|
לזכרו של סמ"ר עוז צמח אשר נפל במלחמת לבנון השניה 12.8.2006 בהיותו בן 20 בלבד
שלח אלי חיים בדואר היום הזמנה בה מופיעה תמונת בנו, סמ"ר עוז
חשבתי, הירהרתי, לעצמי שחתי, בראותי במכתב את דיוקן בנו עוז,
אשר לזכרו עתה מספר חרוזים אשתדל בצניעות אחרוז
כי אפשר, ייתכן, תקוותנו עוד לא פסה, חלומנו בכל זאת עדיין לא נגוז
סמ"ר עוז לבוש במדי אלוף משנה.
ואם מתוודע אתה אל פרטי קרב גבורתו של עוז יחדיו עם רעיו, אין זה נראה בעיניך כלל וכלל משונה
קרב עז בו עוז נחלץ לקריאות מצוקת חבריו, לעזרתם חש נחוש , מן הטנק משיב ועונה, מעודדם ככל הדרוש
או אז, קולט, תופש, מבין ויודע הנך איך הלך עוז כעמוד איתן וזקוף, עמוד אש ענן ועשן,
כברת דרך רבה לפני כל המחנה ! כשכל מעייניו מרוכזים בהצלת חבריו ואליהם הטנק שלו אץ, שועט ופונה.
עוז רוחו של עוז כסנה אשר באש לא אוּכָּל, כל רע לו לא יאונה.
בן יקר, חייל נאמן ומסור, עלם אציל, אשר אי-אפשר אכן שלא בו להתקנא.
בן אנוש, בן-תמותה, בן חיים ואלישבע אשר את שליחותו בנאמנות ובמסירות בצע, ותמיד דרך קבע.
בן לתפארת אשר אל תוך עולמנו נולד, ילד רך ועדין, מתוק כשוקולד
אז אימרו נא, חבריא, כלום אכן זה חשוב ולמי זה אכפת באמת או משנה
אם עוז לא הגיע (אף כי היה לו מגיע), אם עוז לא היה בחייו, בדרגת אלוף משנה ?
ובהתבוננך בעוז נותר אתה דוֹמֵם, אִלֵם, פְּעוּר-פֶּה, חסר לגמרי כל הסבר, תשובה ומענה
איך וכיצד כך יצאו לקרב בחורים צעירים, רעננים, אמיצים, כה-נחושים, היישר מתוך מחנה
איך הקריבו עצמם בנאמנות אין-קץ, בלי פיקפוק, בלי היסוס, במסירות אשר אין בה מוּתְנֶה ואין לה מוֹנֶה
בהקרבה בלי שיעור, הקרבה אשר במציאות אין לה כליל רֵע, אָח או דוֹמֶה
מי יתן, וזכרם יִנוֹן, לא ימוש מאיתנו, ילוונו, ממנו נספוג חינוך, השראה, ערכים.
אחווה, שיתוף ואיחוד בינינו יקום ויהיה. משותף יהיה בינינו המכנה והמחנה.
יען עוז הן שמש לנו בדרכו מחנך, חלוץ, מדריך ומורה. עוז אף אלינו תמיד ידבר, מדבר ופונה
אל לבבנו, חיקנו, נאמץ מורשתו ככוח יוצר, מקורי, בריא, מדביק, מדביר, דוחף, ממריץ, פורה ובונה
מאופיים, פועלם, יכולתם והצלחתם של בנים כעוז וחבריו, נפרח, נלבלב, נשגשג, נשגה ונבנה
עד סוף ימינו, בארצנו, נחת נספוג ונרווה – מדמותם, ברכתם, השראתם ואצילותם לנצח לעד תמיד נהנה.
|
|