|
|
|
דן מרגלית
הלוואי שתקום מפלגת ימין עם אביגדור ליברמן ונפתלי בנט וגדעון סער ויוסי כהן וד"ר יפעת שאשא-ביטון; ושיאיר גולן יראה ברכה באיחוד השמאל הציוני
|
|
|
|
|
אלי אלון
אחד מפיגועי הטרור הקשים והטראומטיים בתולדות המדינה  המחבלים ריכזו את התלמידים באחת הכיתות בקומה הראשונה היו בידיהם כ-85 תלמידים ותלמידות, שתי חובשות ושני מורים
|
|
|
|
|
איתמר לוין
"לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים", אמר המדינאי האגדי לפני 50 שנה. מאז הוכח שוב ושוב עד כמה צדק, וכעת הדברים אולי ברורים יותר מאשר אי-פעם
|
|
|
|
|
צבי גיל
אם אנו זקוקים לסימן בכוחו של הפרט - בא 7 באוקטובר והוכיח לנו כי באין שלטון מרכזי להתמודד עם הטרגדיה ומה שבא אחריה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
feile672 |
|
11/08/08 09:53
|
|
|
|
|
|
נראה שהפרופסור הנכבד טעה בכמה עניינים בכתבתו - לפחות במה שנוגע למלחמתץ לבנון השנייה. ממשלת אולמרט נכנסה למלחמה לא כממשלה פוחזת אלא כממשלה טועה. הטעות יסודה בתפיסת עולמו של אהוד ברק, ארגוני השמאל כמו שלום עכשו וארבע אמהות ומפלגת העבודה שלפיה אין צורך להעביר את המלחמה אל שטחו של האויב ודי להתגונן מתוך שטח ישראל. פריצתה של מלחמתץ לבנון 2 ודרך ההתקפה של חיזבאללה על האוכלוסייה האזרחיתהישראלית חייב כניסה אל תוך שטחלי דרום לבנון בכוחות גדולים שמטרתם השמדת כוחות החיזבאללה. אולם אילו כך היה אולמרט פוקד על צה"ל כי אז היה משמיט את היסוד לתפיסת העולם השמאלנית הנ"ל. מכאן שצהל דישדש במשך חודש על פי פקודה ומכאן נצחונו של חיזבאללה בקרבות והכניעה להחלטת או"מ 1701. מעניין מדוע טעה הפרופסור.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
feile672
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אברהם שלום |
|
11/08/08 14:23
|
|
|
|
|
אני מסכים עם דבריך על הלך המחשבה של הממשלה. איני קורא להם טועים אלא פוחזים. לפי מה שפורסם יעץ להם ראש המוסד כי ימתינו לגיוס מלואים ואז יפעלו. אם לא רצו להמתין יכלו לפעול בדרך אחרת. למשל להפציץ מיד את מפקדת החזבאללה בבירות במקום להזהיר ולהפציץ כעבור יום או יומים בנין ריק. היו נהרגים כמה עשרות מצמרת חזבאללה. הפחד והבהלה - אולי גם נצראללה היה נהרג - היו מכריעים בכל מלחמה, ומביאים להתמוטטות של חזבאללה בכל מלחמה שהיתה פורצת.
אל יספרו כי היתה קמה צעקה על הרג מפקדת החזבאללה בהפצצה כזאת. במלחמה נהרגו מאות בלבנון והעולם תמך בזכותה של ישראל להתגונן. בפעם הראשונה תמכו גם מדינות ערב בפעולת ישראל - אבל אולמרט ולבני לא ידעו מה הם עושים וסיימו אותה בנצחון מדיני לחזבאללה.
אולמרט וחבריו חשבו שדי בהפצצה מן האויר -כמו שאתה מבחין - ועוד התפאר אולמרט כי נצחון יאפשר לו למסור את יהודה ושומרון למחבלים 'התכנסות' בלשונו.
גם בשלבים האחרונים של המלחמה לא ידעו משעה לשעה מה הם עושים והקריבו חיי החיילים. האין אלה פוחזים? ואנו יודעים במה היה עסוק המשנה הנוכחי לראש הממשלה בדקות שקדמו לישיבת הממשלה הגורלית.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אברהם שלום
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
י.ש |
|
11/08/08 10:58
|
|
|
|
|
|
גורל קדימה כגורל ד"ש,שינוי וכד'.....
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
י.ש
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
ישמעאל |
|
11/08/08 11:49
|
|
|
|
|
|
אתה באמת חושב שמעניין את מי מקדימה בטחון או כלכלת המדינה ? חוץ מאיך זה יכול להשפיע על בחירתם מחדש ? אתה באמת חושב שלברק מעניין מי יהיה ראש מפלגת קדימה ? העיקר שיהיה רצף שלטוני בו שריו נהנים כל עוד הם יכולים ? חשבת שהעבודה הם מפלגת ג'וחה , שיכרתו את הענף עליו הם רובצים ומנקים את השאריות מהמקור ? פששוט , קדימה מצמצה ראשונה לאור האיום של ברק ללכת לבחירות אם לא ידיחו את אומללמרט , אבל ברק במכוון לא קבע תאריך יעד ומבחינתו , אומללמרט יכול להישאר עוד שנה .כמה שיותר רחוק יותר טוב ! והגימלאים ? הם שכחו מזמן לשם מה נבחרו ! העיקר שהם יושבים במשרותיהם ! אכול ושתו כי מחר ייעלמו ! וש"ס ? אצלם בכלל , פשיעה לא משחקת תפקיד ! הם רגילים לזה ! ההיפך , ניתן לסחוט טוב וקל יותר תקציבים ומשרות . אז , אף אחד אינו משטה ! הם פועלים בשיטתיות אך ורק לתועלתם !
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ישמעאל
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אברהם שלום |
|
11/08/08 14:31
|
|
|
|
|
יפה קלעת בהגדרת מניעי שרי קדימה והעבודה. לשאלתך אם אני חושב כי הם מעונינים בכסאותיהם או בטובת המדינה - ראה בבקשה את הפסקה השלישית במאמר. ואולי היה טוב לכתוב את המלה הפותחת פסקה זאת 'ההטעיה:' ככותרת משנה כמו שאר כותרות המשנה במאמר.
אני קורא תגובותיך באתר זה ומברך אותך עליהן.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אברהם שלום
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
קורא זועם |
|
11/08/08 13:24
|
|
|
|
|
הגיע הזמן לראות בכל תומך בממשלה זו (מכל המפלגות ובודאי מזו הניקראת "קדימה") - כבוגד במדינה ובעם היהודי !!!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
קורא זועם
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
ד"ר רון בריימן |
|
11/08/08 17:07
|
|
|
|
|
|
פרופסור אברהם שלום היטיב לנתח את המציאות הפוליטית המסוכנת והמושחתת בישראל 2008. כל מי שאיפשר ומאפשר את המשך שלטונו המושחת והפוחז של אולמרט הוא שותף מלא לכך, ואינו ראוי לשמש בהנהגתה של מדינה חפצת חיים. במיוחד נכונים הדברים לגבי "מר ביטחון" ו"מרת ניקיון", הנאחזים בקרנות המזבח-הכיסא.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ד"ר רון בריימן
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
הורי 2006-2008 |
|
11/08/08 22:31
|
|
|
|
|
כל מי ששותף היה, את שלו תרם ואשר נחלה וחֵלֶק לו, חֵלֶק אָיוֹם, חֵלֶק נוֹרָא, חֵלֶק בִּלְתִּי מְבוּטַל במֶחְדָל
מֶחְדָל אשר כתוצאה ישירה ממנו, בננו שלנו, בעולמנו זה, לחיות פתע פָסַק וחָדַל
יואיל נא, משמינו, מנוף חיינו, מעולמנו הקט, השברירי, הצנוע, הדל
עולמנו אשר בעטיו של משטר מלאכותי, תועלתני, ישראלי, דורסני, חמסני, הרסני, עברי, אנוכי
ו"הנהגה" בלתי-אחראית, רשלנית, שרירותית, שרלטנית, אנוכית, אכזרית זו,
חש עצמו היום לא במעט אף מדוּכָּא, אוּמְלָל ומוּשְפָּל
יואיל-נא להסתלק חִיש, להיעלם קודם למעשה יהיר-רשלני-טיפשי-קטלני-חלמאי-שלומיאלי נוסף בִּיש
עוד בטרם אותנו לחלוטין יתיש, אף אם למדינה ולחברה זו, כך סבור הִנוֹ, כמותנו תרם אותו איש
מדינה אשר בחר כמונו להקים בה את ביתו, מדינה וחברה בתוכה גם חי וגדל משחר ימיו להנאתו.
כל מי אשר חלק לו, רגל או יד בדרך בה בננו שלנו, מן העולם, לנצח הוּצָא ואַָבַד
מי אשר אחריות אישית-שילוחית-ממלכתית
על עצמו מעודו לא קבל, לא לקח אחריות, בה לעולם לא עמד
מי אשר את שגיאותיו לא הפנים, אותן הדחיק, השליכן ממנו והלאה הרחק-הרחק שם בצד,
או העדיף להשאירן סמוך אליו, להמשיך לתעתע בנו, לטאטאן תחת מרבד
בכך הפך את עצמו לעוד יותר אוּמְלָל, מִסְכֵּן, חסר-אונים, חדל-אישים, לֶמֶך, חוּשָם, רשע-מְגוּמָד
מהן ומן ההיסטוריה שוּם-דָבָר, מְאוּמָה, לא לָמַד
לא שִנֵן, לא התכונן, לא רענן, לא ציין, לא סִגְנֵן, לא התכוון, לא התבונן, לא טרח לתקן,
נושא בעינינו אחריות ואשמה כאחת – על דרך חסרת כל מטרה,
דרך בה בחר ללכת בה כאשר עדיפה היתה בהחלט דרך, טובה יותר, דרך אחרת, כברירת-מחדל, כבחירה.
דרך בה פסע בלי כל שמץ מָעוֹף או חָזון, דרך חד-סיטרית, דרך הרת-אסון, דרך גדושת-רווית חיפזון,
דרך עוברת בינות כאב, אבל, סבל, שכול, יגון,
דרך נעדרת צֶלֶם, דְמוּת, מַרְאֵה, תואר, הָדָר, דרך חסרת טִיפַּת מֵמַד
דרך-לא-דרך בה בננו, בתנו, מן העולם לעד הוּצָא, לָנוּ לנֶצַח אַָבַד.
כל מי אשר שותף היה ולו חלק בלתי מְבוּטַל במֶחְדָל, מֶחְדָל בו בננו שלנו נִגְזָל מאיתנו, נגְדַע, נִכְרַת ונִקְטַל
ועל ברכי יהירות, רשלנות, התרשלות, הפקרות, התנשאות, טיפשות, שטות,
עקשנות, התעקשות, רדידות, חלמאות, שטחיות, שלומיאליות של מלחמת לבנון השניה
צָמַח, פָּרַח, שִגְשֵג, לִבְלֵב, הִתְחַנֵך וגָדַל
מי אשר חלק לו, חלק בלתי נִדְלֶה, מְדוּשָן, מְרוּצֶה, רווי אושר, מְלֵא-סִיפּוּק ונחת
איך... איך... איך... וכיצד... כך נפלנו כולנו הפעם היישר מן הפח אל הפחת ?
מי אשר לו חלק נמנע, נמהר, נבער, מיותר, משוּלְמְפַּר, מתוקשר, מעוטר
יואיל נא לסגת מנוף חיינו - לאפשר לנו נא לשמור על בריאותנו, מצבנו, כבודנו, שלמותנו, שלומנו
לא לפגוע שוב, לא לפלוש, לא לחדור שנית בלי-טיפת-התחשבות אל ביתנו
ביתינו עליו אין יותר מי אשר כבבת עינינו ישמרנו מכל מִשְמָר, ישמרנו-נָצור, ישמרנו שָמוֹר.
מִשְמָר חָפֵץ, צְמֵא-חיים, מִשְמָר חֵירוּת, מִשְמָר שוֹאֵף דְרוֹר.
מִשְמָר בעל מַשָק כנפיים אָדִיר ואָצִיל כמעוף הצִִיפּּוֹֹר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
הורי 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
תמרה |
|
11/08/08 22:34
|
|
|
|
|
בְּתֶּקֶן שֶל חֲצִי-אֱלוֹקִים
הֵם עָשוּ חוֹזֶה, חוֹזֶה מוּשְלָם, חוֹזֶה בִּלְתִּי-הָפִיך, חוֹזֶה עם אֱלוֹקִים
כי כל עוד היהודים ושכניהם זה את זה בעוֹז ובמֶרֶץ כָּזֶה מַכִּים
יוּבְטַח להם מַעֲמָד של חֲצִי-אֱלוֹקִים.
גם, אבל לא רק, משום כך הם תמיד לבטח נראים
כה אגדתיים, כה נִצְחִיים, כה נְפִילִים, כה עֲנָקִים.
יֵש לָהֶם, לפּוֹלִיטִיקָאִים, לא רַק לַצְלוֹפָחִים חֲמַקְמָקִים-חֲלַקְלָקִים
הֶסְכֵּם מוּזָר אף מַדְהִים עִם היושב במרוֹמִים, עִם אֱלוֹקִים
הֶסְכֵּם האוֹמֵר כִּי כָּל עוֹד שְאִיפוֹת כּוֹחַ, הוֹן, שִלְטוֹן ושְרָרָה בַּהֶם מִמַעֲמָקִים מְפַכִּים
יוּקְנֶה ויִהְיֶה לָהֶם לַעַד מַעֲמָד של חֲצִי-אֱלוֹקִים.
