|
|
אין זה מפליא שחיים שיבי אינו מבין מהי מדינה דמוקרטית מתוקנת - פשוט מפני שישראל אינה כזו. היא אומנם דמוקרטית וחופשית, אך אינה מתוקנת.
בניגוד לדברי חיים שיבי, במדינה דמוקרטית מתוקנת המצב הוא כך: כל אזרח, גם כל עיתונאי, רשאי ללכת ברחוב ולצעוק שראש הממשלה הוא מטומטם. כל עוד צעקותיו אינן מהוות מטרד של רעש, איש לא יגע בו לרעה. אך לראש הממשלה אסור בהחלט להשיב לו כגמולו, ולומר שאותו עיתונאי הוא-הוא המטומטם. ראש הממשלה חייב לכוף ראשו ולקבל את הביקורת העיתונאית, או להשיב עליה בעצמו או באמצעות דוברו, תשובה עניינית ומנומסת, גם אם היא שנונה ומלגלגת. הכל בטעם טוב וללא התלהמות.
במדינה מתוקנת, לא החוק קובע כך אלא משהו חזק בהרבה: התרבות המקומית והמסורת המושרשת. ראו בריטניה וארה"ב, כדוגמאות טובות.
בכך ממלאים ראש הממשלה והעיתונאי את חובותיהם המקצועיות, ומקיימים את הכללים הבסיסיים של משטר דמוקרטי תקין.
אצלנו, ראש הממשלה (או יו"ר הכנסת, שפיו גדול בהרבה משכלו) מתלהם או סתם מסרב להשיב, וגרוע מזה: הדוברים השונים, המקבלים משכורת נאה כדי למסור לציבור מידע מסודר, יודעים על פי רוב להשיב "זה אינו ראוי להתייחסות", "טענות העיתונאי הן הבל הבלים" ועוד דברים כאלה - או סתם מוסרים הכחשה שהיא-עצמה שקר וכזב.
בארצות הברית מדיחים מיד דובר אוויל שכזה, אך אצלנו הוא הופך במהרה למזכיר הממשלה ולבסוף לחבר הכנסת ואף לשר בממשלה.
חיים שיבי, לך ולמד, או כביטוי של חז"ל: ואידך זיל גמור.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|