|
|
הייתי שם, אני רק קצת יותר צעיר ממך, שירתתי בסדיר, הייתי בתוך אזור הלחימה, לא ממש בתוך התופת אך מאד קרוב אליה, (ק"מ ספורים מתעלת סואץ, בסמוך לציר הרוחב) ואת משמעויותיה שמעתי בעיקר באוזנים, בקשר, בהפצצות המועטות של חה"א המצרי בימים הראשונים, בקומנדו המצרי ששרץ בסביבה בימים הראשונים, ובעיקר בתאג"ד, שורות שורות של אלונקות מכוסות. אני לא צריך את הגנזכים על מנת לדעת בודאות, את גודל האסון מחד, ואת הטמטום מאידך, הייתה שאננות, זחיחות, התעלמות מהמציאות, שיכרון של כוח. "טוב שארם א-שיך בלי שלום מאשר שלם בחלי שארם א-שיך" לא הייתה סיסמא אלא בסיס המדיניות, ומאחר שהיה ברור שדו שיח יחייב ויתורים, והיה גם ברור שאחנו פופאי מארץ הפופאיים - מי צריך להשחית זמנו על דיבור עם נאצר. אני בטוח שגולדמן לא היה לבד, היו ודאי עוד כאלה דוגמאות, אבל שיכרון הכוח ושיכרון הגדלות, טימטמו אז את השלטון בישראל, השחיתו את צבא, והיינו "זכאים" במלוא מובן מילה לחטוף את מה שחטפנו שם. ואני אחזור לטענה, שהעלית את נושא מלחמת יום הכיפורים בלי כל כוונה להשליך מאז להיום, ואומר לך שלא חשוב בכלל מה התכוונת, חשובה התוצאה הנראית בעיני הקורא הממוצע, בייחוד הקורא מ"המחנה" שלך, ואין לכן כל ספק שהמטרה היא להציג את החלטות ממשלת ישראל דהיום כשגויות, לאור אותן טעיות עבר, ולמרות שאין כל דמיון בין המצבים, ואת זאת ידעת היטב כאשר כתבת. אני רוצה להאמין שמבחן האמת והשקר הוא לא בפה המדבר אלא באוזניים השומעות, ואם הדובר מדבר אמת, אך בפועל נקלט שקר, ואם הכל נעשה בכוונת מכוון, הרי "עבירת" הדובר היא כפולה ומכופלת (נקרא בעברית SPIN - מומחיות כמעט בלעדית של אולמרט וחבריו הפרסומאים, הוא הצטרף כעת לקהילה שלכם, ויכול לפתוח לכם בית ספר)
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
איש עצוב
|
|
|