בַּבּוֹקֶר מוּקְדָם מְמַהֲרִים הֵם קוּם לְהַשְכִּים
מַקְדִימִים אַף אֶת מְטַאטְאֵי-רְחוֹבוֹתֵינוּ, אֵלוּ אֲשֶר אֶת עָרֵינוּ, בְּמֶרֶץ כּה רַב טוֹרְחִים ומְנַקִים
בִּשְמוֹ שֶל אֱלוֹקִים, בִּשְמָם, בִּשְמֵנוּ, בְּשֵם חֶבְרָתֵנוּ, בְּשֵם תַּרְבּוּתֵנוּ, בְּשֵם מְדִינָתֵנוּ,
מְחוֹקְקִים הֵם לָהֵם וְלָנוּ הַנְחָיוֹת (מָשָל חַיוֹת אָנוּ) ושְלָל נִכְבָּד שֶל חוּקִים
חוּקִים אֲשֶר תּוֹדוֹת לָהֶם, נִרְאִים אָנוּ, בְּסוֹפוֹ של יוֹם, כָּל כָּך מְדוּכָּאִים ומְצ'וּקְמָקִים
דְרוּסִים כמו תִּיקְנִים, מַקָקִים, ג'וּקִים מְחוּצִים, תִקְוָה ועָתִיד מוּחְמָצִים, מְחַיִים-כָּלִיל-מְחוּקִים.
הֵם עשו חוֹזֶה עם הקב"ה, עִם אֱלוֹהֵינוּ, עִם אֱלוֹקִים
כִּי כָּל עוֹד יִשְחוּ ויִשְהוּ במַיִם רְדוּדִים, מַיִם מְעוּפָּשִים, מַיִם עָכוּרִים, מַיִם בִּלְתִּי-עֲמוּקִים
יוּכְלוּ לְהַמְשִיך להנוֹת מחַיֵי הַנָאָה, חַיֵי-שַלְוָה, חַיֵי-רַאֲווָה, חַיֵי דוֹלצֶ'ה וִיטֶה, חַיִים מְתוּקִים.
אותנו שוֹלָל יום-יום הם מוליכים, בתרגילי הישרדותם עלינו מערימים,
במשיכת-זמן נצחית מצטיינים-מתמחים, עם שלם מרדימים, לשוכְרָה אֶזְרָחִים תְמִימִים מַשְקִים.
משום כך, אנו כמובן, נתמיד להיראות כּה אוּמְלָלִים, כּה עָלוּבִים, כּה נְבוּלִים,
שְפוּפִים, כְּפוּפִים, נִידָפִים, מְצוּמָקִים, מְשוּתָּקִים ושְחוּקִים.
בדרך זו, כעַם, לעולם לא נוּכַל לְהַחְכִּים.
בתוֹר מְיַיגֵע, מְיַיזֵע, תּוֹר אָרוֹך-מִשְתַּרֵך, מגָלִיל וְעַד נֶגֶב, מִיַרְדֵן וְעַד יָם מִשְתַּרֵעַ, בפניהם אנו מִתְבַּטְלִים, לְפִתְחָם מְשַחֲרִים, אליהם מִתְחַנְפִים, נִדְחַפִים, בְּשורָה נִדְחַקִים, משְתַמְשִים בְּמַרְפֵקִים, מְתְרַפְֹקִים, מִשְתוֹקְקִים, מִצְטוֹפְפִים כמו תְנוּעָה הוֹמָה-שוֹקֶקֶת בצַווָּאר-צַר שֶל בַּקְבּוּקִים,
תְנוּעָה סוֹאֶנֶת גוֹרֶמֶת פְקָקִים
מתנהגים כמו צִי-בּוּר, עֵרֶב רַב, של שְמוֹקִים-שְמוֹקְמוֹקִים
חיים כהרגלנו חיים מְרוּחֲקִים, מְנוּתָקִים ודְחוּקִים.
מִי אֶבְיוֹנִים, מוּשְפָּלִים וְדַלִים מעָפָר ומאַשְפָּתוֹת סוף-סוף יַעֵז ויַהִין לְהַעִיר ? לְהַרִים ? להַקִים ?
קִים... קִים... קִים... קִים... קִים... קִים...
מתי כבר את בית-המקדש מחדש שוב נקים ?
קִים... קִים... קִים... קִימָה-הֶר... קִים-מַהֵר... קִים...
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
אמא 2006-2008 |
|
11/08/08 22:40
|
|
|
|
|
"תדע לה כל אמא כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך" ציווה דוד בן-גוריון את צה"ל בראשית דרכו.
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אִמָא.... איך 'קָדִימָה'... לִגְלֵגָה, סרבה להכיר, להודות בשְגָגָה.
באֲרֶשֶת מלאת-נצחון לאחר-מלחמה שָאֵגה, כלל לא דאגה, זִיגְזְגָה, להֲגָה, הִתְמוֹגְגָה, חַגְגָה, ראשה כלל וכלל לא הִרְכִּינָה.
על בטחון חיי בנינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו, בקשת גבוהה-רחבה-יהירה,
קשת מתנשאת-מנצחת-פולחת-ניצחת, 'קדימה' צִפְצְפָה, זִמְזֵמָה והִשְתִּינָה.
איך לחזית, לתופת, למוות, להרג, שלחה 'קָדִימָה' את לוחמינו, כצאן לטבח קָדִימָה !
על חייהם הורידה מסך ! פתיל חייהם גדעה באחת ! בְּהֵבְזֵק ! בְּבּוּם ! בְּמַטַח ! ב'טְרַח' !
שמחת-חיים פתע קטעה וניתקה, פרחים חתכה ושיספה, משפחות קרעה וביתקה,
בעודן בחיים 'קָדִימָה' אותן חיסלה וקברה. טיפת אחריות בגין כך, לא לקחה, לא נשאה, לא נטלה.
בזילזול, הפקרות, שאננות, רשלנות, יהירות מרעימת-מערימת-מפקירת-מרקיעת שחקים
הפקרות אשר אין מחילה לה אף לא ביום כיפורים - חיי לוחמים לחלוטין הִפְקִירָה 'קָדִימָה' !
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא... איך 'קָדִימָה', לאחר מלחמה, התנהגה כבת-יענה,
את ראשה עמוק-עמוק בחוֹל כוֹפְפָה והִטְמִינָה. איך... איך... איך... השלימה 'קדימה' משימתה, סיימה כך את מלאכתה,
לעם שלם שיר מוות, שיר ארס, שיר ערס, שרה 'קדימה'. עם שתקן, מדושן, שאנן, מנומנם, מנוון, עם נהנתן, עם תועלתן 'קדימה' הרדימה. עם כסיל, עם אויל, עם בִּיש, עם מַחֲרִיש, עם אָדִיש, עם מֵבִיש, עם בִּלְתִּי-רָגִיש
עם אשר קוּרֵי שתיקה טווה סביב עצמו כמו עכביש, את עצמו בהם טוב והיטב היסווה,
לטֶרֶף קל צִפָּה עַם וקיווה, מָנָה עֲסִיסִית, בשרית, מלאה, דְשֵנָה. עם אשר משתיקתו נֶהֱנה כמו ממשחק פנטומימה.
איך 'קָדִימָה' שעורים לא למדה ? לא ספגה ? לא הכינה. לקח להפיק לא חפצה,
בשגיאותיה ובאחריותה להכיר מאנה, תמונת-אמת לחלוטין טישטשה, מציאות לגמרי לא הפנימה.
את משמעותם העמוקה של חיים 'קָדִימָה' ביְהִירוּתָּה- כְּסִילוּתה-בּוּרוּתָה הפקירה, זנחה, כלל לא הבינה.
מאחריות אישית-שילוחית-ממלכתית-לאומית, כמו חתול מטיפות גשם, כליל התנערה 'קָדִימָה'.
במחדליה-כשלונותיה-אסונותיה-קורבנותיה אף את עצמה ואת עַמה 'קָדִימָה' הפליאה! התמיהה! הִדְהִימָה!
בחוסר-אחריות, עזות מצח, התנשאות, התעלמות, התכחשות, חרשות, טיפשות, אדישות, התגוששות, 'קָדִימָה' הרשימה !
עריצות שלטונית, חוצפת מנגנון שלטון, בקפדנות, דקדקנות, בנחישות, בנחרצות, 'קָדִימָה' הדגימה.
במציאות המזכירה סביבת גטו, פרסה-מתחה 'קָדִימָה' בהשראת "מנהיגיה",
חוֹמה גבוהה-חוצצת-בצורה בינה לבין עמה, גדר-תַיִל, מוטות, ברזל, חַיִץ, קונצרטינה.
פזיזות, יהירות, רשלנות, שררה, זילזוּל, כח, באכזריות ובשרירות-לב רבה 'קָדִימָה' הפגינה.
איך... איך... איך ... וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי אזרחינו, חיי בנינו, חיי חיילינו, בעוצמה רבה ובדיוק כה רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות, מאחור ביגונן בחברה השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בחברה זנחה 'קדימה' אותן דומעות, שוממות, דוממות, מדממות. משפחות אובדות, כפופות, שפופות, חסרות-אונים, נעדרות-חיים, 'קדימה' מאחור הוֹתר הוֹתִירָה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אמא 2006-2008 |
|
12/08/08 09:37
|
|
|
|
|
איך וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי אזרחינו, חיי בנינו, חיי חיילינו,
בעוצמה ובדיוק כה רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות,
ביגונן השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בשדה זנחה 'קדימה' אותן דומעות, דוממות, שוממות, מדממות
משפחות אובדות, כפופות, שפופות, חסרות-אונים, נעדרות-חיים, 'קדימה' מאחור הוֹתר הוֹתִירָה.
בשלוות שלטון פּוֹלֵחַ-מְנַצֵחַ-זוֹרֵח,
שלטון אשר בשירת הללויה-הַלֵל לעצמו ולפועלו
ללא-הֶרֶף, בלי-הפסק, בחוצות ערים וכפרים שר ופּוֹצֵחַ,
כל זאת שעה שליבנו גוֹעֵש ורוֹתֵחַ,
שלטון בלי מצרים, שלטון ללא רסן, בלי גבול,
שלטון שאחריו יכול לבוא רק המבול
שלטון חרֵב, שלטון סוֹרֵח, שלטון בלי כל טעם או ריח,
שלטון ללא טִיפַּת חֶמְלָה,
שלטון כוֹס-תַרְעֵלָה, שלטון בסימן מוות ושאלה
שלטון חָלוּל-נָבוּב-רָקוּב, שלטון בְּרוּך-רְווי-קְלָלָה.
מאומה, שוּם דבר לא מנע מ'קָדִימָה'
למלא עיתותיה בניגון הִמְנוֹן-מוֹפֵת-לעצמה,
לחן מתאים לקונצ'רטו התאימה 'קדימה' לכלי-מיתר :
לנבל, כינור, ויולה, צ'לו קונטרבאס, גיטרה ולמנדולינה
'קָדִימָה' את זמנה בצליליה הרנינה, הנעימה.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא....
איך 'קָדִימָה'
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו,
צִפְצְפָה, צחקה, שתקה,
להֲגָה, לגלגה, התמוגגה, חגגה,
'קָדִימָה' כלל לא דאגה.
בקשת גבוהה-יהירה-רחבה,
קשת פולחת-פורחת-משתלחת-מנצחת-ניצחת,
בשלווה עִילָאִית-חֲגִיגִית-אוֹלִימְפִּית,
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי חיילינו 'קָדִימָה' פִּיזְמָה והִשְתִּינָה.
על חיי לוחמינו הורידה מָסָך,
פְּתִיל חיים גדעה בבת-אחת : בְּבּוּם ! בְּמַטַח ! בִּטְרַח !
בחרב חדה, מתהפכת, חרב מושחזת, שְלוּחָה,
במלחמה כמו במַהֲפֵּכָה
ערפה 'קדימה' את חיי בנינו,
חיי נערינו,
חיי חיילינו,
בדיוק רב, כמו גִילְיוֹטִינָה.
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא....
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
יונה ויוסי שחר |
|
11/08/08 23:05
|
|
|
|
|
שאלות שלא נותנות מנוח ...
במלוא שנתיים לנפילתו של אור שחר זכרונו לברכה. מתוך החוברת "שאלות שלא נותנות מנוח אודות הקרב האחרון של אור"
שאלות... שאלות.... שאלות... שאלות אשר אינן נותנות לנו כלל מנוח
הן גידלנו את בננו אור, כאזרח גידלנוהו, עוד מעת היותו עולל ואפרוח :
"מה בכלל היתה מטרת הפעולה שבה איבד הבן שלנו את חייו ?"
שאלות אשר הלוואי ומן המחשבה יכולות היו להתעופף, להתאייד, להיעלם-חיש ולפרוח ?
"אולי לא חשוב כל-כך לצבא שלהורים תהיה ברורה מאד המטרה
שלשמה הקריב בנם את חייו ?
