפול בשבי ישכח עלול לא לרצות להיות בחזית שם הוא עלול ליפול בשבי.
כשאתה אומר מה הגבול, אלה הם דברי דימגוגיה. ברור שיש גבול אבל הוא לא קשיח ותלוי בנסיבות. יש הרי אין סוף אפשרויות ולא יכולים לדעת מראש את כל האפשרויות ולכן הוא לא נקבע מראש אלא בזמן המקרה והאפשרויות העומדות בפנינו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עודד ז
|
|
|
|
|
|
| 23 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
1/11/06 01:10
|
|
|
|
|
עדיין לא ענית לי האם אין חשיבות למחיר. את ממשיכה להשתמש במילים חסרות משמעות: להרקב בשבי.... וכי בני המשפחה קובעים מי יוחזר ומי לא. אני חוזר על השאלה: האויב דורש לשחרר את כל השבויים החבושים בבתי כלא ישראלים תמורת 3 החטופים. תסכימי? ושאלה שניה האם את מעלה על הדעת שהממשלה תשחרר?
אגב, מזווית הראייה של החיזבאללה הייתי דורש דרישה לא רציונאלית. מה יכול החיזבאללה להפסיד אם ידרוש תמורת שני החטופים שבידיו לשחרר את כל אלפי השבויים? אנא עני לי במקום לדקלם פסוקים נבחרים כמו חברי הממשלה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 24 |
|
|
עודד ז |
|
1/11/06 01:11
|
|
|
|
|
הורי נפגעי הטרור הם הורים לכאלה שאינם בין החיים. הורים לשבויים הם הורים לאנשים חיים שאתה רוצה לגזור עליהם גזר גין מוות רק משום שאחרים נהרגו. גם תוספת הכוח שאתה מדבר עליו במקרה וישוחררו האסירים הוא דימגוגויה היות ופיגועים ממשיכים להתבצע ואין לפלשתינאים שום בעיה לגייס מתאבדים או עוד לוחמים והם לאו דווקא זקוקים לאסירים שלהם ככוח לוחם. אתה פשוט תליין. רק משום שלדעתך, וזה לא ממש בדוק בקשר להנפת הדגל, צה"ל לדבריך ביצע טעויות, עדיין אין זה אומר שהמדינה צריכה להפקיר את חייליה.
הרי אם אומר לך שעל צה"ל להפסיק ללוות את המתנחלים באשר הם הולכים כי אז מסכנים חיילים, מה תאמר? דם המתנחלים אדום יותר מדם חייל צה"ל בשבי האויב.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עודד ז
|
|
|
|
|
|
| 25 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
1/11/06 01:15
|
|
|
|
|
אכביד עליך עוד יותר. שים לב לתרחיש: שלושה חטופים ישראלים מול כל העצירים הערביים היושבים בכלא.
מהי המשמעות אם כך לפגוע בישראלים בכל מקום? אם יתפסו אותך הישראלים, תוך שנה תשתחרר גם אם עשית מעשה מזוויע.
האם מקובלת עליך מדיניות כזו: דלת מסתובבת. אנחנו תופסים, חוקרים, שופטים ומשחררים כי חטפו לנו (מאד בקלות אגב) אדם או שניים. בארץ או בחו"ל.
אם זוהי דעתך, ואתה נינוח עמה, יופי לך. אני כמובן חושב שלא צריך לתת לארגוני טרור דבר. אבל שום דבר. אתה מוכן לתת הכל.
מעניין מה היה קורה לו היו דורשים עבור החזרתך את הויתור על רמת הגולן. וכי אתה חושב שבעיני ארגוני הטרור זה לא הגיוני?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 26 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
1/11/06 01:19
|
|
|
|
|
הרי הסברתי לך מדוע תשובתך איננה סבירה, לפי ההיגיון שלך. נניח שתאיימי, או תוציאי להורג, מחבל אחד, מיד יאיימו החיזבאללה כי יוציא להורג בעריפת ראש מול מצלמות הטלוויזיה את השבויים שלנו. מה תעשי אז? אני יודע את התשובה: תודיעי מיד שאת לא מוציאה יותר להורג "באופן מידתי" שום מחבל ובלבד שלא יפגעו בשבויים.
האם את מבינה מה קורה כאן? את אישה מאד מוסרית אך עומדת להפסיד במלחמה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 27 |
|
|
שלמה אידן |
|
1/11/06 09:32
|
|
|
|
|
אמנום לא ניתן להחזיר אתי יקירי משפחות נפגעי הטרור שנרצחו, אך ניתן לצמצם כמות הנרצחים העתידיים, למנוע רציחות רבות שיעשו בעתיד עקב עליית המוטיבציה לרצוח, ואף ישירות בידי המרצחים שישוחררו. זהו חשבון של כיתה א'.
העובדה שלא ניתן להחזיר יקיריהם לחיים, מוכיחה שפעילות משפחות נפגעי הטרור אינה מתוך אינטרס אישי, אלא למען כולנו.
בערוץ 1 בטלוויזיה רואיינו שלושה שבויים ממלחמת 56, ביניהם טייס שסיפר על העינויים הקשים שעבר. שלושתם הביעו הסתייגות מעסקות השבויים המופקרות.
