|
|
|
יוסף אליעז
ניתוח תוצאות הבחירות מציב אלה לצד אלה את הישרדותו הפוליטית של נתניהו ואת נסיקתו של איזנקוט, לצד מבט היסטורי ומקראי על פלגנות, התערבות מעצמות והחרמות ההדדיות המשתקות את המערכת
|
|
|
|
|
אברהם שרון
הקריאות הנבזיות המאשימות את גדי איזנקוט בבגידה ובמות בנו אינן רק לשון הרע חמורה אלא התרת דם ממשית ועליית מדרגה מסוכנת בהידרדרות החברה הישראלית, המחייבות מיצוי הדין עם הפורעים וגינו...
|
|
|
|
|
ארי בוסל
אובדן ההגנה הבינלאומית, הכשל המערכתי של מערכת המשפט והוויכוח הנוקב על זכות ההצבעה של ישראלים החיים בחו"ל
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
|
נשיא בית המשפט העליון נשוי ואב לילדים. נולד ב-20.10.58 בישראל (בתל אביב) וגדל בה.
|
|
|
|
|
|
|
|
איש ביטחון, מנהל גיורא איילנד (נולד: 22 באפריל 1952), כפר הס.
|
|
|
|
|
|
|
|
איש ביטחון, פוליטיקאי עמיחי (עמי) אילון. יליד 27.6.1945, טבריה, ישראל. נשוי ואב לשלושה, מתגורר בכרם מהר"ל.
|
|
|
|
|
| |
| שם הכותב: |
|
משה, עורך-דין
 |
|
| זמן: |
|
05:31 06/09/2016 |
|
| כתובת IP: |
|
85.250.136.225 |
|
|
|
|
|
|
|
|
כל אימת שאני קורא על פעולות המחאה הפומביות של משפחות שאול וגולדין, הלוחצים על הממשלה לפעול להשבת הגופות של בניהן, אני נזכר בנדיה כהן. בעלה, אלי כהן הי"ד, הועלה לגרדום בסוריה לפני כ-51 שנה (!), בשל פעולתו החריגה והמצטיינת - גם בעולם הריגול הפנטסטי - בשירות המודיעין הישראלי, וכלל לא בטוח שמקום קבורתו בסוריה ידוע בוודאות. ממשלת ישראל הציעה לסוריה הצעות נדיבות מאוד, כדי שלא יוצא להורג, אך הסורים סירבו. הם סירבו גם להצעות אחרות, שנועדו להביא להשבת גופתו. אף על פי כן, נדיה כהן ובני משפחתה אינם מרימים קולם ואינם לוחצים בפומבי על הממשלה, כדי שזו תפעל להשבת עצמותיו לישראל. די להם בדיווחים על הפעולות בקשר לכך, שהם מקבלים מראשי ה"מוסד", שבשירותו פעל אלי כהן. מקובל לומר שאסור להתווכח עם הורים שכולים, ואכן למי יש הזכות לכך, אך אי אפשר עוד להחריש כאשר מדובר בלחץ המרים את מוראל האויב ומגדיל ללא ספק את המחיר שהוא דורש. והמחיר הזה כולל, בבחינת "הכל כלול", גם חיי יהודים העתידים להירצח ע"י אלה שישוחררו באותו סחר-חליפין שהמשפחות מנסות לכפות על הממשלה. כבר ראינו את הדם שנשפך בעקבות שחרור הרוצחים בפרשת גלעד שליט. לעומת כל אלה ניצבת גבורתם ושתיקתם האצילית של נדיה כהן ומשפחתה.
ולכן, לא אני הוא המתווכח עם בני המשפחות שאול וגולדין, אלא נדיה כהן היא המתווכחת עימם בגבורה ללא קול, בשתיקה רבת משמעות, הזועקת: גם כאשר מדובר בשבוי חי, יש גבול למה שהממשלה חייבת לעשות לשחרורו. במלחמת העולם השניה היו שבויים ש"בילו" בשבי 6 שנים וחלקם אף נרצחו בשבי הנאצי או היפאני, אך איש מבני משפחותיהם לא העלה בדעתו להפגין ולזעוק בפומבי נגד ממשלתם, בהבינם כי זו מלחמה שבה אסור לסייע אף במעט לאויב. שבעתיים זה נכון, כשמדובר לא באנשים חיים אלא במי שלמרבה הצער נפלו בקרב ומדובר בהשבת גופותיהם. גם כאשר ה"מחיר" קטן-יחסית, עצם תשלומו מעודד את האויב, מגביר את נחישות אנשיו, המבינים כי גם אם יתפסו ויישלחו לכלא, צפוי שחרורם המוקדם במו"מ נוסף. ממילא, בכך מוגדל המחיר הממשי שאנו עתידים לשלם בהרוגים ובנכים. השבוע נמהל בפרשה זו מות אביו של אורון שאול במחלת הסרטן, וכבר שמענו האשמה מפי המשפחה כי ממשלת ישראל, במחדליה-כביכול, היא האשמה במוות זה. הגיעה השעה שנקרא לבני המשפחות הללו, בגלוי, לשבת בשקט ולשתוק. וכדי שלא ינתן בכך מנוח לממשלה, יש למנות ועדה של שניי-שלושה חברי ועדת חו"ב, שיקבלו דיווחים שוטפים בדבר האפשרויות לפעול ובדבר שיקולי הממשלה בקשר לכך, והם יהיו הנאמנים מטעם המשפחות ומטעם העם כולו, לשפוט האם הממשלה עושה די הצורך או שמא באמת אין כל דרך סבירה להביא כעת לסיום הפרשה.
ונדיה כהן - היא ראויה לכל הוקרה אפשרית שמדינת ישראל יכולה להעניק לה, על עמידת הגבורה שלה זה כ-51 שנה.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה |
שם הכותב |
שעה תאריך |
|
|
1 |
|
א. וינשטיין |
5/09/16 15:23
|
|
|
2 |
|
יונה גל |
5/09/16 19:00
|
|
|
3 |
|
משה, עורך-דין |
6/09/16 05:31
|
|
|
|
|
מה שאתה מתאר, |
7/09/16 17:54
|
|