|
|
בשורה של החלטות תמוהות עד למאוד, שחוקיותן מוטלת בספק, (ראה שביתת המתמחים - ההחלטה הכפולה ופסיקות רבות בתקופת נילי ארד ובהשתתפותה)שהחוט המקשר להן הוא פרו מערכתיות, הולך בית הדין ומאבד את יתרת הלגיטימיות החוקתית שיצר בדי עמל ומכרסם בזכויות היסוד בתחןם דיני העבודה. בעוד ברק - הוביל בקול תרועה 'מהפיכה חוקתית', כאשר בפועל לרוב כשהאזרח עמד מול רשות הפסיקה הוודאית היתה לטובת הרשות והמהפכה ברובה נשאה אופי דקלרטיבי (נו שויין - לפחות היה ער דיו בצורך להשתמש במטהרי אוויר לנבלות סרוחות), הרי הנשיא גולדברג הוביל מהפיכה שקטה אך מהותית של הכרה בזכויות יסוד לגיטימיות וחוריות בסיסיות, אך מאז הנשיא אדלר כירסם בכך בקדשו את 'המשא ומתן' האקטיבי בהשתתפות הפעילה של בית הדין במקום בתפקיד שיפוטי וכפוסק, הפך להיות מפשר ומגשר, ואילו ארד בכלל מיסמסה הכל, אצלה אין יותר זכויות, אין זכות לשבות, אין זכות להתפטר, כל שעל העובד (או אולי העבד) הינו להמשיך ולהסכין ולהשקיט ולהיות עבד נרצע. אבל עיני מאידך היה בבחינת העגל שרצה לינוק יותר משהפרה רצתה להניק. עיני הפך לכרטיס ביקור את 'אי השביתה' את 'ההידברות' את המו"מ ובעיוורונו לא הבין שהוא משחק לידי מי שרצו לחסל את זכויות האדם, מי שרצו להשפיטו, מי שראו בעובד עבד. עיני שחתם על הסכם הכולל פיסקה שמתחייבת לאיסור שביתה אוכל עכשיו את פירותיו הסרוחים של התנהלותו המתלקקת, של האסטרטגיה השגויה שלו. אילו עיני היה משבית ב-'שביתה פראית' ומוחלטת את כל המשק עם החלטת ביה"ד לעבודה בנושא המתמחים (ההחלטה השניה)ומסרב ביחד עם הוועדים למלא אחר החלטותיה האיוולות של ארד בשל אי חוקיותן, די היום בכך שהיה מזכיר ולו במילה אחת את נושא השביתה כדי שכל סיפור עובדי / עבדי הקבלן היה נפתר. מה עכשיו ? עיני אכל נבלה סרוחה, לקה ושילם את מחיר התנהלותו. לו המסר היה אין ולא יהיו בישראל עבדים מתמחים, הרי שלא היו מכללא עבדי קבלן. כשעבדות מותרת בהחלטות איוולות ובלתי חוקתיות אז גמרנו עם עבדים מתמחים, עבדי קבלן ומי יודע להיכן היד נוטיה עוד. זו לא שביתה זו קקאמיקא. זכות השביתה הינה זכות יסוד, אין להידבר ואין לכבד החלטה המונעת זכות יסוד.כך נראים פניה של 'ההסתדרות החדשה' כך הראים פניו של בית הדין לעבודה, כך נראים פניה של החבהר הישראלית. עבדות בגושפנקא שיפוטית. נבלה סרוחה של טומאת הטומאות בהכשר בד"צ למהדרין של ביה"ד לעבודה. כל שנותר הוא שבג"צ יתערב במשבר המתמחים ואולי יחזיר את השפיות לחברה שיפוטית שאיבדה את הרסן ואת האיזונים, לבית דין שאינו זקוק שיבזו אותו בהפרת צווים הזויים שניתנו על ידו - הוא עושה זאת טוב יותר מכל אחד אחר. כואב הלב להיכן התדרדרנו.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
חופי
|
|
|