|
|
המאמר, דברים שנאמרו בעבר בתור שיח או הרצאה, ״מרתק״ שכן לא הייתי מסוגל לזוז ממסך המחשב עד שסיימתי לקרוא, והסיכום שקול ערך היה למאמר כולו.
מודה אני לך, הכותב, שמוצא אתה זמן, כשופט בבית המשפט העליון, להביא לידי העם פסקי דין ודברי עמיתיך מההוה או העבר, ועל ידי כך לחשוף וללמד אותנו פרק בהלכות שפיטה, בינה ושימוש בשכל הישר ובמקורות.
למה דומה הדבר? למלך שהיה פושט את בגדי מלכותו ויוצא בקרב העם, לשמוע את רחשי לבו, להתרשם, להשכיל. כאן, יוצא המלך כמורה הנכנס לכיתה, וממרום מושבו ומעמדו, הוא דובר אליהם (אלינו) כאל שווים. מבוגר לילדים, הנשיא פרס ז״ל לעולם כולו, והשופט כפרופסור לסמינר מתקדם באוניברסיטה.
עד כמה מתגעגע אני לכך בדיוק - לדוגמא לפרופ׳ דן פטנקין ז״ל (האוניברסיטה העברית, כלכלה), שהיה מלמדנו ב-UCLA. או לביקור של פרופ׳ אהרון ברק (גם ל-UCLA), אך ביקור זה היה פעם אחת, בעוד פרופ׳ פטנקין היה לאורך זמן.
יותר מכל, המסופר כאן מתקשר גם לפרשת השבוע בשבועות האחרונים, בדיוק טרם סיימנו לקרוא את ספר בראשית, והנה נמצאים אנו למדים שיש דבר אקטואלי גם באותו ספר הספרים הנצחי.
פעם היו שופטים שהעברית שגורה על פיהם, המקורות על שפתותיהם ולבבותיהם והתורה מאירה להם ולנו בדרכנו, לא מכשול ל״מודרניות״ משונה.
ישר כח,
ותודה
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
ארי בוסל
|
|
|