|
|
שנותיה הראשונות של המדינה היו שנים מטורפות. התרחש כאן בזמן קצר מאד תהליך שהציונות לא הצליחה ליצר קודם במשך עשרות שנות תעמולה ומאמצים. עלו לישראל מאות אלפי יהודים ממערב וממזרח רובם ככולם עניים מרודים שהמדינה והישוב הקטן נאלץ לשאתם על גבו הדל והחרד. התרחש כאן תהליך מואץ של חלופי אוכלוסיות. מאות אלפי הערבים שיצאו/ברחו/גורשו לא הורשו לחזור ובמקומם נכנסו לכאן מאות אלפי פליטים יהודים.
כשמתרחש תהליך יזום כזה בזמן קצר מאד קצר מדי! נוצר כאוס חברתי, ומאלתרים בדרגים נמוכים כל מיני פתרונות ויוזמות כדי לעזור ולפתור בעיות או למצוא דרכים יצירתיות לגייס תרומות.
מטבע הדברים כשכש מצב כאוטי כזה ישנם גם כאלה שמנצלים אותו, אם כדי לעשות "טובות" ואם כדי להרוויח כמה לירות.
ההוכחה לכך שלא הייתה כאן יוזמה ממשלתית או שלטונית מוכוונת זה מה שעורר את הבעיה שמונה עשרה שנה יותר מאוחר, החלו להגיע צווי גיוס לעשרות ילדים שנחשבו עד אז למתים לפחות בעיני חלק מההורים, שהיו צריכים אז לתת הסברים לילדיהם האחרים שנותרו עמם. אם זה היה מוכוון מהשלטון, היו נציגי השלטון דואגים מראש לתעודות פטירה היו 18 שנים לעשות זאת!
לכן מה שככל הנראה היה, בעשרות מקרים ואולי למאות בודדות, היו מצד אחד, משפחות עניות תימניות ומזרחיות, מטופלות בילדים רבים שחיו במחנות אוהלים ומעברות זמניים, ללא תנאי מחיה מינימליים, ומצד שני בארץ ובחו"ל הרבי פליטי שואה שאבדו את משפחותיהם ואת ילדיהם וקהילות שהתגייסו והתנדבו לסייע, לקחת ואולי אף היו מוכנים לשלם, תמורת תינוקות שהסיכוי שיגדלו ויתחנכו כראוי, אצל הוריהם הביולוגים בתנאי החיים הנחותים היה נמוך. היו עסקנים מפלגתיים של כל המפלגות הוותיקות שהתגייסו לסייע לשכנע ולתווך. הגופים היחידים שהיו ערוכים פחות או יותר לקלוט ילדים ולחנכם מבלי לנתקם לחלוטין מהוריהם היו הקיבוצים, ותמורת זה הם תוקצבו מכספי ההסתדרות הציונית העולמית. אבל בעיני מפלגות דתיות והבורגניות זה נחשב לאסון חינוכי והם גם רצו לעצמם נתחים מהתרומות האלה והתגייסו להצלת ילדים "משמד" חילוני בקיבוצים. והדרך הייתה מסירתם כאימוץ לזוגות ומשפחות יהודיות.
מה שהתרחש היה מעורב ומורכב מכמה אופנים טיפול בתינוקות האלה, ע"י שכנוע הורים מטופלים בהרבה ילדים, שעדיף לתינוק שדורש מהם הרבה התעסקות ימסר כדי שיתעסקו בגידול ילדיהם האחרים, מה שנשמע הגיוני בהעדר מקורות מחיה ראויים. היו הורים כנראה קבלו תשלום שהיו חיוני לקיים את המשפחה הגדולה. היו כנראה הורים שהסכימו והתחרטו לאחר שתינוקם כבר הובטח למשהו, וככל הנראה היו תינוקות שחלו בתנאי החיים הקשים במעברות, והמטפלים ידעו שהם עלולים לחלות שוב אם יוחזרו לחיות בתנאים גרועים אלה והעדיפו "להצילם" ולמוסרם.
וגם היו כאלה שאולי נחטפו ממש ונמסרו לאימוץ תמורת תשלום "לספקים" שהיו חלקם נוכלים וחלקם משוכנעים שהם מצילים את התינוקות.
זה בגדול מה שיכל היה להיות וכנראה התרחש לפחות בחלקו.
אף הורה נורמלי לא יודה בפני ילדיו שמסר אח לאימוץ מרצון או בתמורה. וכשנוצרה בעיה עם הגעת צווי גיוס, נדרשו תשובות, לפחות לגבי מאותם הורים שלא דברו על כך קודם עם ילדיהם.
מה עלה בגורל הילדים האלה שהיום הם כבר צריכים להיות מעל גיל 65? אם כמה מהם היו מעוניינים להכיר את אחיהם הביולוגיים הם היו יוזמים בעצמם ברור. אני אישית הכרתי בצעירותי אחד שהיה מאומץ ע"י זוג אשכנזים מבוגר, שחשדתי שהוא ילד תימני (ריננו עליו (כשריננו) שהוא תינוק יתום בדואי) אבל הוא עצמו אמר לי שאינו מעוניין לדעת מי הוריו הביולוגיים, ו/או אם יש לו משפחה ביולוגית.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
פועה
|
|
|