הם הופיעו בשמם ובפניהם, בשונה מ-"פדוי שבי" הבוחר להסתתר מאחורי כינוי. מדוע הוא נוהג כך?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן
|
|
|
|
|
|
| 28 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
1/11/06 10:45
|
|
|
|
|
הואל נא לקרוא את דברי ולענות על שאלות ספציפיות, במקום להתפרס למונחים: ערך עליון להחזיר חיילים וכו'.
תצא מתוך הנחה שהגישה של ישראל לשבויים או גופות הרוגים שונה משל מנהיגי האויב.
להערכתי, אתה אולי חושב אחרת, זוהי נקודת תורפה שלנו.
האויב, חיזבאללה וחמאס, זיהה אותה. ומנצל זאת.
הוא דורש מאיתנו עבור חטוף אחד, 1,000 שבויים. הוא לא מתכוון רק לנשים ונערים אלא גם את האוכלוסייה השפוטה בכלא בגין דם על הידיים. הם שפוטים כי הוכח שרצחו או סייעו ברצח אזרחים ישראלים.
כעת, אני שואל אותך: האם לשחרר? זה לא תלוי במילים: יש להשתדל שיהיו כמה שפחות. כי זה לא תלוי בישראל. זה תלוי בגחמה של האויב.
שאלה שנייה: אם יבקשו עבור השחרור של שלושת השבויים: 5,000 עצירים שפוטים. האם לשחרר? תצא מהנחה שאם הם זיהו שאנו רגישים להחזרת שבויים, המחיר של העסקה תעלה לשמיים.
כעת, ענה לי על שני השאלות ואני מקווה שדברי לא מבולבלים או לא מובנים או דמגוגיים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 29 |
|
|
יונה - אמא של חיילת |
|
1/11/06 10:45
|
|
|
|
|
מי שמדקלם זה אתה. איש לא שמני להחליט כיצד יתנהל המו"מ. אני אזרחית קצת יותר צנועה ממך ומכירה את מגבלות כוחי להשפיע, או להחליט החלטות מדיניות.
כאזרחים - ובעיקר כהורים לחיילים, אתה ואני יכולים רק לחשוב כיצד אי החזרתם של החיילים ישפיע על רצון הנוער להתגייס, או רצון בעלי המשפחות לצאת למילואים.
שאלתי אותך מה בנך החייל אומר על כך שאבא חושב שאין להחזירו אם יפול בשבי ולא ענית!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יונה - אמא של חיילת
|
|
|
|
|
|
| 30 |
|
|
יונה - אמא של חיילת |
|
1/11/06 10:50
|
|
|
|
|
פדויי השבי משתתפים אחת לשבוע מזה 3 חודשים במשמרות הזדהות עם חיילי צה"ל השבויים.
אתר זה (שנותן אכסניה קבועה למתנגדי השחרור) מקבל הודעות במשך כל התקופה הזו על מיקום המשמרת ושעתה, אך מתעלם מכך.
אולי זו הזדמנות להזמין אותך למשמרת שלהם ולהכיר אותם אישית. לחילופין תוכל להכנס לאתר האינטרנט שלהם, ולקרוא גם קצת "חוויות" מהשבי. אמנם קשה לי להאמין שאדם שלבו גס בשבויים יתרשם מכך, אך זו חובתך המוסרית כבן אדם ששולח את גולדווסר שליט ורגב אל מותם. לפחות תלמד איך נראה המוות הזה...
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יונה - אמא של חיילת
|
|
|
|
|
|
| 31 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
1/11/06 10:56
|
|
|
|
|
אני מניח שמי שכותב שאני תליין הוא יותר דמגוג ממני.
אני יודע שדברי לא פופולאריים. גם האויב ממולנו הוא שונה מצבאות מצריים, ירדן וסוריה. הוא פשוט לא עושה חשבון ל"צינורות הפוליטיים". ואי אפשר להשפיע עליו בדיבורים. הוא מבין רק שפה של כוח. זה כאילו שיש לך בריון בכיתה שמכה ללא סיבה מובנת לך את התלמידים ואתה מנסה להסביר לו שהוא לא בסדר.
וכעת, למהות דבריך: אני חושב שצה"ל צריך להקדיש יותר משאבים כדי למנוע חטיפות. אבל אם תתבצע חטיפה, וראינו כמה קל לבצע חטיפות כשאת צה"ל מנהיגים המטכ"ל הקיים (חלוץ וחבר אלופיו) ושר הביטחון הלא מקצועי, צריך לנהל מו"מ קשוח. מה פירוש קשוח? מורכב משתי תגובות: להתעקש על שחרור בודדים, ללא דם על הידיים, ואם מתנגדים, אזי לא להגיב. זוהי לבטח שיטה קשה לתגובות של הורי החטופים בפרט והציבור בכלל. והתגובה השנייה, בכל חטיפה, לבדוק מה מציק וקריטי לחיזבאללה ולחמאס ולתקוף שם. במאמר נתתי דוגמאות. למנוע מהם כסף ברצועה. להרוס ולפגוע את הבתים של הבכירים בחמאס ברצועה. כעת, לא נוגעים בדרך כלל בהם.
אם לא נעשה את מה שאני מציע או רעיונות דומים, אזי לאחר מו"מ על שלושה ארבעה חטופים, נרוקן את בתי הכלא שלנו ואז ידרשו מאיתנו לסגת משלושה כפרים בגליל שהחיזבאללה חושב שהם שלהם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 32 |
|
|
מעירה הערות |
|
1/11/06 12:39
|
|
|
|
|
כדאי לזכור שעבור שחרורם של אלה שהשתתפו בכתבת הטליויזיה ביום ששי האחרון, "שילמה" ישראל ב-6000 לוחמים ערבים שהיו בידיה.
