|
|
|
דן מרגלית
היא רצתה להיות בתו של משה דיין, שהיה אישיות מקרינה ושנויה במחלוקת ובעייתית, ובעיקר מיוחדת במינה, כה מקורית
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
מיהו גולן, מה דעותיו - לכל ידוע, לא כן אבי שקד  לפי מודעות הענק שפירסם בעיתונות סוף השבוע, הסוציאליסט הזה כנראה אינו חסר ממון בכיסיו כגודל המודעות - כך גודל האבסורד הפוליטי
|
|
|
|
|
טובה ספרא | 
התחזית האסטרולוגית לחודשים הקרובים מציגה אתגרים נוספים, אך גם הזדמנויות לצמיחה ולשינוי חיובי התקשורת מציגה תמונה שלילית ומחלישה את המנהיגים מתגלים מקרים של בגידה ופגיעה במדינה ...
|
|
|
|
|
רון בריימן
תשובה ציונית הולמת ומתבקשת מול "בית הדין" האנטישמי בהאג היא הצטרפות של כל הכוחות הציוניים לממשלת חירום, מיאיר לפיד ועד איתמר בן-גביר לשם כך על כולם לגזור על עצמם איפוק ואחריות
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
סל |
|
4/09/14 18:25
|
|
|
|
|
במשפט הדבר הראשון החשוב ביותר הוא האם הנתבע/הנאשם עשה את המעשה המיוחס לו, אחר כך הנסיבות כמה אחראי הוא האם בכונה תחילה או בשגגה. העובדות לאשורן האמת שאינה תלויה בנפשות הפועלות היא המרכיב החשוב והמכריע. כדי ששופט יוכל להגיע אליה התכונה החשובה ביותר שצריכה להיות לו היא אוביקטיביות מוחלטת וחוסר הכרה ומשוא פנים. שיקוליו צריכים להיות עניינים ומשוחררים מכל שיקולים זרים. הן בתרבות ישראל וגם בקרב העמים מקובל שצדק איננו נעשה על פי מראה עיניים, אלא על פי שיקול דעת של בחינת העובדות. הן במשפט העברי והן בשיטות המשפט המודרניות במדינות דמוקרטיות, ישנה הבחנה חדה בין העדים, המעידים על אירוע, לבין השופטים, השומעים עדויות ולפי אלו פוסקים, "אין עד נעשה דיין". סדר הדין במשפט הוא עדים מעידים בפני השופטים, וגם מגישים מסמכים וראיות. ואילו שופטים חורצים את הדין על פי הערכת הראיות. העדויות הבאות במקום התרשמות ישירה של השופט מהאירוע. לפי הרמב"ם: "אין בית דין עונשין באומד הדעת, אלא על פי עדים, בראיה ברורה", לא בכדי בקרב העמים אלת הצדק מחזיקה בידה מאזניים ועיניה מכוסות לבל יטעוה עיניה לבל תכיר פנים. בתרבות ישראל העקרון הוא זהה גם אם ללא הביטוי הפיסולי של אלת הצדק. על פי כללי הצדק הטבעי התרשמות ממהימנות העד היא סוביקטיבית עליה לכל היותר להיות נלוית או תוצר ממצאים הבלתי תלויים.
למצער בית המשפט הישראלי רחוק מאלו כרחוק מזרח ממערב. המשפט הישראלי נמנה עם שיטות המשפט שיש בהן "הערכה חופשית" של עדויות, ולא "הערכה פורמלית. חשיבות ומשקל העדויות בשיטות כמו זו של הישראלי פחותים מאשר בשיטות של המשפט העברי ורוב הדמוקרטיות המודרניות: למהמנות העדות נקבעו שלושה מבחנים:
1:ההתרשמות הבלתי אמצעית. תגובותיו והתנהגותו של העד, במהלך מתן העדות.
2:הגיונה הפנימי של העדות. בחינת תוכן העדות באמצעות השכל הישר וההגיון.
