|
|
''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
נעמי אונגר, אמא של ניצן אשר נהרג בתאונת אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.
"במערכת הצבאית יש קצינים מעוּלים שאני מכיר אישית... מוריד בפניהם את הכובע ושולח את ילדי אליהם בעיניים עצומות. אבל כמו בכל מערכת גדולה גדולה, ישנם לצערי גם קוצים ודרדרים שאיך שהוא משתלבים בתוך המערכת ומכוח האינרציה גם מתקדמים ומגיעים לתפקידים בכירים. ואז קורה מה שקורה שהם לא מסוגלים לקבל על עצמם אחריות. ישנם גם קצינים כאלה בצבא...''.
צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל ז"ל אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.
''הצבא הוא באמת לא חברת ביטוח. התפישה הזאת קיימת אך השאלה היא מה אתה עושה כדי למנוע תאונה ? כדי להעניש ? התפישה שאתה שולח את בנך לשלוש שנים, אחר-כך כל שנה לחודש מילואים והוא שייך למערכת זה נכון. זה עדיין קיים. וודאי... התפישה שהוא רכוש צה''ל קיימת. אתה קיבלת 12,000 שקל דמי ביטוח שלו. החיים שווים 12,000 שקל...''
צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה אשר נהרג בתאונות אימונים בבית-גוברין.
"...אם היו מרשים לי להביא תובע אזרחי או שאני הייתי פשוט התובע הצבאי לפי מה וכמו שבמשפט אזרחי עושים. למרות שאני לא צד במשפט. כי הרי ההורה הוא לא צד. הצבא הוא התובע, כך שלך אין מה לומר בעניין. אתה בכלל לא שייך למשפט. התביעה היא תביעה צבאית. ההגנה היא הגנה צבאית. אין פה צד אזרחי שאתה יכול לתבוע. אתה הבעת את הדעה שלך אבל הבן שלך לא שייך לך – הוא שייך לצבא..."
צבי יקותיאל, אבא של סגן אמיר יקותיאל זכרונו לברכה, אשר נהרג בתאונת אימונים בבית-גוברין.
"היו לוֹ פָּנִים מוּבָסוֹת".
אמרה אסתר בר-נתן, אמו של חיים בר-נתן ז"ל, כאשר ראתה את פני בנה לאחר מותו.
"מבטו של הרמטכ"ל נח עלי, ואני מרגישה: אנו משפחה שכולה "אויבת המדינה". אני חשה שאנו נתפשים כהורים מובסים, שלא ייתכן אלא שבאנו לדרוש נקם, שהרי הצבא הוא שהרג את בננו. ואני, ברגע הזה, לא יודעת איזה מבט להחזיר לו, כדי שיאמין לנו שלא באנו לנקום. חוששת שבזהירות ינסו לעייף אותנו ולהרחיקנו, אלא שלרמטכ"ל יש מידע על הקושי להתיש אותנו...." נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל בצנחנים, בספרה "לעצור את הכדור", הוצאת מערכות, עמוד 57.
"חובתו של אב לדעת כיצד נהרג בנו"
אמר שאול שילה, אבא של סגן אלעד שילה זיכרונו לברכה, מקיבוץ גבעת-ברנר, אשר נהרג יחד עם חבריו שימרי שפרן, אריק כהן, שרון תמיר וערן ויכסלבאום זיכרונם לברכה באסון צאלים השני.
"ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא"ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה"ל...?".
איילה, רעייתו של רס"ר רמי כץ זכרונו לברכה אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמ
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
חרפה לצה"ל !
|
|
|