|
|
השיר מוקדש לחיה תבל"א, אמו של אסף זכרונו לברכה וללאה תבל"א, אמו של גיל זכרונו לברכה.
הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?
לֵאָה אוֹמֶרֶת, שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת, יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.
כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.
שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אֲדָמָה אַכְזָרִיָה. אֲדָמָה רָעָה, נוֹרָאָה, מְרוּשַעַת.
יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר
בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! מְשַוועַת ! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי "סְמוֹך עלי!", אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.
אַך מָה שֶלֵאָה לֹא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.
לאה צוריאנו, אמו של גיל צוריאנו זכרונו לברכה, חייל יחידת החילוץ 669 אשר יחד עם חברו ליחידה אסף רוזנברג זכרונו לברכה נהרג עת כבל החילוץ הפגוּם אשר נשא אותם מתחת למסוק נקרע.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
לאה.
|
|
|