|
|
כאשר אתה מתבונן בפרצופו, ארשת פניו, דיוקנו של אדם ערמומי, נכלולי, פוליטיקאי נוכל
איש פתלתל, חלקלק, חמקמק, שלומיאל, כושל, מתפתל, מהתל
זעם רב מפעפע בך, מציף אותך, גואה, אל כל פינה טובה חודר בקלות, כובש אותך בנקל,
אל חדרי לבבך חיש-ביש מהר שוקע, יורד, מחלחל.
מתי ? כן, מתי ? כבר יגיע קץ ? סוף לסיוט ?
חלום בלהות אמיתי ! פחד, חיל ואימה ! נדודי-שינה ! ביעות !
כלום ייתכן כי לארשת פנים ערמומית וניבזית שכזו קיים רוב בארצנו ?
אין היא בגדר מיעוט ?
באיזה חוצפה כך מלך שנים בכיפה ! באיזו שרירות ! באיזו עזות !
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
הזעם מפעפע מחלחל
|
|
|