|
|
השיר נכתב בשעתו בהשראתו, פיקחותו, שנינותו, תבונתו, חסותו, אדיבותו וּבִּפְקוּדָתוֹ ! - של קצין חִיוּך ראשי תא"ל אלעזר שטרן
אהבת המולדת: פְּקוּדָה !
זהו צו השעה ! רבותי, נקודה.
במזרח ...ניבטים הרי יהודה
על-חוף-הים בתל-אביב - עַדלָיָיַדע.
אהבת המולדת: פְּקוּדָה !
למי שפִּקְפֵּק או הטיל שמץ ספק בכך – זהו לבטח מדע.
אהבת המולדת: תעודד עליה, תגרע הגירה, תמנע ירידה
תעקור מן השורש תופעה מדאיגה, מחרידה, מטרידה.
אהבת המולדת: פְּקוּדָה !
אם תרצו, חֶבְרָיָה, אין זו כלל אגדה.
...ואם לא תרצו, זה מופיע, כמו כֶּתֶם לֵידָה
רק לא, חָלִילָה (בִּפְקוּדָה!), בגדר חִידָה...
ככה סתם, אולי אפילו מן ההגדה ?
ואהבת את ארצך כמוך !
זו היא (על רגל אחת) כל התורה כולה –
כדאי שתבין ומוּטב שתדע !
(זו אכן, לא טעיתם, פְּקוּדָה !)
תודה שקראתם.
תודה שהקשבתם.
תודה שנִשְמעתם.
תודה שצִיַיתֶם.
תודה !
הוי ארצי, הורתי, מדוע
כה שדוף נופך ועצב ?
זיכרונה של ארץ חורגת
בלי משים עולה על הלב;
על גבעה - פרחחי אשוח
במישור - ישישי אלון.
במורד, על חופי הפלג,
בנות ליבנה בכסות שבתון;
יד השמש תקצר מתקוע
בלב היער רומח אדום,
יום תמים במשכן בני אורן
אפלה ריחנית וחלום.
הוי, אמי! הן נחלה עליך,
הן נתבע עלבונך מאל -
על מוכה צהרייך כקדם
עוד תרעיפי ניחוח וצל.
רחל
שלהי קיץ, תרפ"ט
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
מיכאלה.
|
|
|