אולי די בציון מטרת-על בחברה שבה (עדיין) לא חוקרים בטיב פקודות היציאה למלחמה ?"
שאלות אשר בבשר ובנשמה כתער חותכות, לא מרפות,
שאלות כואבות, נוקבות וצורבות,
שאלות עצובות, שאלות דואבות,
שאלות אשר היו ונותרו בעינינו פתוחות :
"האם תמיד מדובר בשיקולים ענייניים (שמירת סודיות למשל) ?
מתקבל אצלנו הרושם, וזאת יובן מהמשך הקריאה ברשימה זו,
שצה"ל דווקא מסתיר פה משהו בנוגע לדרג הבכיר יותר :
אולי שיקול דעת מוטעה ? אולי רשלנות בהכנות ובביצוע ?
ומעל לכל – אולי יַחַס של זִילוּת לחיי החיילים ?"
שאלות אשר יוותרו עתה לנצח בלתי-פתורות
שאלות מנקרות... שאלות טורדות... שאלות מטרידות...
שאלות אשר את הלב ואת הנשמה מטריפות...:
"האם היתה הפעולה חשובה ודחופה מספיק כדי להצדיק ביצועה תחת אש?"
שאלות אשר כטיפות גשם מטפטפות...
שאלות שבלתי-ניתן להרדימן....
אי-אפשר להשכיבן לישון בכוח !
שאלות אשר דורשות ותובעות הסבר מדוייק, מפורט, מדוקדק.
הסבר אמיתי, מציאותי, הגיוני.
תשובות אמת לא מפוברקות, תשובות שמן הדימיון הצה"לי ומן האצבע אינן מצוצות.
תשובות אמיתיות, תשובות כנות, תשובות אשר מתקבלות על הדעת, תשובות מציאותיות.
"מדוע ניתן לחשוף את פעילותו של הדרג המבצע ולא את פעילותו של הדרג מקבל ההחלטות ?"
זאת מבקש, זאת דורש, זאת תובע בלי-הרף, אף בשארית כוחותיו, המוח !
"וְיִקּוֹב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם! יִקוֹב הַדָּם עַד תְּהוֹמוֹת מַּחֲשַכִּים, ו
ְאָכַל בַּחוֹשֶך וְחָתַר שָם כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִים"
חיים נחמן ביאליק, על השחיטה, אייר, תרס"ג
שאלות לא פשוטות, שאלות מרכזיות, שאלות אכזריות, שאלות ניבזיות,
שאלות לא תלושות, שאלות לא חלשלושות,
שאלות נטולות שמץ של הזיות :
"מדוע לא מוזכרת כלל פעולת חיל האוויר במסגרת הפעילות לטיפול במוצב ?"
שאלות בסיסיות, שאלות יסודיות, שאלות לא "סוֹדִיוֹת", שאלות לחלוטין בלתי-רזיות :
"האם חשדותינו נכונים ? האם לא היה זה פשוט, הגון ואנושי יותר לספר לנו, אפילו בע"פ, את כל האמת על נסיבות מותו של בנינו. זאת גם בלי החלקים החסויים ?"
שאלות.... שאלות.... שאלות... שאלות חסרות-מענה מהן בלתי-ניתן, אי-אפשר לברוח ! :
"בשביל מה היה צריך לכבוש מוצב נטוש ומרוסק ? "
שאלות מציקות, שאלות בלתי-מתחמקות,
שאלות אשר כלפי שמיים זוֹעֲקוֹת, שאלות חוֹנְקוֹת, שאלות מעיקות,
שאלות שעולם ומלואו חוֹבְקוֹת,
שאלות אשר בעינינו למשמעותם העמוקה ביותר של חיי בנינו נוגעות,
שאלות עליהן אי-אפשר לפסוח, אותן לא ניתן לזנוח או לנסות למרוח.
שאלות שגורמות ללב, למחשבה ולנשמה לרתוח.
שאלות אשר לא נתנו, לא נותנות לנו, טיפת מנוח :
"האם נפל אוריק בפעולה מיותרת ?"
אחרי ככלות הכל, הרי את בננו, גם אם היום איננו חי בינינו,
אי-אפשר, לא ניתן יהא לעולם, להדחיק ולשכוח.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יונה ויוסי שחר
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
אלכסנדר |
|
11/08/08 23:05
|
|
|
|
|
שוּם דָבָר לא רוֹגֵעַ
"אני תוֹהֶה אם לא רוֹצִים לעורר שֵדִים רְדוּמִים. הוועדוֹת הגיעו למָבוֹי סָתוּם. מעוֹלָם לא קיבלנו מידע חד-משמעי לגבי מָה שֶקָרָה. יש מִיסְתּוֹרִין רַב. אנשי היחידה מִשְתַּדְלִים שלא לדוּן בזה יותר מדי.... יֵש שְאֵלוֹת רַבּוֹת שֶאֵין עֲלֵיהֶן תְשוּבוֹת. זֶה מְשַגֵעַ!". נחשון, אביו של רז טבי זכרונו לברכה, לוחם השייטת אשר יחד עם אחד-עשרה מחבריו נהרג בפעולתה המרושלת-כושלת של השייטת בלבנון.
"לפני כמה ימים טילפן אלי אבא, אָדָם אַלְמוֹנִי שאני לא מכירה אותו, והוא אמר לי שהוא לא ילך ביום הזיכרון לעצרת הזיכרון. אני שואלת אותו: למה ? אז הוא אמר לי : "כִּי אֲנִי לא יָכוֹל לַשֵאת שֶאוֹמְרִים 'בָּנֵינוּ', זֶה לא 'בָּנֵינוּ', זֶה הַבֵּן שֶלִי". דליה דורנר, שופטת בית המשפט הגבוה לצדק.
מוקדש לזכרם של שנים-עשרה לוחמים נועזים, גיבורים ואמיצים אשר חרפו נפשם ונפלו בפעולתה המרושלת-כושלת של השייטת בלבנון. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.
בְּדִיוּק בֵּן, בֵּן-אָדָם, בֵּן הַאָדָם, יְצוּר בַּעַל-רוּחַ, גוּף, לֵב, רֶגֶש, תְחוּשָה, נְשָמָה, מַחֲשָבָה,
אוֹתוֹ חוֹשֵב וסָבוּר הַצָּבָא
כִּי הִנוֹ רְכוּשוֹ הַפְּרָטִי וְכִּי לַהוֹרִים (בּוֹא לא נֹאמַר "כְּלָל")
זֶה לֹא נוֹגֵעַ...
אֶת מַחֲשַבְתָּם שֶל הוֹרִים, לְאַחַר מוֹת בָּנוֹת וּבָּנִים,
בְּמֶשֶך כָּל וּמְלוֹא מַהֲלָך חַיֵיהֶם,
מַעֲסִיק הַנוֹשֵא בְּלִי-הֶפְסֵק, מַטְרִיד לְלֹא-הֶרֶף,
בְּהֶחְלֵט נִיתָּן לוֹמַר בִּצְנִיעוּת גְמוּרָה : מְשַגֵעַ !
לִבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים לא מוֹסִיפִים הַכְחָשוֹת, הִתְעַלְמוּת, מִיסְתּוֹרִין
אֵין סָפֵק כִּי בּבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים
יַחַס תָמוּהַ, מִתְנַשֵא, יָהִיר, מְזַלְזֵל, מְנוּכָּר-מִתְנַכֵּר זֶה שֶל הַצָּבָא,
קָשוֹת גַם עָמוֹק לְהַכּוֹת טוֹב יוֹדֵעַ,
לְעִיתִּים יְשִירוֹת אַף פּוֹגֵעַ !
כִּכְלָל, בְּהֶחְלֵט אֶפְשָר, בְּוַודָאוּת אַף לוֹמַר, כִּי שוּם דָבָר
לְאַחַר מוֹת בֵּן אוֹ מוֹת בַּת,
אֵינוֹ מִתְנַהֵל יוֹתֵר עַל מֵי מְנוּחוֹת,
שוּם-דָבָר, מְאוּמָה, לא רוֹגֵעַ.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
אמא 2006-2008 |
|
11/08/08 23:11
|
|
|
|
|
איך... איך... איך ... וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי אזרחינו, חיי בנינו, חיי חיילינו, בעוצמה רבה ובדיוק כה רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות, מאחור ביגונן בחברה השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בחברה זנחה 'קדימה' אותן דומעות, שוממות, דוממות, מדממות. משפחות אובדות, כפופות, שפופות, חסרות-אונים, נעדרות-חיים, 'קדימה' מאחור הוֹתר הוֹתִירָה.
בשלות שלטון מְנַצֵחַ-פּוֹֹלֵחַ-קוֹדֵח, שלטון זוֹרֵח, שלטון אשר בשירת הללויה, הידד והַלֵל לעצמו ולפועלו
ללא-הֶרֶף, בלי הפסק, בחוצות ערים, כפרים, קיבוצים שר ופּוֹצֵחַ, כל זאת שעה שליבנו הוֹמֶה, גוֹעֵש ורוֹתֵחַ,
שלטון מנוול, נאלח. שלטון הגורם בלב ובנפש מפח. שלטון בלי מצרים, ללא רסן, בלי גבול. שלטון שאחריו יכול לבוא רק המבול. שלטון חרֵב, שלטון סוֹרֵח, שלטון בלי כל טעם או ריח. שלטון בלי טִיפַּת חֶמְלָה, שלטון כוֹס-תַרְעֵלָה, שלטון מְאֵרָה.
שלטון בסימן מוות, אובדן, אבל, סבל, הרג, הרס, יגון וסימן שאלה. שלטון חָלוּל-נָבוּב-רָקוּב, שלטון רְווי בְּרוּך-קְלָלָה.
מאומה, שוּם דבר לא מנע מ'קָדִימָה' למלא עיתותיה בניגון הִמְנוֹן-מוֹפֵת-לעצמה.
לחן מתאים לקונצ'רטו ורקויום התאימה 'קדימה' לכלי-מיתר : לנבל, כינור, ויולה, צ'לו קונטרבאס, לגיטרה ולמנדולינה. 'קָדִימָה' את זמנה בצליליה הרנינה, הנעימה.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא.... איך 'קָדִימָה'
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו, ציפצפה, צחקה, שתקה, להֲגָה, לגלגה, התמוגגה, חגגה,
'קָדִימָה' כלל לא דאגה. בקשת גבוהה-יהירה-רחבה, קשת פולחת-פורחת-משתלחת-מנצחת-ניצחת,
בשלווה יְהִירָה-עִילָאִית-חֲגִיגִית-אוֹלִימְפִּית, 'קדימה' צִפְצְפָה, המהמה, פִִּיזְמָה והִשְתִּינָה.
על חיי לוחמינו הורידה מָסָך. פְּתִיל חיים גדעה בבת-אחת : בְּבּוּם ! בהבזק ! בְּמַטַח ! בִּטְרַח !
בחרב חדה, חרב מתהפכת, חרב מושחזת, חרב שְלוּחָה, במלחמה כמו במַהֲפֵּכָה
ערפה את חיי בנינו, חיי נערינו, חיי חיילינו, בדיוק רב ובעוצמה רבה כמו גִילְיוֹטִינָה.
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא....
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
מירטה וסרג'יו |
|
11/08/08 23:26
|
|
|
|
|
"חוּפְשָה מִשְפַּחְתִּית"
הנגבי אישר צווי 8 וטס לחופשה בארה"ב – בעת שחברי ועדת החוץ והביטחון מתכנסים כמעט מדי יום לרגל המצב, בחר יו"ר הועדה, לצאת לחופשה משפחתית בארה"ב. ח"כ ישראל חסון: "צריך לעמוד לצדו של העם ברגעים קשים". הנגבי בתגובה: "הנסיעה לא צפויה לפגוע בעבודת הועדה".
זה הזמן לחופשה ? ? ? מלשכתו של ח"כ הנגבי נמסר בתגובה, כי מאחר שרעייתו היא ילידת ארה"ב מדי שנה נוסעת המשפחה בתקופת פגרת הכנסת לביקור משפחתה.
לאחר פרוץ מלחמת לבנון השניה חתם צחי הנגבי על צווי 8 ויצא עם משפחתו לחופשה משפחתית
השהות בארה"ב תמיד היתה עבורו חוויה בלתי-נשכחת, חוויה אשר העניקה לו הרגשה כה ביתית
הכל צריך היה להתנהל במדוקדק, לפרוטרוט, בדיוק ובהתאם לתוכנית שנתית דקדקנית, תכליתית.
כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון תפקידו לא הטרידו עוד יותר, לא מעשית, וודאי לא מהותית
אחרי ככלות הכל, לאחר מלאכה קשה, טרודה, עבודה מאומצת,
צחי הנגבי זקוק היה, באמת, לשלווה, לפסק זמן, למנוחה אמיתית.
ומי שמכיר ויודע, אין כמו אמריקה, המסוגלת להקנות, להעניק ולתת לך, בצורה כה טבעית
הרגשת חופש, אוויר נחוץ לנשימה, תחושה מנצחת, אולימפית, אוורירית, חגיגית, הרגשה עילאית.