אכן נשחקו הערכים שלנו, הרי בדיוק על כך אנו מלינים.
מי היה מעלה על דעתו ב-56 לדרוש ששבויים אלה ישארו במצרים, כי ה"מחיר" שלהם כבד מדי.
מבחיל ובעיקר מדכא!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מעירה הערות
|
|
|
|
|
|
| 33 |
|
|
שלמה אידן |
|
1/11/06 13:09
|
|
|
|
|
אין בדברים ולו שמץ של התייחסות עיינית למה שכתבתי (27).
זאת הרמה של "הדוברים מטעם"?
אם הדובר/ת יעיין במאמרי "עסקות השבויים - טמטום או פשע" ובתגובותיי, יגלה שאינני "שולח את גולדווסר שליט ורגב אל מותם", אלא מציע הצעות שיש בהן סיכוי גבוה לחלץ את שלושתם, מבלי להפקיר למותם רבים אחרים, שלרוע מזלם הם בינתיים עלומי-שם.
אילו שרון וממשלתו (עסקת טננבאום) נהגו בהתאם למה שהצעתי, קרוב לוודאי לא רק שגולדווסר שליט ורגב לא היו היום בידי המחבלים, אלא גם מותם עד כה של יותר ממאתיים ישראלים (שנהרגו ע"י משוחררי עסקה זאת, תוך כדי החטיפות האחרונות, ובמלחמת לבנון) היה נמנע.
האם "אמא של חיילת" מסוגל/ת להתייחס לכך?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן
|
|
|
|
|
|
| 34 |
|
|
יונה - אמא של חיילת |
|
1/11/06 13:10
|
|
|
|
|
אכן מילים קשות - אך זו המציאות. משמעות דבריך קשה יותר מכל כינוי שניתן להצמיד לך.
אני בכלל לא מבינה כיצד לא מגישים תלונה במשטרה על אנשים כדוגמתך, שמסיתים לצעדים שיובילו ביודעין למות חיילים שבויים.
הדברים אמורים גם לגבי אידן - שהטיף לסרבנות. מסתבר כי האידן הזה פועל בנחישות אמיתית ושיטתית להרס צה"ל.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יונה - אמא של חיילת
|
|
|
|
|
|
| 35 |
|
|
שלמה אידן |
|
1/11/06 14:54
|
|
|
|
|
לתגובת "מעירה הערות" - (32), שהגיבה על דבריי ב-(27).
במלחמת 56 נשבו חיילים, משני הצדדים. לא היה לישראל כל עניין להחזיק השבויים המצריים בתום המלחמה, ולכן הם הוחלפו בשבויינו. כך גם במלחמות אחרות.
החטופים נמצאים בידי ארגוני טרור; שחרור מחבלים שפוטים צמאי-דם תוך כניעה לטרור, מבזה המדינה ומביא להגברת הרצון לרצוח ולרציחות נוספות, הרבה רציחות.
הבנת ברוך?
זאת רמת הטיעונים שתועמלני הממסד מסוגלים לה?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן
|
|
|
|
|
|
| 36 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
1/11/06 15:01
|
|
|
|
|
את בני אשאל היום, ואספר לך את תגובתו.
זה אגב לא קשור בבני או בי עצמי. זה קשור בתגובת הממשלה. מה שקורה היום בפועל זה שראשי המדינה אומרים לך המון מילים יפות ומשפטים שנהוג לומר אותם. אני רק מבקש שתבדילי בין מה שהם אומרים ובין מה שהם עושים.
פעם אחת, לפני זמן רב היתה עסקה, בימי ממשלת רבין, שנקראה עסקת ג'יבריל. הרבה עצירים פלשתינאים שוחררו אז. בפועל, רובם גרמו לנו נזק עצום, עם קורבנות, לאחר שהשתחררו.
להערכתי, ואת יכולה לחשוב שאינני צודק, ממשלת ישראל מדברת בשני קולות. לך, ולציבור, הם אומרים: אנחנו לא ישנים בלילות מדאגה לחטופים. יש לי תמונה ליד המכתבה שלי של החטופים. אני מקבל את הוריהם של החטופים וקשוב להם. נשמע טוב, נכון? בפועל - במקרים הקודמים - דבר לא קורה במהירות, אלא במונחים של שנים. ולמה המו"מ מתנהל באיטיות, כיוון שמתמקחים על מספר השבויים שישוחררו. בקיצור, הממשלה, בפועל, עושה בדיוק את שאני אומר. היא לא נענית לדרישות המחבלים ומשחררת את מספר הפלשתינאים המבוקש. לא. היא מושכת זמן. ובמקביל, היא מספרת לך, ולציבור, את מה שאת אוהבת לשמוע. את המילים חסרי המשמעות. ואת, מתפתה לחשוב שמה שראשי המדינה שלנו אומרים אומנם גם נעשה. טעות גדולה וחמורה! אני ניסיתי רק להסביר את הלוגיקה מאחורי המשא ומתן שמתמשך שנים. שנים. לא יומיים. לא חודשיים. שנים!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 37 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
1/11/06 15:21
|
|
|
|
|
ראשית, הבה נזכור ששתי החטיפות נעשו כתוצאה ממחדל של צה"ל. איש מהשלושה לא נשלח אל מותו. אין מדובר ביציאה לתקוף מוצב של האויב או למשימה מעבר לקווי האויב. מדובר בתרחיש שיגרתי של בטחון שוטף. הפלוגה של בירנית (גולדואסר ורגב) לא ידעה שיש הנחיה של הפיקוד לא להגיע בסיור אל הואדי בו בוצעה החטיפה. ההנחיה יצאה מפיקוד צפון הרבה לפני יום החטיפה ונבעה מכך שהאיזור מצוי בבאי יכולת לשדר ולקלוט שידורים. ו"שטח מת" לתצפיות. לפי הידוע כעת, האוגדה לא יידעה את הפלוגה, ואולי גם לא את הגדוד שממונה על הפלוגה. אגב, ישנן עדויות של תלונות מאותה פלוגה על ה"שטח המת" בו נעשה הסיור. איש לא שינה להם את ציר הסיור. מה זה מראה על העברת המידע השגרתי בצה"ל.
