|
|
ניתוחו המאלף של זאב גלילי לא מנע הצגת כמה וכמה פוליטיקאים את עצמם, או הצגתם בידי אחרים, כאנשי הימין. ראש וראשון להם הוא כמובן נתניהו, אך גם ליברמן עטה מעיל של נוצות ימניות עשויות פלסטיק. שניהם אנשי הימין כמו שאני קיסר יפאן. נתניהו הכריז גלויות כי הליכוד כבר אינו תנועה של אף-שעל, כלומר הוא מוכן למסור שטחי א"י והשאלה היא רק שאלת המחיר והכמות, ותעמולת הבחירות שלו גרסה כי "ירושלים לא תחולק" - דהיינו, שאר חלקי הארץ נתונים בהחלט למו"מ על חלוקתם. על ליברמן, המבקש למסור לערבים את השלטון בחבל נחל עירון, אין צורך להכביר מילים.
אנו נידונים איפוא לאותו פאראדוקס ותיק: לאנשי השמאל קשה מאוד ליזום או לבצע מהלך שתכליתו מסירת שטחים לערבים. לכך יצלחו רק אנשי הימין, ועובדה היא שעד עתה לא נמסר אף מילימטר מרובע אחד ע"י ממשלה "שמאלנית", אלא רק ע"י ממשלות הימין. עלייתה-לשלטון של מפלגה, שרבים רואים כמפלגה ימנית, גם אם היא או מנהיגה רחווקים מאוד מכך, מהווה את המפתח לבריחה משטחי א"י ולמסירתם לשלטון ערבי.
למרבה הצער, אין נפקות ממשית לנפתולי המחשבה, כגון אלה המוצגים כאן ע"י זאב גלילי. העיקר היא "השורה התחתונה": שליטת ה"ימין" בממשלה תבטיח מימוש חלומותיו העקביים של השמאל, בין בזה הלך לעולמו ובין אם לאו.
הניסיון מלמד כי, ככל שנתניהו ירחיק מהממשלה את מפלגות השמאל "קדימה" ו"העבהודה", ויישאר עם עלי התאנה בדמות האיחוד הלאומי והבית היהודי - שני גמדים שברגע הנכון יוכל לסלקם חיש-קל מממשלתו - כן יגדל שטחם של חלקי הארץ שחסר-חוליות זה ימסור לאויבינו. הכישורים היצירתיים שלו אינם שמורים לניהול מגעים פטריוטיים עם האויב ועם ארה"ב, אלא להמצאת תירוצים להצדקת נסיגותיו.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|