3:סימני האמת החיצוניים. אישוש, או הפרכה, בממצאים עובדתיים חיצוניים.
במשפט הישראלי המבחן הראשון, ההתרשמות האישית והבלתי אמצעית של השופט מהעדים הינה ברוב המקרים מרכיב עיקרי בהחלטה. על פי סעיף 53 לפקודת הראיות: "ערכה של עדות שבעל פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". ס' 53 לפקודת הראיות קובע כי: "ממצאי מהימנות יקבעו ע"י ביהמ"ש בהתייחס לפרמטרים הבאים : (א) התנהגות העדים (ב) נסיבות הענין (ג) אותות האמת העולים מהעדות". קני מידה אלו מזכירים משפט אצל נוצרים בתקופות חשוכות ביותר. הצידוק לכך הוא שהשופט יושב באולם בית המשפט והוא המבחין בסימני השאמת. במשפט הישראלי השופט בערכאה הראשונה הוא עד!
המבחן השלישי של העדות על-פי סימני אמת חיצוניים בא לשמש "שסתום בטחון" לשני המבחנים הראשונים. שאפילו לפי המבחן הראשון התרשם בית המשפט לטובה מן העד, ולפי המבחן השני מצא בעדותו הגיון פנימי, עדיין קיים חשש ל"הטעייה", כלומר יש כאן היפוך סדר החשיבות של הגעה לעובדות האמיתיות. במקום שההוכחות החיצוניות תהינה החשובות ביותר ואחר כך גם הגיונה הפנימי של העדות ומבחן ההתרשמות רצוי שלא תהיה או לא תעמוד בפני עצמה, הרי שמבחן ההתרשמות הסוביקטיבית הוא הקובע. זה אמור גם במשפט פלילי בו נטל השכנוע אמור להיות מעל לכל ספק! לכן סעיף 53 לפקודת הראיות סותר בעליל עקרון זה ואיננו חוקי! אלא שכאשר מדובר ברצון שופטים אין פסלות חוקים! אם לא די בכך השופט אף משוחרר מהחובת ההנמקה למסקנתו אודות מהימנות העדות, למרות שראוי שלפחות זאת יעשה. מכאן ש
|
|
|
כתוב תגובה ל-
סל
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
סל |
|
4/09/14 18:30
|
|
|
|
|
עקרונות פסיקה אלו חמורים דיים גם כאשר שופטים פועלים בכנות ואינם מביימים משפט ואינם מחליטים מראש על הפסיקה. חמור הדבר עשרת מונים כאשר כפי המציאות ברוב המקרים במשפט פלילי שופטים מלכתחילה גומרים אומר להרשיע ויהי מה. הנמקת ההתרשמות משמשת מסווה לחוסר הוכחות ממשיות לשם חיוב בדין. ועוד יותר חמור מזה, הרשעה על פי התרשמות עוזרת להסתיר קיומן של הוכחות לחפות והתבקשותו של זיכוי. כך נחסמת ערכאת הערעור מלהפוך את הדין. בדרך כלל שופטים נמנעים מלציין מפורשות התרשמות גרועה מעד. בפלילים בדרך כלל הנאשם הוא זה שמועברת עליו חוות דעת גרועה. לכן שגורות מיני הקנטות על המורשע כמו "הואיל לבסוף" "הסכים בטובו" וכגון אלו וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע יותר הם מנתחים את אופיים הקלוקל של המורשעים, ולרשימותיהם אופי צהובוני.
