בתקופה האחרונה השתנה עולם השיווק הדיגיטלי בפרט בצורה שמשפיעה רבות ואף פוגעת בעולם יחסי הציבור. אנשי יח"צ שהיו עד כה רגילים להכניס אייטמים מעניינים וכתבות תוכן של הלקוחות שלהם באתרים שונים ברחבי הרשת נתקלים בדרישה לשלם כמעט על כל מאמר אייטם. נדמה שכמעט כל אתר, מגזין אינטרנטי ואפילו בלוג עצמאי החלו לדרוש תשלום עבור הפרסום בפלטפורמה שלהם. לשלם עבור פרסום זה לא דבר חדש, אבל פעולה זו נפלה תמיד תחת החלק הפרסומי של אמצעי התקשורת השונים. אם מעתה אנשי יח"צ נדרשים לשלם עבור פרסום נשאלת השאלה, האם יחסי ציבור עוד רלוונטיים?

שוב אנחנו שומעים את צירוף המילים המסתורי "האקטיביזם השיפוטי". בדרך כלל משמשים בביטוי הפוליטיקאים מהימין. הם מלינים על כך שהשופטים בישראל, בפסיקתם, מגלים התערבות יתר במהלכים ובהחלטות, מחליפים, מזיזים הצידה את הזרועות האחרות במערכת השלטון: הזרוע המחוקקת והממשלה כזרוע המבצעת, מבטלים את ההחלטות שבהגדרה ניתנים לידיהן של השתיים האחרונות.

אחרי המאבק העיקש לקבל מהמדינה, אשר את חלקיה הוא קורא להחרים, את פרס ישראל, אחרי שתרם את כספי הפרס לארגון שמאל רדיקלי קיצוני, החליט רודף הפרס, עודד גולדרייך, לפנות לממשלת בלגיה להחרים את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. זו לא הפעם הראשונה בה רודף הפרס, גולדרייך מעודד חרמות, הוא פעל באופן אקטיבי להחרמת אוניברסיטת אריאל, ולכן שני שרי חינוך סירבו להעניק לו את פרס ישראל.

הנשיא זלנסקי אמור לשאת ממש כעת נאום מקוון לפני מנהיגי מדינות ה-G7 המכונסים כעת באחוזה היוקרתית "שלוס אלמאו" באלפים הגרמנים, ביומו השני של הכינוס. בנאום צפוי זלנסקי להודות למנהיגים על התמיכה עד כה, אך להדגיש: זה לא מספיק. אנו זקוקים למערכות נשק מתקדמות נוספות.

יש שקר עוד יותר מופרך וענק מישו הפלשתיני והוא שיאיר לפיד הוא "שמאל". אבל בנימין נתניהו מדביק את הסטיגמה "הנוראה" הזאת על לפיד כבר כמעט עשור וקהל בוחריו קונה את הלוקש בשקיקה בלי הבנה מה זה שמאל, נאו ליברליזם ומה משנתו הכלכלית של לפיד. אני עליתי על התרמית עוד באיבה ופרסמתי מאמר בוואלה במאי 2013:

כואב לי לקרוא במדבר רבה י"ט את דברי רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, שביקשו מזור ללבטיהם הקשים ולמבוכתם הרבה בקוראם את פרק י"ט בספר "במדבר" בפרשת "חֻקַּת", פרק שהתמקד במידה רבה בהתנהלות תמוהה של טיהור טומאת המת במים המעורבים באפר האדמה. זו לשונו של רבן יוחנן בו זכאי, תלמידו של רבי הלל, מי שהצליח לשכנע את אספסינוס לאפשר לו לצאת מירושלים הנצורה ולהקים את הסנהדרין מחדש ביבנה - "... אמר הקדוש ברוך הוא חוקה חוקקתי, גזירה גזרתי, אין אתה רשאי לעבור על גזרותי".

פצעי הנשמה שנפתחו מפציעה גופנית - התימה המרכזית שמלווה את ספרו של ארז ביטון "תפרים". בכותרת ניתן למצוא מונח שקשור למונח החייטות שהוא ניסיון לתפור משהו פרום, ותפרים הם גם תפרים שמאחים מפציעה גופנית. בשיריו בספר הנוכחי מזמין המשורר את הקורא להיכנס לעומקם של החתכים, הוא חושף את עצמו בצורה מדויקת כמו חותך בסכין שוב את העטיפה שעטף את עצמו וחוזר אל המאורעות שצמח מהם והפך למי שהוא היום, משורר עטור פרסים, משורר מוערך, כזה שתמיד מורים לספרות הזכירו את הידיעה שהוא נפצע בילדותו. זו הפעם הראשונה שארז ביטון מזמין אותנו הקוראים למסע הפציעה שלו, כמו מישהו שמטפל בעצמו בפוסט טראומה. כעבור כשבעים שנה, השירים מספרים את הסיפור. במקום שיכתוב יומן נגלה לנו עולמו של היוצר המבטא את רגעי החרדה והאימה במבנה של שירים.

המוסד הישראלי הצליח בשבועות האחרונים, באמצעות מודיעין איכותי ומדויק, להשיג הישגים מבצעיים חשובים ולסכל את תוכניות הנקם של ראש המודיעין האירני חוסיין אלטאיב שתכנן להוציא לפועל שורה של פיגועי הרג וחטיפה בקרב הישראלים השוהים בטורקיה. זהו ניצחון זמני של המוסד, אבל המשחק עדיין לא הסתיים, על-פי גורמי ביטחון בכירים בישראל, שלוש חוליות טרור אירניות עדיין מנסות לצוד ישראלים באיסטנבול כדי לפגוע בהם, המצוד המשותף של המודיעין הטורקי והמוסד הישראלי אחריהם עדיין נמשך וגם אזהרת המסע שפירסם המל"ל לגבי טורקיה לא תשתנה בינתיים.

א"ב יהושע נולד ב-1936 למשפחה ירושלמית שורשית, 5 דורות בארץ. אביו יעקב יהושע היה ידוע כמזרחן ובעיקר כסופר וחוקר של היישוב היהודי בירושלים. קובץ הכרכים של אביו רווי בקטעים נוסטלגיים על שכונות ירושלים, ולי, כילד שגדל בירושלים של שנות החמישים, היו הדפים האלה מקור בלתי נדלה של זיכרונות ילדות. א"ב יהושע חושף את הרובד הזה של אישיותו בספריו המאוחרים "מר מאני", "מולכו", ו"מסע אל תום האלף".