לעובדה שבארץ בינתיים פרצה מלחמה
לא היתה משמעות בשבילו מעבר למה ששמע וראה
הפוליטיקה אשר היוותה עבורו בבחינת בית שני, חֲמָמָה
תדע אף לשמש לו לבטח מקום מִפְלָט ומִקְלָט בעֵת מְצוּקָה וְצָרָה.
אך בינתיים, מה שסברו וחשבו פוליטיקאים, כי מדובר רק ב"קרב" או "מבצע"
לא נשמע, לא נראה כך, בוודאי לא לאחר אותה הפְצָצָה
המערכה הופכת יותר ויותר למה שקרוי ומכונה בעברית : מִלְחָמָה !
בְּשוֹרוֹת אִיוֹב מתחילות לְהַגִיעַ. במשפחות שוֹרֶרֶת אווירת מוּעָקָה. מצוקה. דְמָמָה ושְמָמָה.
המלחמה מתחזקת, הולכת-גוברת, מדי-יום נהרגים בה בנים
למי יש עתה פנאי וזמן לחשוב על חופשה ? מניות ? נשיקות ? הנאות ? שעשועים ? עינוגים ?
הבן יקיר לי יניב ? ....אם אשכחנו תשכח ימיני !
על מה ומדוע בוֹכָה את ?
אָנָא סַפְּרִי לִי, אָנָא אִימְרִי לי, אִמִי.
ביתר שאת הולכת-גוברת, מתעצמת המלחמה
בדיעבד, פוליטיקאים כרפי איתן, אולמרט, פרס, פרץ, חיים רמון, צחי הנגבי, ידעו למצוא בה אף הרבה נֶחָמָה
צחי הנגבי עדיין שוהה באמריקה, רָמוֹן מִזְמַן תָקַע לָשוֹן, חָלוּץ החָרוּץ בתיק מניותיו כבר טִיפֵּל
מי יעמוד עתה לעזרה ? מי יוֹשִיעַ ? מי יחלץ ויציל, בשעת חירום, את עם ישראל ?
עמכם הסליחה, אם שכחנו לשאול אֵל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל ?
תודה עבור התזכורת,אני לא שכחתי דבר ל"ת
התן, נהריה, 11/11/07 23:34
תגובה כהלכה. הנגבי OUT אזרח פשוט 11:43 30/05/2008
הנגבי נסע לארה"ב בעת המלחמה למרות היותו בתפקיד בכיר.
בזמן שבני נלחם , הנגבי בחופשה, ונתניהו בחופשה בלונדון
ע"ח הגביר . אני אישית נחרד שנתניהו יהיה ראש ממשלה.
כתוב תגובה ל- אזרח פשוט
שיר נפלא וקולע. כישרון מתפוצץ!!! ל"ת
משה, ירושלים, 11/11/07 23:34
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מירטה וסרג'יו
|
|
|
|
|
|
| 13 |
|
|
שושנה 2006-2008 |
|
11/08/08 23:26
|
|
|
|
|
לצחי הנגבי, לחיים רמון ולדן חלוץ יש וקיים "מְכַנֶה מְשוּתָּף"
לחיים רמון, לדן חלוץ ולצחי הנגבי יש וקיים "מְכַנֶה מְשוּתָּף"
כל אחד מהם, בדרכו, לשיטתו, כהרגלו, בתורו,
ערב פרוץ מלחמה ובתוך מלחמה בִּצֵעַ להנאתו מַחֲטָף.
איזה רצון, איזה חשק, איזה יֵצֵר,
איזה דפוס מחשבה עלה במוֹחָם ? מה אוֹתָם סָחַף ?
אֵיזוֹ 'הִילַת-קוֹדֶש' כָּל אֶחָד מהם עָטַף ?
מָה אוֹתָם רָדַף ? מָה, כלל לא לפתע, צָץ וצָף ?
מָה את שלושתם בפְרוץ מלחמה ובתוך מִלְחָמָה הנִיעַ ?
מָה את מחשבתם הוֹגִיעַ ? מָה אותם לחלוטין לא הִרְגִיעַ ?
מָה גָּרַם להם לְהזִיעַ ? מָה הִמְרִיץ אותם ? מָה האִיץ ותָקַף ?
הן בסופו של דבר, איש לא עוֹדדם לעשות מַחֲטָף,
איש בעוֹרְפָּם לא נָשַף.
כל אחד מהם בנפרד וכולם ביחד עשו כֵּן בחֲטָף.
בלי טיפת מחשבה שניה באשר לתוצאות ולהשלכות,
ללא כל הִיסוּס , בלי להניד עַפְעַף.
כל זאת שעה שבחורינו שְלִיחוּת מְמלְאִים,
את עצמם למערכה ולקרב מטִילִים
בעוז ובגבורה למלחמה יוצאים, שמים את נַפְשָם בֹכַּף.
אמנם, לכל אחד מן השלושה תשובה היתה,
מְנוּמֶקֶת, "מוּצְדֶקֶת", סִבָּה ועִלָה למַחֲטָף.
רָמוֹן "תוֹקֵעַ לָשוֹן" בתשוקתו ובתאוותו המינית,
צחי הנגבי יוצא לארה"ב בעֵת מִלְחָמָה
על מנת לבַלוֹת "חוּפְשָה מִשְפַּחְתִית"
ואילו חָלוּץ טָרוּד-עָסוּק וחָרוּץ בתיק מניותיו,
בעייתו הכספית. בעייה, אשר צַחֲנָה, רֵיחַ כל-כך לא טוב,
מאוחר יותר, ממנה התפשט ונָדַף.
זו היתה, עבור שלושתם, בשעת חירום, עת מלחמה,
מטרה אותה לעצמם הציבו, סִיפּוּק בְּלִי פִּיקְפּוּק, גובה רַף.
מצפונו של איש מהם, חָלִילָה וחַס,
לא העִיק, לא הצִיק, טִיפָּה לא נָקַף !
רק לנוכח גַל פְּלִיאָה, גַל תְמִיהה, גַל תַדְהֵמָה,
אם לִנְקוֹט בְּלְשוֹן הַמְעָטָה, גַל אֲשֶר בחֶבְרָה
טִפְטֵף, טִיף-טִיף, דָלַף ורָעַף.
גַל אֲשֶר את הצִי-בּוּר, עם היוודע הידיעה ברבים,
בקרב גברים, נשים וטַף שָטוֹף אף שָטַף
הבינו הללו כי המַחְטָף, לא בְּתוֹם לֵב נעשה,
וכי אי-אפשר לכנות את עושהו סְתָם תָּם או חַף.
דבר-מה חָמוּר, רָעוּעַ, גָרוּעַ, פָּרוּעַ,
קְלוֹקֵל, עקלקל, מְקַלְקֵל ופָּסוּל
ממנו השתמע, בִּעבֵּעַ, חִלְחֵל ונָטַף.
הֵן בשעת חֵירוּם היה מְדוּבָּר, לא בסְתָם עוֹד יוֹם שֶל חוֹל,
יום תָכוֹל, יוֹם שֶל כֵּיף, יוֹם נִכְסָף.
אָכֵן, דָן חלוּץ, צחִי הנֶגְבִּי וחיים רָמוֹן
עברו את הגְבוּל במלחמה,
באָדוֹם ושָחוֹר, חָצוּ את הסַף.
בין דן חלוץ, חיים רמון וצחי הנגבי קיים דימיון-רב,
יש אצלם הרבה מן המשותף
איש-איש מהם בדרכו, לשיטתו, כהרגלו, בתורו,
ערב פְּרוֹץ מלחמה ובתוך מלחמה
להנאתו, באנוכיותו, בִּצֵעַ מַחֲטָף.
שלושתם בלי טיפת קורטוב מחשבה,
בלי כל נקיפות מַצְפּוּן, חצוּ את הגְבוּל, עברו את הסַף.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שושנה 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| 14 |
|
|
דורי |
|
11/08/08 23:33
|
|
|
|
|
עֵרֶב רַב שֶל כְּלוּמְנִיקִים
אשר מנהלים מדינתנו בצורה הרת-אסון, רשלנית-שלומיאלית-חובבנית-ילדותית
ערב-רב של הולכי-בטל, מלחכי-פינכא, ג'ובניקים
החושפים פרצוף אמיתי של ממשלה מרושלת-כושלת-נכשלת,
ממשלה רהבתנית-גאוותנית-ראוותנית, בלתי-ראוייה, לא-מציאותית.
עֵרֶב רַב שֶל מְאוּמְנִיקִים
אשר דאגתם הבודדה-היחידה היתה, נותרה והִנָה
לתועלתם, להישרדותם האישית, למצבם הכלכלי, לכיסאם
ערב-רב של שוּמְנִיקִים
המוליכים שוֹלָל ומשטים, איש-איש בדרכו, כהרגלו, בשיטתו,
כל יום מחדש, בלי-טיפת-בושה, התייסרות, חרטה וכלימה, בנו-בכולנו, באזרחים, בעם.
עֵרֶב רַב שֶל חַלְתוּרְנִיקִים-טִימְטוּמְנִיקִים
הניזונים מריק, מאוויר, משוּם-כְּלוּם, מִמְאוּם, מהֶבֶל-פֶּה, מֶלֶל, אֵבֶל וסֵבֶל.
עֵרֶב-רַב שֶל פִּיוֹת-מְפִיקֵי-מַרְגָלִיוֹת, אַנְשֵי-מֶתֶק-שְפַתיים, פִּיטְפּוּטְנִיקִים
אֲשֶר שְעוֹן הַחוֹל שֶלָהֶם, זֶה מִזְמַן כְבָר, אָזוֹל-גם-אָזַל.
פּוֹלִיטִיקָאִים נַכְלוּלִיִים המַשְלִיכִים יְהָבם, סוֹמְכִים עַל זִכָּרוֹן קָצָר, תוֹעלְתָּני-נֶהֱנְתָּני, דַל.
זִיכָּרוֹן זָעִיר, זָעוּם, עָמוּם, עָמוּס, עָלוּב, עָזוּב, חָלוּל, נָבוּב, רָקוּב, מְנוּמְנָם, מְשוּעֲמָם, מְעוּרְפָּל,
שֶל עַם אשר לבֵירָא עֲמִיקְתָא, לְמַרְבֶּה פְּלִיאָתוֹ-תְמִיהָתוֹ הרַבָּה, צָנַח-חוֹפְשִית, נָפוֹל-נָפַל.
אך רָצוֹן כֵּן לשינוי מְיוּחָל-חִיוּנִי-חִיוּבִי-מַהוּתִי-הֶכְרֵחִי-אֲמִיתִּי כָּלִיל נֶעֱדָר עַם, מְשוּלֶל.
עַם אשר במחדְלֵי-פִישוּלֵי-רִישוּלֵי כשלונות "מנהיגיו" קוֹרֶס-נָמֵס-מִתְמוֹסס-גוֹסֵס-מִתְבּוֹסֵס,
מוצא עצמו לפתע "פתאום" שָבוּי, לָכוּד, עָקוּד, נִקְטָל, מְחוּסָל.
עַם אָדִיש. מבִיש. מתִיש. רָדוּם. שאֲנָן. נִקְלֶה. נִבְזֶה. מִתְבַּזֶה. מְקוֹמֵם. מְנוּטְרָל.
עם חדל-אִישִים. חסר-חוּלְיוֹת. נִכְשַל. כּוֹשֵל. מְרוּשַל.
חָבוּל. חָבוּט. מָרוּט. מָרוּד. כוֹאֵב. דוֹאֵב. מַכֶּה עַל חֵטְא. מְנוּוָן. מְנוּוָל.
עַם הולך מדְּחִי אֶל דֶחִי. מבְֹכִי אל בֶכִי. סוֹבֵל. מִתְאַבֵּל. מִתְייַסֵר. מִתְפוֹרֵר. אוּמְלָל.
מתקוותיו-כיסופיו-כמיהותיו-ערגותיו על-ידי "מנהיגיו" מְנוּשָל.
עַם שרוי בסכנת-חיים מתמדת. מה עוד רוצה ותובעת ממנו מולדת ?
(הן רק לאחרונה חגגנו לך עם קוֹקָה-קוֹלָה, מַנְגָל ופִּיצָה, את יום ההולדת ?!)
עם החי בתקופה זו על זמן שָאוּל. זמן אָבוּד. זמן גַלְמוּד. זמן מוּשְאַל.
193.דורון אתה ענק, זה לא כתיבה זה מרגליות. (לת)
דוד 18:21 05/05/07
מילים כדורבנות - אני מוריד בפניך את הכובע!!
בנימין, נתניה, 05/05/07 21:05
ניסוח מבריק של כל מה שמתחולל פה...!!!!
וזה עצוב !! הגב לתגובה זו
.60 ערב רב של כְּלוּמְנִיקִים דורי, 16/05/07 15:07
מקסים ועצוב אבישי, חיפה, 16/05/07 17:18
אבל אני קצת יותר אופטימי לצורך הישרדותינו....
תהיה הנהגה חדשה, הולכים רק קדימה!!
יש פה עדיין אנשים ישרים, כמוני כמוך ואלה ייעשו את המלאכה בדרכם שלהם,
בשקט בשקט אך ביעילות...
כך תבנה המדינה מחדש, דור חדש יקום בישראל!!!