משהתרשמות היא עיקר העיקרים, המבחנים האחרים נעשים משניים בלבד. את המבחנים האחרים למהמנות משתדלים "לסדר". הגיונם הפנימי של העדויות: עדות התביעה משופצת ככל הניתן, בזמן העדות שופטים מנסים להדריך את עדי התביעה, העדות עוברת עריכה מושמטים דברי הבל נוספים תירוצים והסברים משנים סדר והקשר כך שתראה הגיונית, אם גרעין העדות נשאר בלתי סביר ואין תחליף אחר, ניחא, ערכאת הערעור לא תתעמק כי מציינים את עד התביעה כמהימן!.עד תביעה מהרשות כגון שוטר יכול להעיד כי אינו זוכר וזה מתקבל ובפסיקה אף רושמים כי ענה לשאלות בית המשפט. עדות ההגנה בזמן העדות משתדלים להפריע ככל הניתן משמיטים לפי הצורך: משטיטים תאורים והסברים הגיוניים, משאירים חלקי משפט כדי שהעדות תראה מבולבלת וחסרת הגיון. מושמטים גם חלקים מהותיים מהעדות וחלקים אחרים מותרים ללא המשך כדי שיתמכו בתביעה ולבסוף מפסיקים אותה! לצורך כך אף מותירים לתביעה להתפרץ בפראות בשאלות (צרחניות) טרם הגעת העד לנושא וכמובן מותרים רק את החלק המתאים בתשובותיו. התוצאה כאילו עד ההגנה/הנאשם הודה באופן מושלם באשמה בעוד שהצהיר שאיננו מודה. ממצאים חיצוניים: יכולים גם לא להיות או כאלה המפריכים את טענות התביעה ומעידים על חפות הנאשם. אלו ירשמו כמאששים את טענות התביעה. ערכאת הערעור לא תכנס לעובי הקורה ולא תחפש ולא תתיחס לאי התאמות המעוררות חשד כבר להטיית משפט. ערכאת הערעור כעקרון מתיחסת אך ורק להתרשמות הערכאה הדיונית וכל השאר כביכול משלים. בתנאים אלו בהם אין כל נסיון למצא את האמת פסיקה על פי "התרשמות חופשית" הינה פסיקה על פי שרירות הלב המהווה הוכחה!, המשפט בישראל הינו מעוקל ומשפט אמיתי איננו קיים!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
סל
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
גרסטל גלגל הצלה |
|
4/09/14 21:13
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
מ.כ |
|
14/09/14 18:39
|
|
|
|
|
מדהים.
לא בדקתי בעצמי את העובדות התומכות בהרשעה והמפריכות אותה שהובאו במאמר, ולא את הנימוקים להחלטות השונות, אבל מהיכרותי בעבר את ניתוחיו הקפדניים של א. פרלסמן חזקה עליו שבדק והביא אותן ממסמך הכרעת הדין. תגובתי להלן כפופה להנחה זו.
מדהים שהתביעה מערימה קשיים טכניים על האפשרות לברר את האמת.
מדהים שהתביעה משנה תצהירים.
עוד יותר מדהים הנימוק האבסורדי שהיא נותנת לזה.
הרושם הכללי הוא שהתביעה ובית המשפט מתגוננים בפני האפשרות שטעו על ידי תרגילים טכניים כמו מניעת עדויות מומחים.
תובע שמשנה תצהירים צריך ללכת הביתה.על אחת כמה וכמה תובע שמנמק שזכותו לשנות תצהיר כי הוא אמור להצהיר כפי שהמעסיק שלו רוצה (קשה לי להאמין שזה היה הנימוק אבל אם אכן כך היה) הוא לא ראוי להקרא עו"ד. הדבר הזה הוא מדהים.
שופט שמקבל את התופעות הללו לא ראוי לשבת כשופט.
והדבר העיקרי, תביעה שרודפת אחר עדה ונוקמת בה עקב תצהיר שלא מוצא חן בעיניה היא תביעה מאפיונרית.
זה כ"כ לא נתפש שאשמח לראות קישור לאסמכתות
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מ.כ
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
שלמ |
|
18/09/14 00:13
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שלמ
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
דניאל סבלדי |
|
2/01/15 16:11
|
|
|
|
|
|
|