|
|
כאשר אתה מתבונן בדיוקנו, ארשת פניו, פרצופו של אדם ערמומי, נכלולי, גנב, רמאי, מוליך שולל מקצועי ונוכל
איש פתלתל, עקלקל, חמקמק-חלקלק, יהיר, כושל, נכשל ונחשל, שלומיאל, מתפתל, מהתל
זעם רב מפעפע בך, מציף אותך, גואה,
אל כל פינה טובה בגופך חודר בקלות,
כובש, מייבש אותך בנקל,
אל חדרי לבבך חיש-ביש שוקע מהר,
יורד, מטפטף, מרעיל נשמתך, מחלחל.
אלי... ! אלי... ! האם לא תיגמר לעולם שליטת ראוותנות ? בזבזנות ? פזרנות ?
אנוכיות ? כוחניות ?
מתי ? כן, מתי ? יבוא כבר סוף מוחלט ! קץ לסיוט ?
חלום בלהות אמיתי ! פחד ! חיל ! אימה ! נדודי-שינה ! ביעות !
האם ייתכן כי לארשת פנים ערמומית-נכלולית-ניבזית מלאת קלון שכזו קיים רוב בארצנו ?
כלום אין היא בגדר מיעוט ?
באיזה חוצפה כך מלך שודד כספי-ציבור שנים בכיפה ! באיזו שרירות ! באיזו עזות !
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
זעם מפעפע בךמחלחל
|
|
|