יפה יפה ל"ת שלמה, 28/05/07 08:27
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דורי
|
|
|
|
|
|
| 15 |
|
|
דורי |
|
11/08/08 23:33
|
|
|
|
|
מֶמְשָלָה גוֹסֶסֶת... כְּנֶסֶת רוֹפֶסֶת... מְדִינָה מְפַרְכֶּסֶת....
מֶמְשָלָה מוּבֶסֶת. מֶמְשָלָה בִּלְתִּי-מְאוּפֶּסֶת. מֶמְשָלָה גוֹסֶסֶת. כְּנֶסֶת רוֹפֶסֶת. מְדִינָה מְפַרְכֶּסֶת.
מְאִי-נְטִילַת, אִי-לְקִיחַת, אִי-נְשִיאָה בְּאַחֲרָיוּת אִישִית-מְדִינִית-פּוֹלִיטִית, נִיזוֹנָה-מֶמְשָלָה, מִתְפַּרְנֶסֶת.
מֶמְשָלָה בָּזָה, מְבוּזָה, מִתְבָּזָה, מְאוּסָה, מְקוֹמֶמֶת, מִתְנַווֶנֶת, נִרְגֶנֶת, מְשוּעַמֶמֶת, חוֹמֶסֶת, מְקָרְקֶסֶת, מְקוּרְקֶסֶת, מִתְחַפֶשֶת, מוֹאֶסֶת, מְבוֹאֶסֶת. מציאות בלתי-נתפשת.
אַתָּה מַרְגִיש אֶת נְשִימוֹתֶיהָ הקְצוּבוֹת, האַחֲרוֹנוֹת,
שֶל מֶמְשָלָה יְהִירָה, יוֹמְרָנִית, הַרְסָנִית, רַשְלָנִית, חוֹבְבָנִית, שְלוּמִיאֵלִית, רוֹמֶסֶת, גוֹרֶסֶת, הורסת. דוֹרֶסֶת.
חָש וְרוֹאֶה אֵיך וְכֵּיצַד, אֶל מוּל, לְנוֹכַח, לְנֶגֶד עֵינֶיך, מֶמְשָלָה-מַכְשֵלָה זוֹ אַט-אַט גוֹסֶסֶת.
בְּמֵי-מַדְמֵנַת מֶחדְלֵיה שוֹקַעַת יֵישוּתָה, נְמַסָּה-מִתְמוֹסֶסֶת-מִתְבּוֹסֶסֶת-קוֹרֶסֶת.
כָּל הַעַם, לא רַק אַתָּה, עֵדִים לַמִתְרַחֵש, צוֹפִים בַּמִתְחוֹלֵל,
מִתְבּוֹנְנִים בַּתַהֲלִיך - לא מִתוֹך תְחוּשָה שֶל חֵן, רַחֲמִים וחֶסֶד.
חֵרֶף רְצוֹנָם נוֹכְחִים בְּכָּך אֲפִילוּ "נְצִיגֵינוּ", "נִבְחרֵינוּ" בַּכְּנֶסֶת.
בִּיְהִירוּתָה-רְהֲבתָנוּתָה-גַאֲוְותָנוּתָה-רַאֲוְותָנוּתָה מֶמְשָלְתֵּנוּ אינה מִתְרַפֶּסֶת.
אַך יוֹדַעַת-מוּדַעַת מֶמְשָלָה כִּי חָלַף זְמַנָה. תָּם קוֹרְבָּנָה.
מֶמְשָלָה עֵצָה מְטַכֵּסֶת. מֶמְשָלָה עַל עֵצִים מְטַפֶּסֶת. מֶמְשָלָה אֶת צִיפּוֹרְנֶיהָ כּוֹסֶסֶת.
מי יְתַאֵר עַתָּה את רוּח הַתְקוּפָה ? מִי יִכְתוֹב אֶת תוֹלְדוֹת הַכִּשָלוֹן ? הֵיקֵף הַחִידָלוֹן ? האֲבַדּוֹן ?
עוֹמֶק הַקֶרַע ? חוּמְרַת הַשֶסַע ? גוֹדֶל הַשֶבֶר ? מֵימַדֵי האֶסוֹן ? עוֹצְמַת היָגוֹן ?
מִי יְתַּעֵד עַתָּה אֶת דִבְרֵי הימִים ?
אַף אִם יֵש מְלָאי לְמַכְבִּיר שֶל דְיוֹ בַּקֶסֶת ?
כל מילה נכונה, אין לי מה להוסיף, רק להתפלל שנמשיך להתקיים. ל"ת אמיר ברד, צפון, 14/05/07 11:16
כל מילה מדוייקת. ל"ת אני, 19/05/07 12:34
שיר מגניב. ל"ת לאה, 19/05/07 23:15
עצוב. יותר ממה שזה מרגיז זה עצוב. ל"ת מיכל כהן, 21/05/07 22:44
כואב אבל מקסים ל"ת עוד אחת, 22/05/07 10:42
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דורי
|
|
|
|
|
|
| 16 |
|
|
דורי |
|
11/08/08 23:34
|
|
|
|
|
לממשלה קָשֶה לִמְשוֹל – כָּשְלָה הממשלה כָּשוֹל !
"בארבע השנים האחרונות זה מצב בלתי אפשרי - לממשלה קשה למשול והכנסת אינה מפקחת". ישראל מימון, מזכיר הממשלה.
מזכיר הממשלה אמר כי מבוקר עד ערב הוא עסוק בהישרדות הממשלה ובהחלטות של פרץ
"אני לא יכול לחשוב מעבר ליום אחד קדימה" - כך אמר הבוקר מזכיר הממשלה, ישראל מימון, בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת, במושב שעסק בשינוי שיטת הממשל. "אני לא יודע מה עמיר פרץ יחליט מחר בבוקר, והאם עמי אילון או אהוד ברק יחליטו להישאר בממשלה", הסביר. מימון הוסיף כי הממשלה נמצאת במצב קשה בגלל החשש מבחירות.
מימון ציין בדיון כי הוא עסוק מהבוקר עד הלילה בממשלה "לא במובן התיאורטי", הבהיר. "כאשר יש עילות שלפיהן הולכים לבחירות, יש חרב מתהפכת מעל הראש כל הזמן". לדבריו, החרב יוצרת עיסוק מתמיד בממשלה שאינה יכולה למשול. "בארבע השנים האחרונות זה מצב בלתי אפשרי - לממשלה קשה למשול והכנסת אינה מפקחת".
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – כָּשְלָה המֶמְשָלָה כָּשוֹל !
ומה עלינו ? אזרחיה ? עד היכן ? עד אנא ? עד מתי ?
לאן נוליך את חרפתה ? לאן נוליך את חרפתנו ?
עד מתי בשיפלותה, בעליבותה, נאלץ בלב כוֹאֵב-דוֹאֵב לִצְפוֹת ?
עד מתי מתיפקודה ומהתנהלותה באופן כה שיטתי-בעייתי-מגמתי נצטרך לִסְבּוֹל ?
יען עָצוּם הכֶּשֶל.
עָמוּק השֶבֶר.
חָמוּר השֶסַע.
עֲנָק הַפַּעַר.
כה רב !
כה רחב !
כה גָדוֹל !
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – כל יום שבא, שחר מפציע, פֶּתַע מופיע עוד נַחְשוֹל !
להרגיע – אין כבר שום כוח שיכול.
מֶמְשָלָה אטומה-מנוונה-מנוולה נָבול-נַבְלָה, קָמול-קמְלָה. לא יוֹעִיל אף אקאמול.
מעצמאותינו, חירותינו, כמיהותינו, כיסופינו, תיקוותינו, ערגותינו, חזונינו, עתידנו
בין אם יום שבת זה, יום של חג, או סתם יום של חול
ממשלתנו-מַכְשלְתֵנוּ, את הבסיס לקיומנו,
את שמחת-חדוות-חיינו,
אפילו את מדינתנו,
סָחבָה-סָחוֹב, גַנְבָה-גַנוֹב, גָזְלָה-גָזוֹל, נִישְלָה נָשוֹל.
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל, כל זאטוט, די-בקלות, להבחין בזאת יכול
יד כל עתה בממשלה - ידה של ממשלה בכָּל
עד מתי חושבת מכשלתנו כך לשְרוֹד ? לִרְעוֹד ? לִפְחוֹד ? למְעוֹד ?
עד מתי תתעקש מַכְשלתֵנוּ על חשבוננו כך למְשוֹך ? לִפְעוֹל ? למְשוֹל ?
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – על חטאיה, יוהרתה, אין-אפשרות בכלל למְחוֹל !
ימין ושמאל רק שְכוֹל ותְכוֹל. מכירת חיסול כללית הפעם - לחיינו ערך מאד זוֹל.
אך מכשלתנו אשר בתיפקודה-בהתנהלותה כל-כך התרשלה-רָשוֹל
בדרכה, לשיטתה, כהרגלה, שוֹרֶדֶת-חוֹגֶגֶת-מִתְמוֹגֶגֶת,
עם שלל בעיותיה כלל איננה-מִתְמוֹדֶדֶת, יוצאת בסערת מָחוֹל.
אותנו, במאבקנו כנגדה,
מַכְשלְתֵנוּ ברַפְסוּתָה, ברִיפְיוֹנָה, בחִידְלוֹנָה,
מְחַשֶלֶת רק חַשוֹל.
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל –עבור עצמה ועבורנו הפכה מזמן לנֵטֶל, עוֹמֶס, עוֹל, מִכְשוֹל.
זָנְחה אותנו, אזרחיה, כָּלִיל הפְקִירה ! לעצמה תקעה (ואיזה...) גוֹל !
זו על רגל אחת, באמת ואמונה, כל התורה כולה, הכל.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דורי
|
|
|
|
|
|
| 17 |
|
|
דורי |
|
11/08/08 23:49
|
|
|
|
|
מֶמְשָלָה חֲלוּלָה. מֶמְשָלָה חוֹלָה. מֶמְשֶלֶת הִילוּלָה. מֶמְשֶלֶת לַעַג וקֶלֶס. מֶמְשֶלֶת מֶלַח עַל פְּצַעֵינוּ. מֶמְשֶלֶת חוּכָא ואִיטְלוּלָא.
מֶמְשָלָה רשלנית, ריקנית, נקבובית, הרסנית,
עלובה, נבובה, כאובה, חבולה, מבולבלה, חולה, חלולה.
במה עוד צפויים ועדים אנו לחזות ולצפות,
לא מתוך תחושת חמלה, סליחה ומחילה ?
לאיזה עוד מעשה שלומיאליות
ממשלה עקלקלה-בלתי-הגונה-פתלתלה זו מסוגלה ? יכולה ? עלולה ?
שמתם לב ? שמא הבחנתם ?
כי למכשלתנו ארשת פנים כפולה, מכופלה, נבוּלה, נפולה, אומללה.
מחד ממשלה חייכנית, צחקקנית, צדקנית, חנפנית, חנחנית,
יומרנית, כוחנית, נכונה למראית עין לכל פעולה
מאידך ממשלה חדלת-אישים, חסרת אונים, משותקת-מוחין, נעדרת תקווה.
חזון-יוזמה-עוצמה לחלוטין נטולה
יכולת ממשלתנו להחליט, לתכנן, ליישם,
על עמה לגונן, לשקם, לבצע, מנוטרלה כליל, אבודה, מבוטלה, משוללה.
מֶמְשֶלֶת מאובנת, מתנוונת, מתרוקנת, משועממת, נרגנת,
עד-כדי-כך עלובה, שֶלֶד-צֵל-עצמה, לא-ראוייה אפילו לטיפת חמלה.
מֶמְשָלָה אשר ממתינה, בלית ברירה אחרת, לבשורות איוב.
לתבוסתה הבאה. למפלתה.
מֶמְשָלָה אשר בלי להניד עפעף מפקירה נתיניה עשרים וארבע שעות ביממה
מאלצת אזרחיה ועַמָה לשתות יחדיו עמה,
כוס כישלון, כוס יגון, כוס תוּגָה, כוס תרעלה, ללגום אותה עד תוּמָה.
מֶמְשָלָה אשר לנוכח פני המציאות, בנשמה ובלב,
מתפקדת כממשלת-זוועה, אֵימָה, חֲרָדָה, ממשלת ישימון, מדבר-שממה
ממשלת אשר כליל נעדרת טיפת בושה וכלימה,
ממשלה חסרת-מצפון, יסורים, חרפה, התייסרות, חרטה.
מֶמְשֶלֶת קלון, רמון, חקירות, זדון וזימה. ממשלת תולעה ורִמָה.
מֶמְשֶלֶת הולכַת שולל. מֶמְשֶלֶת כחש, כזב ומירמה.
מֶמְשָלָה שלכסאותיה צמודה מגנטית.
בתרגילי הישרדותה יצירתית להפליא, מקורית, פטנטית.
בכישלונותיה הכואבים, צורבים, דואבים, ממשלה אוטנטית.
בדרך-התנהלותה-תפקודה לגמרי אימפוטנטית.
התפוגגותה, התפוררותה, התרסקותה, התפרקותה יום-יום מתרחשת לנגד עינינו, אך אינה כלל פתטית.
מֶמְשֶלֶת בועה, יוהרה, ריקנות, ראוותנות, גאוותנות, חלחלה, אמתלה, מהתלה.
מֶמְשֶלֶת מלח על פצעינו, מֶמְשֶלֶת אסון, חרבון, חורבן, השפלה,
הצטדקות, התרפסות, חרדה, טלטלה.
