|
|
[לנוחיות הקורא אביא את טענותיו של מר ברק גרנות אחת אחת ואת תגובתי אליהן לאחריהן]
ברק גרנות: ["כן!
גם אני אאחוז בנשק על מנת להילחם באלו המבקשים למנוע מהלכים דמוקרטיים במדינת ישראל, המאיימים לעשות שימוש באותו נשק כדי להלחם בי, בחבריי לנשק, בהורי."]
אודה ולא אבוש, האויב אליו מכוונים דבריך בפסקה זו אינו ברור לי לגמרי. האם באמרך שתאחז בנשק "על מנת להילחם
באלו המבקשים למנוע מהלכים דמוקרטיים במדינת ישראל" כוונתך לשופטי בית המשפט העליון וממשיכי דרכו הגברת בייניש וחברותיה בפרקליטות ובמשטרה, המאיימים לחסל לחלוטין את הדמוקרטיה הישראלית ע"י קבלת החלטות העוקפות את הגוף אשר נועד להיות הרשות המחוקקת – הכנסת – המורכבת מנבחרי העם? א כן הריני מסכים איתך שכן שהתנהגותם אכן אנטי דמוקרטית ומסוכנת. אולם בהמשך דבריך אתה אומר אותם אויבים "המאיימים לעשות שימוש באותו נשק כדי להלחם בי, בחבריי לנשק, בהורי." כאן נראה לי, כוונתך בוודאי לאומה השלווה ושוחרת השלום שנקראת בטעות "העם" הפלסטיני, ואולי כוונתך לאומה הערבית הנאורה כולה? אין ספק, לוחמה באוייב המתכוון לפגוע בך, בחבריך לנשק ובהוריך היא אכן מלחמת מצווה!
ברק גרנות: [כן!
גם אני מתבייש במדינת ישראל, העושה מזה שנים רבות את כל אשר אפשר על מנת להימנע מיישום מחויבויותיה לשלום. מדינת ישראל, לא ערפאת, אחראית מרכזית לכשלון תהליך אוסלו, תהליך של 5 שנים, שאותו בחרה מדינת ישראל למרוח עד שנת 2000 ולשנות קצב, להפר הסכמים, להלחם, לדבר, להכות, לחסל... בעוד שהחיזבאללה בצפון מראה לפלסטינים איך ניתן להגיע להשגים בלי הרבה זיוני שכל ודיונים "שלום".]
הרשה לי לסייע לך, ברק היקר להיחלץ מבושתך. כידוע לך בוודאי, בהסכמי אוסלו (שאותם אני מניח קראת לפחות אותו מספר פעמים שקראת את התנ"ך וגם אותם בוודאי אתה יודע בעל פה), כלל לא מוזכרת המילה העברית היפה "שלום", מכאן שאל לך לחוש בושה על אי קיום ההסכם ואי עמידתנו לכאורה בתנאי השלום שכן הסכמים, כמו חותמיה משני הצדדים, אין מטרתם להביא לשלום בין שני העמים, אלא לכיוונים אחרים, שעליהם תוכל לקרוא במאמריו האחרים של כותב המאמר שלמעלה.
בנוסף לכך, אתה צודק לחלוטין כשאתה מתאר את האופן בו התחמקנו ממילוי אותן התחייבויות, ובעיקר האופן בו פוצצנו את אוטובוסינו שלנו ברחובותינו, חטפנו לעצמנו חיילים, ירינו באזרחינו ובחיילינו, והגרוע מכל, העזנו להניח שיש למדינתו האימפריאליסטית ורחבת הידיים זכות קיום בשטחה של האומה הערבית המרוששת מנכסים חומריים או כלכליים.
ברק גרנות: [כן!
אני לא גאה להיות חלק מצבא אשר חושב שהוא "מנצח בנקודות" כאשר הוא מפציץ ריכוזי אוכלוסין מהאוויר, רבי קומות, שדות תעופה אזרחיים, מחלפים ומעברי גבול שעה שהחיילים הבלתי מנוצחים שלו מקבלים בית ספר ללוחמת גרילה ממחבלים אשר אמורים להיות נחותים מלוחמיו בהרבה.[
אתה צודק לחלוטין! רצוננו "לנצח בנקודות" במקום להגיע לניצחון ב"נוק-אאוט" הוא העומד בעוכרינו. האומה הערבית שוחרת השלום על מתקני ייצור הקסאמים שלה שאינם ממוקמים בתוך דירות פרטיות ואמבולנסיה שאינם משמשים להסעת מחבלים ברחבי השטחים ומערכת החינוך שלה שאינה מחנכת להרג יהודיים ולעליונותו של השהיד בוודאי שאינה הגורם המתסיס באיזור.
ברק גרנות: [כן!
גם אני מאמין שמדינת ישראל צריכה - חייבת - להיות מדינת כל אזרחיה. אין זה אומר שמדינת ישראל לא צריכה להיות מדינת היהודים, על פי חזונו של הרצל - בית לאומי לעם היהודי. ישראל לא צריכה להיות יהודית, היא לא צריכה להיות ליהודים בלבד ועלינו לבטל את חוק השיב
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
עומר נ.
|
|
|