שנית, שליט נחטף מלב המחנה בו היה. במקום הכי מוגן שיכול היה להיות. בתוך המחנה המגודר, עם מגדל שמירה שולט ומאוייש, הוא היה בתוך טנק עם קצין ועוד שני אנשי צוות ערים. היו ידיעות מודיעיניות שנחפרת מנהרה בסביבה. איש לא הגיב להתראות במחנה באותו בוקר בו ארעה החטיפה.
בשתי החטיפות, לקח לכוחות שהגיעו למקום יותר מ-45 דקות להבין שחיילים נחטפו. עוד פעם: יותר מ-45 דקות. פשלה מארץ הפשלות. אחת אחר השנייה. והפשלה השנייה, של גולדוואסר ורגב עוד יותר גרועה מהראשונה. משום שאז ידעו כבר שהתבצעה חטיפה בחודש יוני, חודש לפני החטיפה בבירנית ולמרות שחסן נסראללה אמר זאת בפומבי. מול האירועים בחטיפות ומה שקרה לאחר מכן בזמן המלחמה, יש להניח שמי שהולך לשירות פעיל בצבא, סדיר או מילואים, מוטב שיטמיע שהוא נכנס לאיזור לא יעיל, מבולגן ומופקר.
אני מקווה שדברי ברורים מספיק. מוצע לשאול אנשי מילואים מה דעתם על רמת היעילות של הצבא כאשר קורה אירוע. אני בטוח שאינני היחיד שחושב כך. להיפך.
שלישית, להערכתי את מדברת במשפטים שנהוג לדקלם אותם בבית הספר. אנו יודעים מזמן שישנו פער גדול בין המשפטים הנאמרים בפומבי לבין המציאות. את יכולה לשקוע באידיאל. כאשר תקרה חטיפה, תיתקלי, לצערך, במציאות. והיא תהיה מאד קשה עבורך. כמעט לא תאמיני להבדלים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 38 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
1/11/06 15:37
|
|
|
|
|
אני רוצה להדגיש, בשבילך יונה,את המסר של דברי:
ראשית, הייתי שמח אם היינו יכולים להחזיר את החטופים שלנו היום. אני רק חושב שזוהי אשלייה.
שנית, אני בעד שילדי ילכו לשירות מילואים וימלאו את חובתם כלפי המדינה והכלל. אני רק מצפה שגם המדינה תראה בפועל שהיא משקיעה אמצעים סבירים להפעיל צבא יעיל. היום, ובמשך שנות שהותי במילואים, הוא איננו יעיל. להיפך. הוא מבולגן ומבוסס הרבה על אלתורים.
שלישית, אני יודע שבצבא לא יעיל כמו שלנו כל משימה שוטפת עלולה להיות בעלת רמת סיכון גבוהה. למרות מודעות זו, זהו הצבא היחיד שלי. אני כותב ביקורת כי אני מאמין שניתן לתקן במשך זמן רב. כתיבתי לא מיועדת לפריקת תסכול אלא לתקן דברים לא תקינים שבכל תרחיש שקרה בהכנות למלחמה האחרונה ובמהלכה, אומרים המומחים של הצבא שהיו פאשלות מעל המצופה. אינני מבין את האנשים שיודעים על הפאשלות ואומרים את הביטוי: יהיה בסדר! אל תבזו את הצבא! אל תשפכו את התינוק עם המים! ועוד. צריך לבקר. וצריך להפיק מביקורת את המירב.
רביעית, חלק גדול מהציבור הישראלי עובר השנה סדרת חינוך. הוא מגלה עד כמה הוא לא העריך מספיק את האויב ממולנו. ישבנו בשקט על פתחו של הר געש ואמרנו: יהיה בסדר, צה"ל יפתור את הבעיה. הוא לא פתר. להיפך. צה"ל הפסיד. זוהי איננה תבוסתנות. זוהי הכרה בעובדות.
אני מבין את מה שקורה, לדעתי. את מעדיפה לשקוע בחלומות נוסטלגיים על "עולם משולם" ועל ההגיון שלך. ההגיון של האויב שונה משלנו.