מֶמְשָלָה אובדנית-סופנית-חֶרבונית-חורבנית.
מייגעת, מייזעת, משגעת, צולעת, מקרטעת. בדרך-לא-דרך, בנס, מתנענעת.
מֶמְשָלָה ללא קורטוב בריא של טיפת הגיון או שמץ שיקול-דעת.
חיי-אדם עבורה כקליפת-שום ריקה, כפנים-תוכה של דלעת.
בהפקרתם היומיומית של אזרחיה, חיי-אדם מסכנת,
בכך מכשלתנו מתורגלת-מיומנת-מורגלת, מאורגנת, ממושמעת, מודעת.
לעיתים תכופות-תדירות, בליקוי מאורות, לשווא-לחינם, לא רק בשדרות,
מפקירה אזרחיה, חיי-אדם ביודעין מקפדת.
כלום יש פלא איפוא , איך וכיצד, ממשלה שכזו,
על-ועִם שלל בעיותיה, כלל איננה מתמודדת ?
על דם אזרחיה מדלגת-רוקדת-שורדת.
על כל צעד ושעל, מצל עצמה בלבד, פוחדת. רועדת. מועדת.
האם ניתן כלל בממשלה רשלנית-שלומיאלית כזאת לבטוח ? לתת בה אמון ?
לשאוב ממנה תקווה ? עידוד ? עזוז ? אמונה ? ביטחון ? כוח ?
מאחריות אישית ממשלתנו בכל הזדמנות נסה.
על בני-עמה כלל לא חַסה. מישיבות-כנסת נעדרת - לחו"ל תכופות טסה.
מהתמודדות עם מציאות אמיתית בורחת. נמנעת. סולדת.
כלום ניתן לצפות שממשלתנו תגן על חיי אזרחיה ? על ביטחונה של מולדת ?
שמץ וזכר לא היה ואין בה מתכונות חתולה.
תשע נשמות יש לה אך אף אחת מהן לא סגולה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דורי
|
|
|
|
|
|
| 18 |
|
|
אלישבע 2006-2008 |
|
11/08/08 23:49
|
|
|
|
|
אוֹלְמֶרְט, צֵל עֲנָק, צֵל חֲמַקְמַק-חֲלַקְלַק, צֵל מְהַתֵּל, צֵל פְּתַלְתַּל-מִתְפַּתֵּל,
צֵל מְהֲלֵך (אֵין כָּל סִיבָּה לְחַייך, גַם לא סִיבָּה לגַחֵך, מוּטָב אַל תִשְאַל לָמָה, מַדּוּעַ וְאֵיך....)
צֵל מְהֲלֵך עֲלֵינוּ אֵימִים, וְהוּא עֲבוּרֵנוּ בְּגֶדֶר סֵבֶל, אֵבֶל, עִינוּי וְסִיוּט !
אוֹלְמֶרְט, לא לָקַח, לא נָשַא, לא נָטַל עַל עַצְמוֹ עַד עַתָּה
יוֹתֵר משָנָה לְאַחַר מִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הַשְנִיָה
וְלוּ מְאוּם, כְּלוּם, שוּם טִיפַּת אַחֲרָיוּת !
אוֹלְמֶרְט הָפַך עַצְמוֹ לְבֵּן נַעֲוַת המַּרְדוּת.
כְּשֶאוֹלְמֶרְט מוֹפִיעַ בְּיָמֵינוּ-בְּלֵילוֹתֵינוּ מְהַוֶוה הוּא לָנוּ חֲלוֹם-רָע-וְנוֹרָא. בִּיעוּת.
מִי הָיָה מַאֲמִין כִּי בְּאַרְצֵנוּ שֶלָנוּ, יִתְגַלְגלוּ כָּך פְּנֵי הַדְבָרִים ? ייהפְכוּ לִמְצִיאוּת.
אֵינֶנִי יוֹדַעַת, אַך אֲנִי כּוּלִי מְקוָוה, כִּי אוֹלְמרְט בַּעָם מְהוֶוה רַק מִיעוּט.
נ. ב.
מה שקשור ונוגע באולמרט מאיים ומְסַכֵּן בריאות.
שושנה כנסי ISRA-HELL, 15/08/07 14:27 השיר שלך ראוי שיוכנס לתכנית הלימודים של משרד החינוך, ויבחנו עליו בבחינת הבגרות בספרות. חובה! וכ''כ נכון ועצוב...
יפה. חבל שזה גם נכון...! ל"ת חשוך ימי בינימי, 10/05/07 15:43
לא מיעוט אלא מיאוס אזרח, עדיין חפשי, 14/05/07 21:20 נמאס לנו מהסיוט הזה. הוא מעורר גועל נפש. ואני רוצה להזהיר את אזרחי מדינתנו שאם ישארו אדישים כעת, כשיגיעו מים עד נפש, שוב לא יוכלו. הגב לתגובה זו
7. אולמרט,גמור מאוס מחוק! די נמאס ממנו, האיש לא נסבל, 09/05/08
12:16
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלישבע 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| 19 |
|
|
אלכסנדר |
|
12/08/08 01:16
|
|
|
|
|
מְדִינָה מִקְרִית
שִקְרִית ... אַך עִבְרִית !
אַקְרָאִית, עֲמָמִית, אֲרָעִית,
מְדִינָה לְמַרְאִית.
מְדִינָה עִיזִית,
נִבְזִית, לוֹעֲזִית,
אֲחוּזַת תְּזָזִית,
יְלָדֶיה, אֲבָנֶיה, גָּזִית.
עַם מְנוּוָן,
מעֲרָכָיו מְרוּקָן
אָדִיש, רָדוּם, שַאֲנָן,
רְדוּף קוֹרְבָּן וחוּרְבָּן.
חֶבְרָה אֲרוּרָה
מְעוּרְעָרָה, רְעוּעָה,
רָעָה וגְרוּעָה
עֲמוֹרָה וגְמוּרָה.
מְדִינָה הבְּנוּיָה על כַּרְעֵי תַּרְנְגוֹלֶת
עַם השָרוּי (לנֶצַח?) בְּתוֹכְכֵי מְעַרְבּוֹלֶת -
מֶמְשָלָה בְּלִי תּוֹרָה... בְּלִי קֶמָח... בְּלִי סוֹלֶת...
סָפֵק, אִם לִבְסוֹף, תִּיוָותֵּר בְּקוֹשִי גוּלְגוֹלֶת.
נ. ב.
לא רק הממשלה הנוכחית. גם הממשלה הבאה.
מילים בסלע! כל מילה בול,! הבעיה שאתה מדבר לאנשים עם לב של אבן !
53. ל- 47 יעל, 01/12/06 16:17 כל מילה בסלע. עצוב אבל אמיתי
שיר מדהים - ספק אם יעורר מישהו מהתרדמת העמוקה ברווז במטבח, 20/03/07 22:53 יישר כוח
שיר מדויק להפליא לצערי סימה, 26/11/06 16:20 כל כך מדויק שבמקום לשיר בא לבכות
מקסים מיכאל, 12/11/06 12:48 מקסים... כל הכבוד....
אתה צודק ! מ אבל הערב רב לא זכאים ליותר ! ירמיה, סדום, 23/01/07 08:57
האודים המוצלים של השואה שבאו לכאן רק עם חולצה לעורם, כדי לבנות ולהילחם למען מדינה יהודית, מקלטל לעם היהודי לא ראו בסיוטיהם את אשר מיתחולל כאן , ערב רב מבולבלך רע ומנוכר שסוגד לעגל הזה בלבד, ובראשו ניבחריו אוסף של מושחתים מוגלי לב, חסרי יושר לב בסיסי, מישטר רשע שמאפשר לניצולי השואה לחפש את מזונם בפחי האשפה, ומנגד גדודי הפשע שהולכים ומתעבים, כנופיות מנהלות את הרחוב, ואת מסדרונות השילטון, ואין דין ואין דיין, הרצח מתפשט לרחובות ולבתים, מדינת יהודים עלק, מדינת זדים שתחלוף תחלוף מעל פני האדמה,!! ובצדק,!!
עברית שפה יפה עברית, 28/06/07 20:25 מדהים. הלשון, הניקוד ,הדקדוק, הפיסוק, האירוניה, השפה, היופי.
אמרת הכל על הכיעור עם כ''כ הרבה יופי. פשוט נהדר!
דברים כקורבנות. ל"ת דורבן, 09/02/07 18:54
שיר יפה !!!! רק חבל שהכל אמת.... ל"ת כל הכבוד, 28/06/07 11:28
אני מסכימה אתך.כל הכבוד! ל"ת שדרותית, שדרות, 21/05/07 23:36
144. אלכס ידידי מהמצב רוח בשיר שלך עוד תקום שוב הציונות (ל"ת) 01:23 28/04/07 כל הכבוד !
אלכס-כל מילה בסלע!! ל"ת אבנר, 28/06/07 19:09
המנון החדש עודד עמבר, מרכז, 21/10/06 17:52
נכון, וגם כואב ל"ת 12/11/06 08:11
גדול! ל"ת גזור ושמור, 06/12/05 08:22
שיר יפה !!!! רק חבל שהכל אמת.... ל"ת כל הכבוד, 28/06/07 11:28
ככ נכון! ככ עצוב! אלכס מבטא זאת ככ טוב! ל"ת מי היה מאמין, 28/11/06 16:02
166. ל112 המילים יפות יש מוזיקה למילים ? (ל"ת)
06:05 28/04/07 tovi
אלכס, הכל נכון אבל איך שכחת לכתוב שהמדינה היא גם "יהודית-דמוקרטית"?
Orwell Z"L 07:24 07/06/2008
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 20 |
|
|
תמרה |
|
12/08/08 01:22
|
|
|
|
|
חֲנוּת מַכּוֹלֶת.
מְנַהֲלִים הֵם אֶת מְדִינָתֵנוּ הקְטַנְטוֹנֶת, אֶת אַרְצֵנוּ הַפִּיצְפּוֹנֶת
כְּמוֹ אֶת מֶמְשָלְתָם-מַכְשֵלְתָם-מַכְשֵלְתֵנוּ מָשָל וּכְּאִילוּ הָיְתָה זוֹ חֲנוּת מַכּוֹלֶת.
חֲנוּת פְּרָטִית, מִשְפַּחְתִית, פִּינָתִית, שְכוּנָתִית, יוֹם סְגוּרָה, יוֹם פְּתוּחָה,
יוֹם יֵש, יוֹם אֵין, קֶמָח, אוֹרֶז או סוֹלֶת.
חֲנוּת מַכּוֹלֶת בָּה אֶפְשָר, לְעִיתִּים, מִפַּעַם לְפַּעַם, לִמְכּור אַף פְּסוֹלֶת.
תַּרְנגוֹל גָדוֹל פוֹסֵעַ-טוֹפֵף בַּחֲזִית חֲנוּת המַכּוֹלֶת,
צוֹעֵד הֲלוֹך וחֲזוֹר כְּשוֹמֵר-סַף, שְמַר-טַף
תַּרְנגוֹל אָדוֹם גָדוֹל, תַּרְנגוֹל מְגוּנְדָר, תַּרְנגוֹל צִבְעוֹנִי בַּעַל כַּרְבּוֹלֶת
מִדֵי פַּעַם התַּרְנגוֹל עוֹצֵר, מְנַקֵר, גַרְגֵר חִטָה אוֹ שִיבּוֹלֶת.
הַאִם יַצְלִיחַ תַּרְנגוֹל זֶה לְבַדּוֹ, בְּעַצְמוֹ, לִשְמוֹר אֶת חֲנוּת המַכּוֹלֶת ?
לְהַבְטִיח אֶת חֲנוּת המַכּוֹלֶת מִפְנֵי סְגִירָה ?
טַלְטֵלָה ? נְעִילָה ?
לְהַצִילָה מִמַפּוֹלֶת ?
לְהַגֵן עַל חֲנוּת המַכּוֹלֶת מִפְּנֵי מְעַרְבּוֹלֶת ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 21 |
|
|
תמרה |
|
12/08/08 01:23
|
|
|
|
|
מְדִינָה בְּפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל
מְדִינָה בפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל
"נְשִיא" המְדִינָה קָצָב עָסוּק וטָרוּד מעל לראשו לא בייצוּג
אֶלָא עִיקָר הִתְמַקְדוּתוֹ וְרִיכּוּזוֹ
נְתוּנִים בִּלְעָדִית-יִחוּדִית לְמַזְכִּירוֹתָיו,
לְנוֹשְאֵי מִין, נִיאוּף ועִנְיינֵי שֶגֶל.
בַּחוּרֶיה למִלְחָמָה יוֹצְאִים, נִקְרָאִים לְמַלֵא חוֹבָתָם, מְקַבְּלִים עַל עַצְמָם אַחֲרָיוּת
בִּמְסִירוּת וְחֵירוּף נֶפֶש מְבַצְעִים בַּחוּרֵינוּ שְלִיחוּתָם בְּהַגֵנָם עַל מוֹלַדְתָּם,
בַּזֶה-אַחַר-זֶה נִקְרָאִים בָּנִים לַדֶגֶל.
