|
|
"בניגוד למה שהיא חושבת, אריסון אינה הבעלים של בנק הפועלים. לבנק אין בעלים. לאריסון יש חוזה שקוראים לו חוזה מניה, והיא הבעלים של החוזה, לא של הבנק. זה לא אותו דבר".
כך אומר פרופ' ידידיה צ' שטרן (54), מהמומחים המובילים בארץ לדיני תאגידים ומחבר הספרים "תכלית החברה העסקית" ו-"הבעלות בחברה העסקית", בראיון המתפרסם ב"גלובס" הערב.
על רקע הודעתו של בנק הפועלים מהבוקר (ה'), שלפיה יקים ועדת איתור למינוי מנכ"ל לבנק, אומר שטרן, שחייבים לזכור כי "אין לאריסון שום יתרון יחסי בקבלת ההחלטות בדירקטוריון ואסור שיהיה לה".
שטרן מוסיף: "טעות לזהות בין האינטרס של בעלת שליטה, שיש לה 20 וכמה אחוזים בבנק לבין האינטרס של בנק הפועלים. כל ישראל מעורבת בבנק הפועלים. נניח שאריסון רוצה את טובתה, שלטענתה היא גם טובת הבנק, אבל היא עושה את זה בדרך מוטעית או שאינה הולמת את האינטרסים של הבנק. נניח שהיא לוקחת סיכונים גבוהים מדי או עושה החלטות אמוציונליות מדי, שזה כנראה המקרה. אם זה כך, התוצאה של כישלון לא תהיה רק שהיא תפסיד את כספה, אלא שהחוסכים בבנק הפועלים, הציבור הישראלי, עלול שלא לראות את כספו.
1002/ads.box.1"כל עם ישראל הוא נושה של בנק הפועלים. למה להעדיף את האינטרס של בעל המניות על האינטרס של הנושה, אם יש חשש שבעל המניות עושה מעשים שיביאו לחדלות פירעון? אם גברת לוי מחדרה מפקידה כסף בבנק, או שהיא עובדת הבנק, יש ניגוד אינטרסים רחב בינה - שהיא הציבור - לבין גברת אריסון.
לדברי שטרן, המחלוקת סביב מינוי מנכ"ל חדש לבנק הפועלים רק מציפה בעיה חמורה יותר: "הבעיה של התאגידים היום היא שהמנהלים תופסים את תפקידם כמשרתים של בעלי המניות ולא כמשרתים של החברה. וזה לא אותו דבר. יש ניגודי עניינים בין האינטרס של החברה לאינטרס של בעלי המניות. בעלי המניות לפעמים פועלים מתוך אהבת סיכון שלא תואמת את האינטרס של החברה, כדוגמת בתי ההשקעות, החברות והבנקים שנפלו בארה"ב".
ולא רק המנכ"לים אשמים. האצבע המאשימה של שטרן מופנית גם לעבר הדירקטוריונים, שלדבריו פועלים כחותמת גומי של בעלי השליטה בחברה.
"הדירקטורים בעולם המערבי ובישראל ערים לחובה העקרונית שלהם לפעול לטובת החברה, אך למרבה הצער, בפועל, יותר מדי פעמים הם פועלים כחותמת גומי של הרצונות והגחמות של מי שהם תופסים שמינה אותם, שזה בעל השליטה. זו בעיה עצומה, רעה חולה של כל העולם התאגידי, שבעצם הוא מנותב לכיוון של קידום אינטרסים של בעלי מניות, בעוד שהעולם מורכב מהרבה אינטרסים אחרים.
"חברה היא פקעת חוזית שיש לה חוזים עם כל העולם, אבל החוזה של החברה עם בעלי המניות הוא החוזה המרכזי שבו מתחשבים תוך דחיקת שאר החוזים החוצה. הממשל התאגידי כושל במהותו בגלל העדפת בעלי המניות על שאר הצדדים לפקעת החוזית, וזה כולל עובדים ונושים".
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
דנה הופמן
|
|
|