חמישית, הממשלה מדברת בשני קולות. לך, יונה, היא אומרת משפטים שאת אוהבת לשמוע. על חטופים שצריך לדאוג להם וכו'. בפועל, קורה מעט. שאלי את בעלי הניסיון. הסיבה להתמשכות הדברים נובעת מהקול השני של הממשלה, שאותו את יונה לא רוצה לשמוע. זהו הקול הדומה לשלי שקובע בפועל. זהו הקול שמתמקח על כל מספר של אסירים פלשתינאים. יש הגיון בעקשנות. כי מי שמשחרר את האסירים השפוטים גורע עוד נתח מחומת ההרתעה של ישראל. הם לא יהפכו לאנשי שלום, המשוחררים. הם יחזרו לפעיילות לוחמנית נגד ישראל ויחטפו עוד אנשים או יהרגו אותם. אני מקווה שאת מבינה זאת.
וטיעון שישי ואחרון, את יכולה לקרוא לי בכל מיני שמות: תלין, ראוי למאסר ועוד. בפועל, את רק מדחיקה את העובדות. שהזמן חולף והחטופים עדיין לא עמנו. עובדה!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 39 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
1/11/06 15:46
|
|
|
|
|
את משווה בין דברים לא שווים. בשנת 56 נלחמנו מול מצרים והצבא הסדיר שלה. היו לנו 4 שבויים משלנו והחלפנו אותם בכ-6,000 חיילים מצרים שהיו שבויי מלחמה.
ההבדל הוא שהשבויים היו חיילים מצרים שלא עסקו בלוחמת גרילה (אז קראו לזה פדאיון). הם השתתפו בקרב נגד ישראל ונכנעו בקרב. הם לא נתפסו בגין תכנון פיצוצים נגד אוכלוסייה אזרחית בישראל, או רציחתם בפועל. על שבויי מלחמה אלה חלים תקנות ז'נבה הבינלאומיות. לעומת זאת, על הפלשתינאים, שנתפשים בישראל בדרכם לבצע פיגוע או כאלה שכבר ביצעו אותו, חל הדין של אזרח שנכנס לשטחה של מדינה אחרת או לשטח הנתון למרותה ורצח או תכנן לפגוע באזרחים או חיילים. מערכת המשפט הישראלית שפטה אותם למאסר לאחר שהוכחו ההאשמות נגדם. וכעת רוצים לשחרר אותם לפני שריצו את עונשם.
אילו הם שני הבדלים עצומים ולכן לא ניתן להשוות.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 40 |
|
|
אישתו של פדוי |
|
1/11/06 17:49
|
|
|
|
|
איך אתה אריה הנכבד יכול לשבת בנעלי בית כוס קפה או תה ביד מוזיקת רקע נעימה ולכתוב משהו על שבויים שלא יחזרו שכן יחזרו. מי נתן לך זכות לעלות את הנושא הזה לדיון?
כבר לימדו אותם ( את השבוייים) לרקוד בשבילשחק ששבש ואולי עכשיו הגיע הזמן ללמד אותם לשיר אופרה וזאת הסיבה שלדעתך הם לא יחזרו?
תקן אותי עם אני תועה.
אמא של חייל בקרבי ואישתו של פדוי
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אישתו של פדוי
|
|
|
|
|
|
| 41 |
|
|
אריה דרוקמן |
|
1/11/06 19:44
|
|
|
|
|
מה שנותן לי את הזכות להביע את דעתי היא אותה זכות שנותנת לך להגיב. אנו חיים בדמוקרטיה ואנו מביעים דעות שאינן זהות. את מדברת יותר מהרגש, לדעתי. ואני יותר מההיגיון.
לצערי, אינך מגיבה לצד ההגיוני של טיעוני. אני מסופק אם קראת אותם בכלל. את קוראת את הכותרת של מאמרי ורואה מיד אדום בעיניים.
אין טעם לחזור על מה שכתבתי מאד בהרחבה ליונה, אמא של חייל. היא שאלה אותי אפילו האם שירתתי בצבא. כן, הייתי גם בסדיר וגם במילואים ומניסיוני אני כותב את הערכתי על רמתו של צה"ל.
לפי דעתך, מדינת ישראל צריכה לתת כל מה שהאויב יבקש ובלבד ששלושת החטופים יוחזרו. האויב יודע את החולשה הזו שלנו. ומבקש הרבה. הוא יכול לבקש 1,000 אסירים שנשפטו עם דם על הידיים, ואת תסכימי. הוא יכול לבקש שנחזיר את רמת הגולן ואת תסכימי. הוא יכול לבקש כל דבר לא סביר ואת תסכימי כי בעינייך הכל שווה ובלבד שלא ישאר חטוף אצל האויב. אבל, למזלנו, את לא מחליטה. כי ההחלטה שלך מבוססת על רגש ולכן שגוייה לחלוטין. גם מי שמחליט בממשלה על ההסכם - נניח ראש הממשלה - לא יחליט לפי הרגש. הוא מספר לציבור שהוא מאד דואג לחטופים. שהוא לא ינוח ולא ישקוט עד שיוחזרו. כך גם דיברו אצל הנווט רון ארד. היה חלון הזדמנויות של שנה עד שנה וחצי לאחר שנשבה וכיוון שלא הגיעו לתמימות דעים, נעלם הנווט ולא נמצא עד היום. להערכתי, גם לא ימצא. בפועל ראש הממשלה עושה בדיוק את מה שאני אומר, ואת לא אוהבת לשמוע. הוא מתמקח על מספר האסירים שנחזיר ועל זהותם. הוא יודע שאם ימלא את מבוקשם של החמאס למשל, לא יהיה גבול לסחטנות בעתיד.
