|
|
האבסורדים בפסק הדין כל כך גדולים ומנותקים הן מדיני הראיות והן מכללי עריכת משפט בסיסי, עד שלא ניתן לייחס לשלושה שופטים, תחתונים אמנם, כמו כה קיצונית של עיוורון, טימטום, טיפשות, בורות, בערות, עילגות, ניתוק, שנאה פנאטית וכרונית ומוחצת כל כך לנאשם והפגנת אהדה עיוורת, מוגזת עד כדי אבסורד, טוטאלית עד כדי התמכרות לטיעוני התביעה.
השופטים האלה חייבים לעמוד למשפט.
הם חייבים לעמוד למשפט פומבי.
הם חייבים להסביר מדוע הם קבעו קביעות מסויימות ומדוע הם נמנעו מלקבוע קביעות אחרות (כמו גם מדוע כפרו בדין המחייב אותם גם בנקודה החשובה שהזכרת).
השופטים חייבים להיענש על כל קביעה בפסק הדין שקבעו בניגוד לדין.
העונש חייב להיות פומבי.
בנסיבות העניין אני מציע להעניק להם מידה של רחמים וחסד ולא לגדוע את ידם, למרות שהמשנה לנשיא בית המשפט העליון אמר שזה מה שצריך לעשות למי שמרים ידו על שלטון החוק, והם פשוט בעטו בו, ירקו עליו, הרגו אותו באכזריות.
אסור להניח לשופטים הללו להמשיך בלא להישפט ולהיענש על מעשי הבזיון שלהם. חסינות השופטים איננה מתן הכשר למעשה מרמה, הונאה, הפרת אמונים, ניצול לרעה של כוח המשרה, ושיבוש מהלכי משפט.
רק ביום ששופט יתן את הדין על מעשיו, הוא יהיה גם אחראי למעשיו. כל עוד לא, הפסיקה קובעת ולא אני: "כוח אבסולוטי משחית אבסולוטית".
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
אריק
|
|
|