|
|
''המפקד שפלט לפני פיקודיו ביום האסון שהצבא אינו חברת ביטוח שבר את האמונה בערבות ההדדית וקבע מחיר שיש לשלם בעד האימונים. אם כן מדוע באמת ירצו ההורים לשלוח את בניהם אליכם... ?''
נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
''קיים פער בין המערכת הצבאית לבין מערכת המשפט הצבאי לרעת מערכת המשפט. המערכת המשפטית מרבה להשתמש בתקדימים ונוטה לסלחנות. מביאים כל מיני קצינים בכירים לעדות אופי על תרומתו של הנאשם לצבא. המשפט מתארך ומתרוקן מתוכן, בשעה שאתה יודע שבאותה שעה מתבשלת כבר הפאשלה הבאה. למעשה, עד היום אין לי מושג מי אחראי למה שקרה...".
איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
"הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת" אמרה יוכי שפרן, אמא של שימרי שפרן זיכרונו לברכה, מקיבוץ נצר-סירני, אשר נהרג יחד עם חבריו ערן ויכסלבאום, אלעד שילה, שרון תמיר ואריק כהן ז"ל, באסון צאלים השני.
"הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות...''
איילה כץ, אלמנתו של רס''ר רמי כץ שנהרג באסון צאלים הראשון.
''נטביע בהם את הפחד, שלהם זה עומד לקרות. שכל אחד מהם יאמר על ניצן: זה הבן שלי. שיאמר על צביקה: אני האב, זה קורה לי. יש לנו תפקיד איום באכזריותו, להדביק אנשים עייפי מלחמות בחרדה שאצלם היום או מחר...'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות, עמוד 40.
"הייתי מצפה שמערכת התביעה הצבאית תשתף אותנו הרבה יותר, שתסביר לי את השיקולים שלה לפני שהיא זורקת פצצה של עיסקות טיעון. בניתוח קר אני מבינה, שתפקידה לייצג את הצבא ולא אותי, אבל לייצג את הצבא זה גם לייצג את רמי". איילה, רעייתו של רס"ר רמי כץ ז"ל.
"תדע כל אם עבריה כי מסרה את בניה לידי מפקדים הראויים לכך" (ציווה דוד בן-גוריון את צה"ל בראשית דרכו).
"על כן ראוי לכל אם עבריה השולחת את בנה לצה"ל, לתפור לו בשולי הבגד קופסא קטנה שחורה באמצעותה תתוודע אל האמת אם וכאשר תזדקק לה חס ושלום, ותחסוך מעצמה וממשפחתה מסע ייסורים ארוך בדרך אל האמת..."
רות מור-חיים, אמא של דביר מור-חיים זכרונו לברכה.
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים'' נעמי אונגר, אמא של ניצן אונגר ז''ל בספרה ''לעצור את הכדור''.
"אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
הדג מסריח מהראש !
|
|
|