לא מַעֲלִים על דַעֲתָּם בָּנֵינוּ, לא מְתַאֲרִים לְעַצְמָם בָּנִים,
כִּי חֶבְרָתָם, מְדִינַתם וצְבָאָם נִמְצָאִים
בְּמַצָּב כּה עָגוּם, כּה עָצוּב, כּה נָבוּב, כּה רָקוּב,
כּה עָלוּב נראים כל "מנהיגינו" - כּוּלָם בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל - כָּל הַסֶגֶל !
חוֹר גָדוֹל נִפְעַר עַתָּה בַּחֶבְרָה וּבַּמְדִינָה,
חוֹר עֲנָק ועָצוּם, אֲשֶר בְּרִיק מָלֵא, אֲוִיר-שָקוּף, כְּמוֹ בבֵּיְיגְל.
אִימְרוּ-נָא, הַגִידוּ, כְּלוּם משֶה לא שָבַר את לוּחוֹת הַבְּרִית אַך ורַק בְּשֶל עֵגֶל ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 22 |
|
|
מינוי שחוץ כרמטכל |
|
12/08/08 01:28
|
|
|
|
|
הבַּרְווָז הַזֶה.... האֲוָוז הַזֶה... הַשָאוּל המוֹפָז....
איך... איך... איך... וכיצד... מקרנות המזבח לא מש ולא זז. הקים לעצמו בחסותן מאחז.
יחד עם ראש מכשלתנו עול-אולמרט מתאמץ בקרנות-המזבח כל-כך להחזיק. מתנדנד לצדן כמו בַּרְווָז.
מפנטז. בדימיונו, בחלום-רטוב מפונטז. אולי בעצמו יום אחד יהא מלך-ברווז. עדיין בכל שארית כוחותיו נֶאֱחַז.
איך יחד עם ראש מכשלתנו, מרצון העם, בבחירות עכשיו, מתעלם ? קובר ציפיותיו-שאיפותיו של עם שלם בארגז.
צוֹחֵק, מְצַחקק, מלגלג, מְלַהֵג עלינו, לכולנו בָּז !
אך ידוֹעַ יוֹדֵעַ שָאוּל כי על זמן שָאוּל חַי שָאוּל, זְמַן אָבוּד, זְמַן גַּלְמוּד, זְמַן מְבוּזְבָּז, זְמַן מְמוּזְמָז.
איך את ממשלת חֶרְפָּה-כְּלִימָה-בוּשָה-כישלון-חִידָלון-אָבַדוֹן-אכזבה זו,
ממשלת-מכשלת זוועה, ממשלת שְחִיטָה, ממשלת בחילה, ממשלת בושה וכלימה, ממשלת מעיין-אכזב.
לא עזב עד עתה הבַּרְווָז, השָאוּל מוֹפָז ? כלום לא חש כמותנו בעטייה יורד למקלט ומופגז ?
מדוע את חפציו בתום מלחמה יהירה-רשלנית-קטלנית-שלומיאלית זו חיש הברווז לא אָרַז ?
ראיתם אותו יוצא עתה מפגישה חשובה ? איך וכיצד שָמַח בַּרְווָז ועָלַז ?!
האם לא צָפָה, לא ראה, לא הכיר בסופו של חֲלוֹם שֶנִשְבַּר, חֲלוֹם פָּז, חֲלוֹם אשר לנֶצַח נִגְנָז
חֲלוֹם אשר ראש מכשלתנו, שְלוּמִיאֵל, לא-יוּצְלַח, לא-מוּצְלַח, בִּיש-גַדָּא נוֹרָא, במו מעשיו וידיו גָּדַע, קָטַע, קָטַל, קָצַץ וגָּזַז
חלום אשר התפרק-התרסק, פִּצְפֵּץ חָזוֹן ודימיון, הוריד ביגוֹן תקוות שְאוֹלָה, טרם יום, לִתְהוֹם-נְשִיָה, ים-בְּכִיָה וטִימְיוֹן.
שִבְרוֹן-לֵב שֶל חֲלוֹם אשר התמוגג, התפוגג, לאוויר ארצנו ברשלנות-חלמאות-הפקרות-קלות בלתי-נסבלת גַּז.
בהזדמנות זו נאמר לַּבַּרְווָז (lame duck), בַּרְווָז מתנדנד אשר פעם אולי נחשב לפָּגָז,
נבהיר לו לשָאוּל המוֹפָז, נאמר לו לא רק רָז
כי בשרירות, שרלטנות, אכזריות אין-קץ בחר להפגין כלפי עמו שלו, השתמש בלי מוח בכוח מופרז.
אך בוא יבוא יום, בו נבוא, בו נעשה (לא רק עם הברווז) חשבון. עם כל פּוֹחֵז, עוֹלֵז, מְכַּרְכֵּר-מְדַשְדֵש-מְפַזֵז, מוֹלִיך-שוֹלָל-מקוּלָל,
אשר לנו כִּזֵב, העניק לחיינו בארצנו טַעַם כה מַר, אותנו במַעַל וכַּחַש גָרַר, את עינינו אָחַז (כן, כן, היה זה אותו הבַּרְווָז, מוֹפָז !)
נזכור, לא נשכח, איך את תקוותינו, ערגותינו, כמיהותיהו, כיסופינו, ציפיותינו, שאיפותינו,
לשינוי משמעותי-חיוני, שינוי מתבקש-מיוּחַל בחברה ובמדינה גָּנַז הבַּרְווָז
ולכשיגיע אותו יום, עוד תראו את שָאוּל (עם או בלי חִיתּוּל) אשר ממקום-מושבו, מכיסאו סוף-סוף נָע, מָש, זָע וזָז
כשזנבו בין רגליו נָּס, אָץ, בּוּרֵח (לפוליטיקאי הן הרי אין לא טעם, לא ריח), לדרך בטוחה-טובה יותר, נֶחֱפָּז הבַּרְווָז.
יען ידוע יודעים "נציגינו" "נבחרינו" בממשלה אטומה-ארורה-יהירה-מקוממת- מקולקלת-מקלקלת-מרושלת-מקוללת-קלוקלת-איוולת זו כי תם זמנם ! חדל קורבנם ! פסקה תקופתם ! הסתיימה שעתם !
בממשלתם-מכשלתם הנוֹכְחִית הכל כְּבָר מִזְמַן כּה בּוּזְבַּז וְמוּזְמַז.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד ! שאול טשרניחובסקי תל-אביב, 3.9.1938
עצוב,וכל כך נכון... ל"ת רונית, 25/08/06 09:31
אולמרט ''בזבז'' ילדים של אחרים. ל"ת לילדים שלו יש, פטור מצה''ל, 24/07/07 16:05
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מינוי שחוץ כרמטכל
|
|
|
|
|
|
| 23 |
|
|
אלכסנדר |
|
12/08/08 01:28
|
|
|
|
|
אולמרט פָּשוּט כְּלוּמִיאֵל.... מְאוּמִיאֵל.... שְלוּמִיאֵל.... יַשְנוּנִיאֵל...
מפגיעתו הקשה-אנושה ישמרנו האל.
שורו.... הביטו וראו-נא מה בארצנו שלנו, לנגד עינינו ממש, עתה מתחולל –
כשצל דמותו אך מופיעה בקצה-קצות האופק, התן מתחיל ליילל.
מה, איך וכיצד מצליח איש אחד, בלהטוטיו-מחדליו-כשלונותיו, לבדו, בעצמו, לחולל ?
איך באמון העם, באמון הצי-בור כך, בעזות, בחוצפה, במצח נחושה, בלי להניד עפעף,
בנו-בכולנו ראש-מכשלתנו, אולמרט, מהתל, מוֹעֵל ?
כלום ייתכן כי מורשתו-מוסרו-תרבותו-התנהלותו-התנהגותו בחברה, במדינה ובעם תאוּמַץ ?
תזכה בפרס ? באוֹטוֹ ? בלוֹטוֹ ? בטוֹטוֹ ? (הן "מַזָּל" היום באופנה והוא לנו מוֹטוֹ)
בציבור תתקבל ? תהפוך (אוי לנו...!) לטבע-שני ? להרגל ?
"תסתדר"-תסתגל ? תמצא לה תומכים נאמנים ?
אחריות-אישית-ממלכתית-ציבורית-פוליטית-מדינית הלאה תשליך ? תגלגל ?
בנו תשקע ? בלבבנו תבקע ? תעמיק ? תכה שורשים ? בקרבנו תחלחל ?
מה צופן המחר בחובו ?
מה עוד מסוגלים חברי ממשלה-מכשלה זו, יחדיו עמו, כאן ועכשיו, עדיין לעולל ?
הבור נכרה כבר לפני מספר חודשים, עתה נותר רק לסתום בעפר עליו או עלינו את הגולל.
לדאבוננו, לא נשאר כמעט בעם אפילו תם, נבון, צדיק אחד, אמיץ או חכם אשר שואל :
מָתַי, אִם בִּכְלָל, יבוֹא לְצִיוֹן גוֹאֵל ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 24 |
|
|
אלכסנדר |
|
12/08/08 01:28
|
|
|
|
|
ראש מֶמְשָלָה סְמַרְטוּט, חדל-אישים, חסר-אונים, בז לעצמו, בז למדינתו, בז לעמו, בן נעוות המרדות
אנטי-גמור של אחריות, צל-מוחלט של אישיות, שִיא של בוּז, זִילְזוּל בלי-גְבוּל בחיים, שִיא של צְבִיעוּת
מתייחס אל חיילינו, אל בנינו, אל נערינו, אלינו כמו אל עצמו, כפי שהוא נראה בעינינו : חפץ, תפאורה, צעצוע, קישוט, ריהוט. ראש מכשלה כה עלוב, כה נבוב, כה נבול, כה חלול, במצב כה קאפוט
גוליית במדינת גמדים, שליט ברפובליקת בננות, ענק בארץ לִילִיפוּט.
בתולדותינו לא היה לנו מעולם עדיין אדם כה נִקְלֶה, כה נִבְזֶה, כה בָּלֶה,
יצור אשר את כוחותינו מְכָלֶה ובכל זאת מְכַהֵן (יש הדואגים לכיסאם ואומרים לו אָמֵן) כראש מַכְשֵלָה
איך לערך חיינו מתייחס בצורה כה זוֹלָה, מוּפְקָרָה, מַפְקִירָה, מוּזְנָחָה, מְרוּשָלָה, אוּמְלָלָה ?
התייחסות שטחית, אסונית, אפסונית, עקבית, מזלזלת, מקוממת, רדודה, קלילה וקלה
עובדה המעידה כי עבורנו, עבור עמנו, ראש מכשלתנו, לא היה מעולם ברכה אלא קְלָלָה.
דבר-מה בסיסי בממלכתו המושחתת-מסואבת מן השורש ומן היסוד במַהוּת מאד רָקוּב
כלום יש פלא בכך כי ראש מכשלתנו נראה כחֶרְפָּה ? כְּבוּשָה ? ככְּלִימָה ?
כה עָגוּם במראהו ? כה עָלוּב ? כה מדוכא ? כה עָצוּב ?
אמנם, תפקידו עושה ממנו אדם בעל-כוח, איש שררה, בעל שלטון, איש מאד חשוב
אך עמוק בנשמה, קיים אצלו וואקום, חלל, ריק, מִפגע, חוצְפה, בוז, יריקה עסיסית בפרצוּף !
ראש מכשלה יהִיר אשר בָּז למוסד ביקורת המדינה, בז לכל ביקורת כלפיו, שולחם לכל רוח, שוללם על הסף,
משתלח בהם בכל הזדמנות, את זרע הפורענות, פירות הבְּאוּשִים אותם נטע ושתל, מעולם לא קטף
משל וכאילו היתה ביקורת בבחינת מיטרד עבורו, בגדר בדיחה, שטות וטעות מכוונת, אשר ריח זדוֹן ממנה נדף
תולדות כשלונותיו-שגיאותיו-טעויותיו מתעד ראש מכשלתנו מדי יום ביומו, במו מחדליו מוסיף דף-אחר-דף
להיכן נגוזו ערכינו ? לאן נעלמה ערבותינו ? ערבות הדדית ? איפה קיימת נשיאה באחריות ? אַיֵה הרעות ? בצמרת שולטים רק להיטות לכוח, לשררה, למעילה, בעילה, זימה, זדון, זנות ומינות.
כיצד ואיך עלה בידו של שלומיאל-מושלם-נורא-זה, איש כה בלתי-ראוי, כה-בלתי מוצלח, כה-בלתי-יוצלח
אשר בראי בוקר-בוקר מתבונן בעצמו, בהשתדלו בוודאי לנסות להיראות מְטוּפַּח
כיצד עלה ואיך הצליח להשליך, בעקבות מלחמה, משפחות כה רבות ישירות מן הפחת לפח ?
בעוד הוא ולוּ טיפת אחריות אישית על עצמו לא נושא, לא נוטל. אחרי ככלות הכל הן משמש הוא
כראש מכשלת עם ישראל. מעולם לא חשב אודות כך, כאשר אחריות אישית על עצמו, כלל לא לקח.
לטכס הזיכרון השנתי בהר-הרצל, נמנע מלהגיע, נעדר במפגיע, לא הופיע, לא בא, לא נכח.
