|
|
אומנם נכון כי ראש ממשלה כושל כאולמרט, במיוחד אם נכונים החשדות בדבר שחיתותו הקשה, מהווה סכנה גדולה למדינה ולדמוקרטיה. הוא מסוכן אפילו הוא צח כשלג משחיתות, ודי בהיותו כושל ונכשל.
אך שבעתיים מסוכנת עלייתו של חבר בני-אדם כלשהו, גם אם זהו חבר השופטים בבית המשפט העליון, לדרגה-בפועל של אלה שרצונם וגחמותיהם מהווים את החוק. האקטיביזם השיפוטי, שהדוגמאות להשתרשותו הממארת רבות מספור, מהווה סכנה חמורה לחופש האדם ולדמוקרטיה. לצערי, פרופ' פרידמן הגיש הצעה חפוזה ולא בשלה להצבת גדר חוקית לסמכות ביהמ"ש העליון, ונכנע ללא קרב כאשר התקשורת ודורית בייניש הקימו צעקה. בכך גרם אכזבה קשה לאלה, כמוני, ששמחו מאוד על שהתמנה בעל מחשבה מקורית ורעננה למשרת שר המשפטים. מחשבה רעננה, מסתבר, עדיין אינה מבטיחה אומץ-לב ובשלות.
יומרתם של בתי המשפט, גם בדרגה נמוכה מביהמ"ש העליון, לבטל חוקים, אינה מבוססת על שום חוק מפורש. זוהי סמכות שביהמ"ש אימץ לעצמו בדרך של "חקיקה שיפוטית", כלומר אקטיביזם שיפוטי. הדרך שבה החל פרידמן ללכת היתה נכונה: לקבוע את הסמכות לבטל חוקים בחוק מפורש, לשים לה סייגים וגבולות, ולקבוע דרך לביטול החלטת בית המשפט ברוב מיוחס של הכנסת, שככלות הכל היא הריבון ולא בית המשפט והיא רשאית לומר לביהמ"ש: אנו רוצים שהחוק ישאר בתוקפו, חרף החלטתך לבטלו.
אשר לאולמרט, אין לי מידע בדבר פרשות השחיתות המיוחסות לו, אך הוא מושחת בעצם הצטרפותו למהלך ההתנתקות וגירוש עמונה, על כל הצעדים הדורסניים שהיו כרוכים בכך.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|