|
הפּוּר נָפַל !
בקיבוצים, במושבים, בכפרים, בערים, ברחובות, בכיכרות, בחוצות
שחות עתה בריות, שחות זו לזו, כלא מאמינות, שחות ואומרות כי אכן, הפּוּר נָפַל, נָפוֹל נָפַל
הקיץ הקץ, בא סוף-סוף אף סוף, ל"מנהיגותו" של אדם כה בלתי-אחראי, בדאי, רמאי, נבל, שפל
"מנהיג" קל-דעת, "מנהיג" אשר כבוד, הגינות ואמינות כלפיו אמור היה בנו לטעת,
אך תחת זאת, נהפוך הוא, כל כולו, כל יישותו, הפכה להיות מגרעת.
"מנהיג" חסר-משמעת, בעטיו מדינתו כבר לפחות שנתיים צולעת, מקרטעת, משוסעת, בקושי מתנענעת
"מנהיג" מתחמק ומשתמט, אינו דובר אֱמֶת, רוחץ-טובל בחטא, נעדר אף כבוד למת,
"מנהיג" חלקלק-חמקמק, טיפוס מפוקפק, רודה בעמו שנאנק, מק ונאבק, מתנער מאחריות, בורח-סידרתי מובהק
איש אשר על עצמו שבחים רבים הרעיף, ללא כל חשבון, בלי תעריף, מזכיר במערב הפרוע שריף,
בתהילה (ללא תפילה) לעצמו בלבד מלא, אדם כַּלֶה, כּוֹלֵא, הוֹזֶה, הזוי, בזוי ומתבזה, בַּלֶה ומתבלה.
איש אשר חיים של אחרים בקלילות, קלי-קלות, דרס, גרס, הרס, כִּלָה ומְכַלֶה.
אדם נִקְלֶה, נִבְזֶה אשר את הישרדותו מעריצותו שואב, שוֹלֶה, מרודנותו יונק, דוֹלֶה
(מה הפלא כי עמו מרגיש חולה?) - על אש קטנה את יריביו בהתפתלויותיו, בתרגיליו ובחיוכיו צוֹלֶה
אין ביטחון כלל לפיכך, כי אם ימשיך בכך, יגרום לאזרחיו
לא רק לשאט נפש עמוק-נורא, לבחילה, לגועל, ליסורים, לאומללות ולמַפַּח
אלא נישמתו שלו אף עלולה על גחלים לוחשות בגיהנום, רחמנא ליצלן, להִיצָלֶה
ולא יהא גם מי שאז יאמר בעבורו, אחרי ככלות הכל, ברחמים ובחמלה גדולה, אִלְמָלֵא ואִילוּלֵא
אדם עריץ, פריץ, אשר מעטפות מלאות דולרים סגד והעריץ, שטרות ירקרקים, מרשרשים,
(משל שופטינו, לא רק אזרחים במדינתנו, הנם לחלוטין עיוורים, חרשים, טיפשים...)
בכל חלקה טובה במדינה אפשר, ניתן היה, כמסתבר, לחלק, לתת, להעניק ולהפיץ
שטרות בתוך מעטפות אשר שימשו-היוו עידוד, מקור-חיים, פעילות ברוכה, תמריץ גַשְמִי, מֵקִיץ, נפיץ
אדם אשר את המנון אישיותו לכל ארבע רוחות שמיים, לכל כיוון ועבר, בלי-כל-רחם, השפריץ,
את ממשיכי דרכו תמצא היום בשפע ב'קדימה', שם איש את זולתו וודאי איננו מעריץ...
(אם לא טסו לחו"ל בינתיים ומתגוררים על חשבונו של האזרח וחשבונו של הבארון בריץ').
על מנת להתבונן בהם, בממשיכי מורשתו, מסורתו, תורתו ותרבותו
אין צורך להציץ דרך סדק, חרך צר, צוהר, אף לא דרך חריץ
אותם לבלי-סוף, בשלמוניהם, בהמוניהם, בשרשרת ארוכה, נמשכת, מפותלת-מתפתלת,
"מנהיגם" בהצלחה מלאה משריץ (יבש חציר, נבל ציץ)
את עמו אשר תחת התבזות, התנוונות, התרוקנות, התפוררות שלטונו ומשטרו מכל תוכן, התפרקות מערכים, מוסר, תרבות, אמת וצדק, מכל קורטוב זהות, מאמות-מידה, מכל שמץ של מהות
בהשראת והשפעת "מנהיגותו" אותה ניתן רק לתאר כפורקן עול מוחלט-טוטאלי ולא פחות כהשתוללות
הריץ, המריץ, ממשיך בעקביות עדיין עול-אולמרט בשעטתו ובדהרתו להתיש ולהריץ.
עמו התם, המיוּגָע, המיוזע, עם שאנן, שתקן ומנומנם, אדיש, מחריש, בלתי רגיש
עם אשר אינו מוכן להתעורר, את גורלו לקחת בידיו, טרם שעל ראשו יכוהו קשות ונמרצות
'טְרַח! טרח! טרח!' בכוח ובמרץ בפטיש. עם ביש, מוביש, מביש, מתיש, מבאיש.
עם אשר בתוקף מסרב וממאן עם האמת והמציאות להתעמת,
לעשות בבאלאגן קצת ומעט סדר, לנסות מן היסוד לנקות, להתחיל ולברר, לא רק לדַבֵּר ולשנורר
עם אטום, שבע-נחת, עונג וטימטום, מדושן ומקומם, אחרי מיקסם שווא הולך שולל, אומר אמן !
עם אותו "מנהיג" השְפִּיל בְּשְפּיל,
|
|