|
|
הקַבִּינֵט מת. אפילו לא במשחק טניס מת הקַבִּינֵט. לא היה כאן כל עניין של נט.
את שומעת נִינֵט ? איננו חי יותר הקַבִּינֵט. שבק חיים לכל חי. מת הקַבִּינֵט. ברוך דיין אמת.
שח היום לי ילד ברחוב ריינס שאף לא אחד מחברי הקַבִּינֵט
לא יכול היה ומסוגל כמותו לרכב על קוֹרְקִינֵט. אף לא לנגן טוב כמוהו על קלרינט.
מלבד זאת שלא היה בקבינט (קיבינימַט!) שום-דבר, מאומה, מהפנט.
אלה חיים אלה ? הפטיר הילד. טוב אם כן, טוב לכן, מה טוב, שמת הקַבִּינֵט.
מלמעלה, מארמון השן, צפצף הקַבִּינֵט עלינו. על כולנו לגלג הקבינט.
בנו האזרחים, אזרחי המדינה, ללא שעור וגבול זילזל. היתל, טילטל, מילמל והתפתל.
לא יכול היה הקַבִּינֵט עם האמת ועם המציאות להתעמת.
ביוהרתו ובהתנשאותו נסה אותנו להרשים. מטרות אשר לא היו לו כלל, העמיד פנים, השים עצמו מגשים.
אבל בתיפקודו אותנו רק קלקל. את אמוננו בו כליל דִלֵל. את שורותינו אך דילדל.
זכר בנים חִלֵל. את עצמו בלבד הִלֵל. אך לחיי יום-יום לא יכול היה להסתגל. לא הייתי זאת אף לאוייבינו מאחל.
מי היה מאמין שכך יקרה לנו ? מי פִּלֵל ? מי מִלֵל ?
אבל לפחות עם ישראל חי. חי וקיים. עדי עולם. השבח לאל ! יחי עם ישראל !
אך בל נשכח, חרף שאט-הנפש, דאבון-הלב, הגועל, הבחילה והמפח,
בגין קַבִּינֵט כה לא מוצלח, כה לא יוצלח,
כי יש עדיין מי אשר שואל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל... ?
יען בינתיים, עד אשר יבוא משיח, יימשך אצלנו וודאי בלהט רב-השיח,
ואין ספק כי עד אז נאלץ כולנו לשהות בצל (לך אל נמלה עצל...) ...כך זה לפחות מריח
תחת סככה, למרגלות עץ או תחת שיח.
עד אשר יבוא משיח נִשמַע כעַם אשר על גורלו בוכה כמתנצל,
עַם מכה על חטא על חזונו אשר אבד ואין לו דרך חילופית אלא במוֹרָד, אין כל אפשרות אחרת להינָצֵל,
עַם אשר מוריד דמעות על תקוותו אשר עליה המסך ירד, כאשר ברקע ברד של מטחי טילי קאסם וגְרָאד
)כלום היה מי אשר חָבַש בגדי-שְרָד ואשר בממשלה מכך חָרַד?)
מראה קשה ממנו אין אדם, אזרח אחד בארץ, אשר אינו מוטרד ועַם שָלֵם, בשל כך, אפילו לא מָרַד.
חִזָּיוֹן קשה אשר מצלצל כמנצל, כמפצל ומתפצל.
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ?
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|