|
|
אחרי שקראתי את הספר של יובל יועז על הפרשה, כתבתי עליו מאמר שלא פורסם אלא בפייסבוק שלי. אני לא יודע אם יש לך פייסבוק, אבל אם כן, להלן הקישור: המאמר. ואם לא, אני אצטט שלושה קטעים קצרים. 1. יועז מספר לנו על מסמך המתאר את הקשיים הראייתיים בתיק, שהעבירה הפרקליטות לשופטי בג"ץ אחרי שאלה לחצו את אנשי פרקליטות אל הקיר, ודרשו מהם להסביר מדוע הם אינם מגישים כתב אישום הכולל את האשמתו של קצב באונס של שתי הנשים. אלא שעל מסמך זה קיים צו איסור פרסום, שנתקבל לבקשת הפרקליטות מתוך "חשש לפגיעה בפרטיותן של המתלוננות". 2. יועז כותב על החלטתם של רוב השופטים בבג"ץ לקבל את עסקת הטיעון: "ניתן לשער כי פרק הראיות הסודי שהגישה המדינה לבג"ץ נטע בשופטי הרוב את התחושה שאין סיכוי סביר שקצב יורשע באונס, אלא אם הלחץ התקשורתי יעשה את שלו וההחלטה להרשיעו לא תתבסס על העובדות גרידא." ויש להזכיר שיועז פרסם את הספר שלו לפני(!) שנתקבל פסק הדין הראשון, במחוזי. 3. ואילו אני לא מקבל את הסיפור שלו על הלחץ התקשורתי, וכותב: "מי שמחפש את הסיבה לפסיקתם המנוגדת לעובדות של השופטים, יכול למצוא בספרו של יועז רמז לסיבה שונה מהלחץ התקשורתי. כי כך הוא כותב לקראת סוף עמוד 316: "זיכוי בתיק מעין זה עלול, לדעת היועץ, [מזוז. א.פ.] להמיט אסון על התביעה הכללית. לא עליו באופן אישי, ממילא משפט קשה וממושך היה מסתיים אחרי תום כהונתו; מדובר בהתרסקות מערכתית של הפרקליטות". הבנת? "התרסקות מערכתית של הפרקליטות".
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן
|
|
|