אין זאת אלא שבנשמתו, לא רק כראש מכשלה, לא זכה לחינוך ראוי והולם, נותר מופקר, מנוכר,
לעמו יצור זר, קר ומוזר. יצור מוזנח, מתנהג כילד רחוב, כפוּשטק ופרחח.
פוליטיקאי יהיר-שאפתן-חמקמק-חלקלק-ממולח אשר דרך ארץ ישכיל ללמוד (אולי) רק משכמותו ומצלופח
כלפי חוץ נראה ראש מכשלתנו תמים כתינוק בן-יומו, נקי וצחור כשלג, זך וצח
אך אם תתן לו רק הזדמנות, נזק ישית וימיט על כולנו, נזק עצום : בוּם ! בוּם ! בוּם ! טְרַח ! טְרַח ! טְרַח !
שַמוֹת יעשה מסביבו, בבתינו יגרום לפוגרום, יביא בחילה בנשמה, שאט נפש, גועל, מפח.
איש אשר פעל בפזיזות, בחובבנות, בחוסר מוחלט של מקצועיות, בחופזה, בלי כל תעוזה,
ל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 25 |
|
|
תמרה |
|
12/08/08 01:35
|
|
|
|
|
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ?
כלל לא לפתע מֵת הקַבִּינֵט. זה היה צפוי. זה היה ראוי. זה היה חזוי. זה היה רצוי. הקַבִּינֵט מֵת.
יש אף האומרים כי הקַבִּינֵט לא רק מֵת בלבד - אלא החליט להתאבד. שֵד נכנס בו. נכנס בו שֵד.
חש כי לנוכח מציאות החיים הסוערים-המיוסרים-המכוערים החל להתגמד.
לכן החליט הקַבִּינֵט להתאבד. לעשות כן אף בלי נוכחותו של עד.
לא ככה סתם מת הקַבִּינֵט. מת הקבינט בחטא. חטא גדול. חטא יום אתמול. לכן מת הקַבִּינֵט.
קַבִּינֵט אשר לא עשה כְּלוּם. לא טרח בִּמְאוּם. שקע רק בנימנוּם. משוּם-דבר נראה הָלוּם. הָמוּם.
אט-אט חל בו גם כירסום. נשמע יותר עָמוּם, בָּלוּם, עָלוּם. מלא בשפע של גימגום.
הפך עָרוּם, צָרוּם, פָּרום. יש האומרים אף כי הוגש נגדו כבר כתב-אישום.
כאשר נסתבר לכל, כי הקַבִּינֵט כלל לא לפתע הפך להיות לגמרי בעל-מום, נפל הקַבִּינֵט בבת-אחת, קָרַס בְּבּוּם.
קַבִּינֵט אשר זילזל, חגג, להג, לגלג, קטרג, את עצמו בלבד עִנֵג, יום-יום התמוגג. את ההיסטוריה לא דגדג.
לא חש כלל כי העם מאוס מאס בו (אחרי ככלות הכל, הן לכל דבר יש עת). העם מזמן נתן לו גט.
קַבִּינֵט כסיל ואוויל אשר לשום מקום לא חפץ, לא רצה, לא הצליח להוביל. לא הנהיג. לא היה שולט.
ביהירות, טיפשות, עִיקשות, נוּקשוּת, חֵרשות, אדישות, תְלישות, התכתשות,
עיוורון, זילזול ויוהרה היה הקַבִּינֵט בולט.
כאשר להחליט היה צריך, שִקְשֵק כולו, קבל פיק ברכיים, רעדו לו הידיים. הרופאים ציוו לו דֶקִינֵט.
כך, באופן זה, בדרך זו, מת. התאבד הקַבִּינֵט.
זו אכן האמת. כל האמת. רק האמת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
תמרה |
|
12/08/08 09:40
|
|
|
|
|
הקַבִּינֵט מת. אפילו לא במשחק טניס מת הקַבִּינֵט. לא היה כאן כל עניין של נֵט.
את שומעת נִינֵט ? איננו חי יותר הקַבִּינֵט. שבק חיים לכל חי. מת הקַבִּינֵט. ברוך דיין אמת !
שח היום לי ילד ברחוב ריינס שאף לא אחד מחברי הקַבִּינֵט לא ידע כמוהו לנגן על קלרינט
גם לא יכול היה הקַבִּינֵט ומסוגל כמותו לרכב על קוֹרְקִינֵט.
אלה חיים אלה ? הפטיר הילד. טוב אם כן, טוב לכן, מה טוב, שמת הקַבִּינֵט.
מלבד זאת שלא היה לו שום דבר, מאומה, מהפנט.
מלמעלה, מארמון השן, צפצף הקַבִּינֵט עלינו. על כולנו לגלג הקבינט.
בנו האזרחים, אזרחי המדינה, ללא שעור וגבול זילזל. היתל, טילטל, מילמל והתפתל.
לא יכול היה הקַבִּינֵט עם האמת ועם המציאות להתעמת.
ביוהרתו ובהתנשאותו נסה אותנו להרשים. מטרות אשר לא היו לו כלל, העמיד פנים, השים עצמו מגשים.
אוֹ-טוֹ-טוֹ צריך היה אותו (וגם אותנו) להנשים. אבל בתיפקודו אותנו רק קלקל. את אמוננו בו כליל דִלֵל.
את שורותינו אך דילדל. זכר בנים חִלֵל. משפחות רבות אימלל. את עצמו בלבד הִלֵל.
אך לחיי יום-יום לא יכול היה להסתגל.
לא הייתי זאת אף לאוייבינו מאחל. מי היה מאמין כי כך יקרה לנו ? מי פִּלֵל ? מי מִלֵל ?
אבל לפחות, חֵרֵף ולַמְרוֹת, עם ישראל חַי. חי וקיים. עֲדֵי עולם. השֶבַח לאֵל ! יְחִי עם ישראל !
אך בל נשכח, חרף שאט-הנפש, דַאֲבוֹן-הלב, הגועל, החֶרְפָּה, הבּוּשָה, הכְּלִימָה, הבְּחִילָה והמַפַּח,
בְגִין קַבִּינֵט כה לא מוּצְלָח, כה לא יוּצְלָח, כה מְפוּלָח, כה מְפוּצְלָח, כה בִּלְתִי-יְסוּלָח !
כִּי יש עדיין מי אשר שוֹאֵל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל... ?
ובינתיים, עד אשר יבוא משיח, יימשך אצלנו וודאי בלהט רב-השיח,
ואין ספק כי עד אז נאלץ כולנו לִשְהוֹת בצֵל (לך אל נמלה עצֵל...) כך זה מִצְטַלְצֵל... כך זה לפחות מֵרִיחַ !
למצוא מקום, פִּנָה, תחת סככה, למרגלות עץ או תחת שִיחַ. חלומות גנוזים בתוך בועות סבון לאוויר נפריח.
ביודענו כי הדג מראש מסריח, נאלץ בלית ברירה להסתפק בפיצוחו של באבטיח.
יען עד אשר יבוא משיח נִשָמַע כעַם אשר על גורלו בוֹכֶה כמִתְנַצֵל,
עַם מכה על חטא על חזונו אשר אָבַד ואין לו דרך חילופית מלבד זו שבמוֹרָד, אין כל אפשרות אחרת להִינָצֵל,
עַם אשר מוריד דמעות על תקוותו אשר עליה המסך ירד, כאשר ברקע בדָרוֹם בָּרַד של מַטְחֵי טִילֵי קאסם וגְרָאד
)כלום היה מי אשר חָבַש בגדי-שְרָד ואשר בממשלה מכך חָרַד?)
מראה קשה ממנו אין אדם, אזרח אחד בארץ, אשר אינו מוּטְרָד ועַם שָלֵם, בשל כך, אפילו לא מָרַד.
חִזָּיוֹן נורא אשר מְצַלְצֵל כמְנַצֵל, כמְפַצֵל ומִתְפַּצֵל.
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כָּך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ? אֵיך....?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 26 |
|
|
אלכסנדר |
|
12/08/08 01:35
|
|
|
|
|
עוֹל-אולמרט וחבורתו, חיים רמון, הירשזון, בר-און, ברק, פרס, רפי איתן, צחי הנגבי
איש-איש בזמנו, לשיטתו, בתורו, כהרגלו, לא-דאג לעמו, לא-דואג, חוגג, מלהג, מזגזג,
אך לֵיחָם, בעיני עצמם לפחות, לנצח לא נַס, לא מוּסְמַס או נָמַס. לעולם אף לא יתפוגג.
לאמיתו של דבר, מאומה, לא יוכל למנוע מן הפוליטיקאים שלנו מעצמם, אך ורק מעצמם, להתמוגג
שום-דבר כבר את הפוליטיקאים שלנו גם אינו מסוגל או יכול יותר להפתיע, להרתיע, לדגדג
למדו הם, למדו הם טוב והיטב, איך וכיצד ניתן מהנאות וממנעמי-חיים עד כמה שאפשר להתענג
בבית הספר הגבוה של תיכנון ותיחמון חייהם וחיינו, על אדמתנו, בארצנו שלנו, בכנסת ישראל,
למדו, שיננו פוליטיקאים והכינו טוב והיטב שעורים, איך וכיצד על רצון אזרחים מתגברים,
איך וכיצד על חֶלֶד, עולם ותבל מצפצפים, איך אפשר, איך ניתן, להפוך במהרה בימינו לחצי- אלוקים.
איך "למשוך" זמן כל עוד תמיכה אף אם כרוכה מן המציאות בבריחה יש ואפשר לקבל, כאשר מגוּבִּים הֵמָה על-ידי כנסת ישראל ומתאמנים איך ניתן להערים לא רק על פעמי-זמן אלא עוד יותר אף על אֵל.
איך וכיצד ניתן ואפשר להפוך פוליטיקה לכלי נצחי של "שליחות"
"שליחות" אשר מקנה לאדם, כל אדם, כוח בלתי-מרוסן, עוצמה בלתי-מוגבלת, בשיא-מהירות
איך רוכשים זכות ויכולת אדירה-שרירותית-ממלכתית-קניינית לשררה, לכוח, להון, לשלטון לסמכות
"שליחות ניצחית", "שליחות" פקחית, כְּלִי מַשְחִית אשר משמשת אף כיסוי ופרגוד
לקשר שילוב ושזירת הון ושלטון, אשר מהם, אך ורק מהם,
תצמח תועלת-תוחלת ותכלת עמה ניתן גם לצאת במחול ולרקוד.
שררה, כוח, הון ושלטון אשר בעבורם, כך הוכח בעבר, משתלם וכדאי בחיים להתפלל ולסגוד.
"שליחות" אשר הופכת, בין אם חפצים בכך בוחריך, בין אם לא, עם השנים בכבוד למקצוע
"שליחות" ממנה ובאמצעותה ניתן ללעוג ולצחוק על כולנו, מארמון השן, משם-הרחק, מגבוה-גבוה.
לצפצף בשלווה מנצחת-ניצחת על האזרח הקטן, על כל אזרח ואזרח,
בשלווה חגיגית-ניצחית-אולימפית, לגרום לנו-לכולנו בנשמה ובלב, שאט-נפש נורא ואיום, בחילה, מפח.
"שליחות" כמקצוע נטול וחסר כל טיפת אחריות אך עם מירב ומיטב נוחיות ועם מלוא חסינות
גם אם גרמת לאחרים חרפת רעב, מחסור חמור בתרופות, או סיבה טובה אחרת למות.
"שליחות" בה שלחת בלי טיפת שיקול דעת או היסוס בנים-בנות, חיילים-חיילות, כצאן לטבח לקרב
"שליחות" בה לעצמך הבטחת כי לא כעניי-עמך, לעולם לא תסבול יותר בחייך חרפה אמיתית של רעב.
"שליחות" בה חש ומרגיש אתה את עצמך כמו אדון, שליט כל-יכול על 'עמך', אספסוף, ערב-רב,
עם הנמצא במרעה בלי גדר, עַם בלי תקוה, עַם חסר-סדר, עם ללא מנהיג או רועה, עַם אשר את עתידו כלל לא צופה, לא רואה, עַם המרשה לעצמו אף חוק להפר, במו ידיו בהגיונו ושכלו בור לעצמו כורה וחופר.
"שליחות" בה תוכל לצאת לחו"ל כל אימת שתחפוץ, במלונות 5 כוכבים נעליך בנינוחות לחלוץ,
לדלג ולבקר מתי שתרצה בבירות מערב, הן "מנהיג" אתה ערב-רב, אחרי ככלות הכל אינך הרי 'קלוץ',
יריבים פוליטיים מחו"ל תוכל תמיד כאוות נפשך להמשיך לעקוץ,
ובשובך לארצך, בניגוד לרצונך, כאשר נאלץ תהיה להיפגש עם פוליטיקאים כמותך, חידלי-אישים, עוד איזה מין לץ, איזה פוֹץ, איזה קוץ, למזרח הרחוק תשתדל לצאת מיד בזריזות, לשעה-שעתיים לקפוץ.
אז מה, אז מה כבר יכול להיות, אם מפעם לפעם,
שומעים אנו כי אצל הפוליטיקאים לחיים של יש לא מעט טעם
ואף בקרבם, במציאות, קיימת הרבה, הרבה מאד, פחיתות ושחיתות.
פוליטיקאים מעולם לא סבלו ממצפון רגיש-מיוחד-מיותר או מנחיתות
כי אילו
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
|