|
|
חוסר הבנה בסיסית של טובת מעמד העובדים בארץ אופף את את ההתנצחויות הרבות מעל אתרי החדשות המקוונים, כמו גם את כתבה זו והתגובות הפחדניות הנלוות לה. הסכמים קואלציונים אינם שוחד בחירות. כמו בכל בחירות, סיעות ומפלגות שונות מגיעות בינהן להסכמים על שיתופי פעולה וכחלק מההסכם גם מחלקות בינהנן את "השלל" כביכול: התפקידים, המנדטים והמינויים. גם במקרה זה מדובר בעוד מאותו הדבר: הסכמה על הליכה בדרך משותפת. אני לא מכיר את המניעים המיידיים של החבר עיני ושל שאר מנהיגי הסיעות לחבירה יחדיו, אבל אין ספק שאיחוד מירב העובדים תחת סיעה משותפת, המבוססת על הידברות והסכמות, עדיפה על פירור ההסתדרות במאבקי כוחות חסרי משמעות, בעיקר כשיש כלכך הרבה מאבקים חיצוניים לקיים. יש הגיון בנסיון להגיע להסכמה על חלוקת התפקידים והאחריות. ראוי היה אולי לשתף יותר את העובדים השיחות שהתקיימו, אבל במצב הדמוקרטיה הנוכחית בה אנשים אדישים לסביבתם הפוליטית המיידית, אני בספק אם היה טעם בכלל לנסות. אנשים סומכים על המפלגה שתמכו בה בעבר. סומכים גם בכל בקשור להסדרים קואליציונים. כוחם של העובדים לא פוחת. נהפוכו.
ובאשר לשיתוף הפעולה עם המעסיקים: דרך המלך של הידברות בין העובדים לתעשייה היא זו שתקדם את העובדים. לא מתוך פחד שהמעסיקים יברחו לחו"ל, אלא מתוך הבנה שהמציאות הכלכלית בארץ דורשת שיתופי פעולה ושיחה, ופחות מאבקים. עיני וברוש הוכיחו פעם אחר פעם שניתן לקדם את התעשייה לא על חשבון העובדים, אלאל להיפך, לקדם את העובדים יחד עם התעשייה.
לכל המלעיזים המפחדים מדיקטטורה של הפרולטריון, כדאי שיסתכלו על מה קורה בפוליטיקה "האמיתית" כדי שילמדו ש"תככי מסחר ופוליטיקה", כמאמרו של יצחק שדה, מפרקים את כוחו של העובד המאוגד.
ויפה שעה אחת קודם
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
איתן, ב"ש
|
|
|