מאד קל לחטוף אצלינו אנשים. והם לא חייבים להיות חיילים. אפשר גם לחטוף אזרחים בארץ או בחו"ל. ומה תהיה דעתך אז? שוב תהיי מוכנה לתת הכל כדי שהם יוחזרו. אין בכך היגיון וצריך לעצור את זה. וזה לדעתי מה שמקבלי ההחלטות עושים בפועל ולא אומרים זאת בקול רם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 42 |
|
|
יונה - אמא של חיילת |
|
1/11/06 20:19
|
|
|
|
|
אני מעריכה את הנימוס ואת הסבלנות שלך, אך לצערי אני מודה שאין לי כל עניין וחשק לקרוא את דבריך.
כעקרת בית פשוטה, אין לי שום רצון או יכולת להכנס לסוגיות מדיניות ולבטח לא צבאיות.
בניגוד לך, אני האזרחית הקטנה והפשוטה לא יושבת מול המחשב ומנהלת מהסלון שלי את מדיניות ישראל. אני יודעת לעשות רק את חשבונות הנפש הקטנים שלי וכמוני עוד מאות ועשרות אלפי אמהות פשוטות, ששמונה עשרה שנה חושבות אם כן או לא לחנך את ילדיהם לשרת בצבא.
וכיון שבתוך עמי אני יושבת - דהיינו - בין אמהות למי שיגן בעתיד על התחת שלך (הבת שלי עושה זאת בהווה), אני מודיעה לך שאתה ושכמותך גומרים לנו את הצבא.
ראה את נתוני הגיוס של השנים האחרונות. ראה את השחיקה המפחידה ואת הכמות ההולכת וגדלה בצעדי ענק של הנוער שאינו מתגייס, ותן לעצמך צל"ש על תרומתך לנושא.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יונה - אמא של חיילת
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אריה דרוקמן |
|
3/11/06 17:05
|
|
|
|
|
אני מגיב כשמישהו פונה אלי. את יכולה לחדול בכל עת. לא אפגע.
אינני חושב שיש לי משקל, ולו גם אפסי, בתרומה לשחיקה בגיוס לצה"ל.
ישנן שלוש סיבות עיקריות להתחמקות מגיוס:
א. הולך וקטן האמון בצה"ל והולך וגדל האמון בפעלתנות הפרטית.
ב. אצל הרבה גברים, ודאי נשים, ישנה תחושה כי התועלת בצבא אינה שווה את העלות. מי שהולך לצבא חושב על שלוש השנים שהוא מפסיד בהשכלה ובעבודה.
הצבא מודע לכך וכיוםן כל מי שחותם לקבע במסגרת עתודה של מקצועות נדרשים, לומד על חשבון צה"ל תואר ראשון, עושה רישיון נהיגה ואפילו מטייל לחו"ל. פיתויים אלה נועדו לגרום לאנשים שצה"ל רוצה בהם להתחייב לתקופה מוגדרת.
ג. צה"ל הוא מקום מאד לא מסודר. לסוג מסויים של אנשים, בעלי הכנסה ומיעוטי הכנסה זה מאד לא נוח. הם אוהבים לעשות את מה שהם רוצים ואינם מעוניינים שיתנו להם הוראות. בעיקר בתקופה של גילאי 18-21.
צה"ל לא זקוק לחלק ניכר משנתוני הגיוס. מספר הצעירים לגיוס גבוה, ולכן שוב ושוב עולה הנושא של קיצור זמן השירות ומתן פטור לרבים על כל אסמכתא קטנה. חלק גדול מיוצאי הצבא מנצלים זאת. הרבה יותר נחמד לשבת בבית קפה, למי שיכול, במקום לשבת באוהל או במגדל שמירה.
אני לא חשבתי כך בזמן הסדיר והמילואים שלי. הלכתי מתוך תחושת חובה אבל דור האידיאלים הולך וקטן. זוהי עובדה שכל מילואימניק יגיד לך אותה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 43 |
|
|
פדוי שבי |
|
1/11/06 22:13
|
|
|
|
|
אם אתר זה יתן לי את הבמה הראויה להביע את עמדתי, ולא רק בטוקבקים, אופיע בשמי המלא כפי שעשיתי בראיונות לטלויזיה ולעתונות.
מדוע אינך מתמודד עם הטעון העיקרי בדברי שהוא: השארת השבויים בידי ארגוני הטרור משמעותה גזר דין מוות עבורם. אמור בגלוי שאתה מוכן שלוחם שנפל בשבי גם ימות שם ובלבד שלא ישוחררו אסירים ערביים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פדוי שבי
|
|
|
|
|
|
| 44 |
|
|
פדוי שבי |
|
1/11/06 22:28
|
|
|
|
|
|
אתה מסלף את דברי ואחר כך בונה עליהם תילי תילים של דמגוגיה צרופה. אפילו החמאס והחיזבאללה לא העלו דרישות מהסוג שאתה מעלה מדמיונך הפרוע. כדי לשחרר את החטופים יש לנהל משא ומתן ןלשלם מחיר נמוך ככל האפשר. לטעון שאין להחזירם משמעותו גזר דין מוות עבורם. מדוע אין בך האומץ לומר בצורה ישירה שאתה מוכן שהם ימותו בשבי ובלבד שלא ישוחררו אסירים ערביים?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פדוי שבי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אריה דרוקמן |
|
3/11/06 17:12
|
|
|
|
|
דמגוגיה צרופה זהו ציון שאתה בחרת לתת וזה לא אומר שזה נכון. זוהי רק דעתך.
התקשורת התפרסם כי החמאס דורש עבור החטוף שליט 1,000 עצירים. והם לא יהיו מוכנים לקבל רק נשים ונערים אלא ידרשו גם לקבל אסירים שנשפטו לתקופות ארוכות עם "דם על הידיים". אני שואל אותך, ואינך עונה, היכן הגבול? 1,000, 2,000? האם אתה מניח שאנשי החמאס הם "בחורים הגיוניים" ולכן יבקשו דבר הגיוני? אתה אומר שצריך להתמקח ולשלם מחיר נמוך. אני מסכים לדבריך. אבל אז החטופים ישוחררו בעוד זמן רב. ולדעתי משך הזמן להחזרת החטוף שליט מרצועת עזה יהיה קצר לעומת החיזבאללה בלבנון.
אני לא אמרתי במאמר שאין לשאוף להחזיר אותם מהר. אני אמרתי שלאור הניסיון עם חטופים, שבויים, והרוגים קודמים
יש לי חשד (קרא זאת בפיסקה הראשונה של המאמר המקורי) שמשך הזמן שידרש להחזיר אותם יכול להגיע לשנים, בגלל המחיר הבלתי נסבל.
אז איפה כאן הדמגוגיה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
פדוי שבי |
|
4/11/06 19:44
|
|
|
|
|
קראתי את הפיסקה הראשונה במאמר, כמו גם את כותרתו: שלושת החטופים לא יוחזרו!
אינני יודע כמה זמן ימשך המשא ומתן להחזרת השבויים. אני מקווה שיהיה קצר כיון שכל יום בשבי הוא סבל בל יתואר, וכנראה רק מי שהיה שם כמוני מבין זאת. אולם אתה כמו ידידך שלמה אידן קוראים למעשה להפקיר את החטופים ולגזור את דינם למוות, ועל כך אני מתקומם. חובתה של מדינה השולחת חיילים לקרב לעשות כל מה שאפשר כדי להחזירם. אין כאן עניין להחלטות של משפחות השבויים. לצערנו בגלל קולות כמו שלך חייבות המשפחות להשמיע את קולן, כיון שקברניטי המדינה מהססים. אוי לנו שהגענו למצב שבו אויבינו מוכנים להסתכן כדי להביא לשחרור אסיריהם, ואצלנו יש אנשים כמוך המוכנים להפקיר את חייהם של שבויים שלחמו למען המדינה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פדוי שבי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אריה דרוקמן |
|
5/11/06 01:04
|
|
|
|
|
אתה כנראה מחליף אותי במקבלי ההחלטה. הרי ברור לכל שלא אני וגם לא אתה נשפיע על מקבלי ההחלטות לקדם את המשא ומתן.
אני מדגיש בפניך בפעם השניה כי מה שכתבתי זוהי הערכתי שמקבלי ההחלטות יבצעו. הם לא יסכימו למחיר ששמים אנשי החמאס והחיזבאללה. כיוון שאם יסכימו, הם יחזרו על הטעות של עסקת ג'יבריל ששיחררה הרבה אסירים עם דם על הידיים, ורובם הפכו להיות מחבלים מתאבדים או מתכנני פיגועים. בקצרה, צה"ל נאלץ לספוג מהם אבדות פעמיים. כיוון ששחרר אותם עבור מו"מ שהניח הנחות לא נכונות. מקבלי ההחלטות
לא יחזרו על אותה הטעות פעמיים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 45 |
|
|
אישתו של פדוי |
|
1/11/06 22:33
|
|
|
|
|
קראתי את הכתבה שלך עוד אתמול . מגיבה היום
מגיבה לפי המוסג שלך "דמוקרטיה" וזה אומר שאני יכולה להגיב איך שאני מבינה אותה!
וזה מה הבנתי: את הכתבה ותשובות כתבת בראש והבנה מאוד קרה כמו קרח. בלי רגש. בלי הבנה. כן. לשחרר כל אחד תמורת כל שבוי שלנו.אתה וזה בטוח לא היית יושב אי שם באיזה מגדל וכותב את זה עם אחד מהקרובים אליך היה שם בשבי.
בכתבה שלך גרמת להרבה גועל מצידי אלייך כאדם. רק בתגובה שלך אליי ראיתי שאתה כן אנושי וכן יש לך רגשות.
אז אולי תפעיל אותם גם במחשבה על משפחות שמחכים ומצפים לכל שביב מהקרובים להם שנמצאים בשבי.
כולי תקווה שלא תדע מה זה שבי כי אז בטוח היית מגיב אחרת
אמא של חייל בקרבי ואישתו של שבוי ממצרים
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אישתו של פדוי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אריה דרוקמן |
|
3/11/06 17:46
|
|
|
|
|
אני אדם רגשן למדי. אבל, אני מכיר גם את בעיית ההחלטה. ואנשים שמקבלים החלטות נדרשים לעיתים לקבל החלטה מתוך אלטרנטיבות שאף אחת מהן לא טובה. הם צריכים לבחור את הרע במיעוטו. ברגע שאדם צריך להחליט על בן משפחתו או מישהו שיש לו קשר עמו, עקיף או ישיר, אסור לו להחליט בנושא זה כיוון שהחלטתו לא תהיה שקולה.
בכל הכבוד, החשיבות שאנשים נותנים לבני המשפחה של החטופים, ובלחץ שלהם, זה לא החלק הדומיננטי בהחלטה. מי שמחליט על החלפת החטופים באסירים צריך להביא בחשבון דברים רבים.
אני יודע מהתקשורת שרוצים כעת 1,000 אסירים, כולל כאלה ש"עם דם על הידיים" עבור שליט ברצועת עזה. אני יודע שישראל לא מסכימה. לא למספר ולא להרכב. ולכן זה מתעכב.
החטופים בלבנון במצב עוד יותר מסובך.
ההיגיון של החמאס ושל החיזבאללה אינו דומה לשלנו. הם מבינים שאנו רגישים לחטופים ומנצלים זאת.
מה שאינני מצליח כנראה להסביר לך שאין חשיבות למה שאני חושב או מה שאת חושבת. ההחלטה תתקבל לא אצלינו.
הדבר היחיד שאותו אני מעריך שהשבויים ישוחררו בעוד זמן רב. לא שבוע ולא חודש אלא הרבה יותר. כתבתי זאת גם במאמר המקורי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
| 46 |
|
|
דודוו |
|
1/11/06 23:35
|
|
|
|
|
|
כול עוד לא ניפגע בבכרים של החמס מישפחותהם ורכושם לא היה שקט
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דודוו
|
|
|
|
|
|
| 47 |
|
|
שלמה אידן |
|
2/11/06 00:41
|
|
|
|
|
במאמרי בנושא ובתגובות. בפעם האחרונה - בתגובה (33). במקום להיתמם, אתה מוזמן לקרוא.
אגב - מה מונע ממך להופיע בשמך המלא בתגובות, כפי שאני עושה? מה זה שייך ל-"אם אתר זה יתן לי את הבמה הראויה להביע את עמדתי ..."?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן
|
|
|
|
|
|
| 48 |
|
|
פדוי שבי |
|
2/11/06 08:04
|
|
|
|
|
נדמה לי שאתה כתבת את הכתבה "עסקת השבויים טמטום או פשע"
אני מצפה לקבל באתר זה את האפשרות לכתוב כתבה מלאה ולא רק תגובה.
אגב, מדוע אתה "מטפס" דוקא עלי בעניין שמי. נדמה לי שבטוקבקים בכלל ובודאי בתגובות כאן הרוב לא מזדהה בשמו, כולל אלה התומכים בדעותיך. מדוע אינך מבקש מהם להזדהות?
כנראה זה משום שאינך יכול להתמודד עם דרישתי:
התייצב בגלוי ואמור שדינו של כל שבוי ישראלי מוות, לדעתך.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פדוי שבי
|
|
|
|
|
|
| 49 |
|
|
יונה - אמא של חיילת |
|
2/11/06 12:05
|
|
|
|
|
מי שמשתתף בטוקבק של מאמר הקורא לגזור דין מות על שבויים (הבה נקרא לזה "נוהל היטלר", על משקל "נוהל חניבעל" הידוע לשימצה), אין כל משמעות אם שמו איציק משה או יעקב. יש גם יש משמעות מוסרית עליונה לעובדה שהוא חווה על בשרו את מה שהכותבים המנוולים ראו רק בסרטים, או גרוע מכך - בפרסומת ל- YES שבה השבויים רוקדים דיסקו, או במאמר הנלוז של יונתן שם-אור שבטוח שבשבי משחקים שש-בש.
חוץ מזה, הרי אתם ממילא משוכנעים שאנו "כותבים מטעם" (מטעם מי אגב? משפחת רון ארד? משפחתו של אבי לניר אולי?). לידיעתכם, אנו כותבים כאן "מטעם" מוסר ופטריוטיות בלבד. לפיכך השמות, הכתובת ומספרי הנעליים ממש לא רלוונטים לנושא.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יונה - אמא של חיילת
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אריה דרוקמן |
|
3/11/06 17:55
|
|
|
|
|
ראי להיכן מביא אותך עודף הרגש. כעת את מבקרת גם את נוהל חניבעל שמטרתו למנוע בכל מחיר, בכל מחיר כולל פגיעה בנחטפים, והוא תולדה של החלטה בצה"ל הנובעת מהפקת לקחים שתמציתם: מניעת חטיפה עולה פחות ממו"מ עם המחבלים שחטפו.
למה אינך דורשת הסבר מהרמטכ"ל או משר הביטחון על המשמעות של נוהל חניבעל. הרי הבעיה איננה השם של הנוהל אלא התוכן שלו. לבטח היית אומרת אותו דבר לו היו קוראים לנוהל: סוקרטס.
אני מניח שברגע שהרגש גובר על ההיגיון, מיד נכנס "נוהל היטלר" לשימוש.
בעצם, אתם כותבים בשם הרגש ואני למשל כותב בשם ההיגיון.
ואת לבטח יודעת כי מי שבן משפחתו או מקורבו נחטף אינו רשאי מבחינה אתית, לפחות כעת, להחליט על החזרת שבויים. שמא בשם הרגש יהיה מוכן להחזיר כל מספר של אסירים שרצחו ותכננו לרצוח ובלבד שהחטופים יהיו בשבי זמן מינימאלי.
זה, בשם ההיגיון, לא מקובל. אתם לא לבד במדינה הזו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|
|
|
|
|