|
|
לכל המתעניינים בתכונתה של האמת לבצבץ.
- שומו שמיים - האזיני “הארץ” -
אורי ענבר אומר:
זאת לתעודה !!!!!!!!!!!!!
רישום “המדריך למהפכה” כסרט עלילתי בתחרות פרסי אופיר הוביל לסערה באקדמיה לקולנוע. אחד מחבריה, שאול דישי, פנה להנהלה בבקשה לפסול רישום זה, בטענה כי מדובר בסרט תיעודי. ההנהלה התכנסה לדיון דחוף, ובסופו תמכה בבקשתם של צברי וענבר, שהרוויחו על הדרך יחסי ציבור בחינם.
למה זה היה כל כך חשוב לכם בעצם?
“עניין של סדר גודל ומידת חשיבות. סרטים תיעודיים, למעט חריגים, לא עוברים דרך המסך הגדול. עשינו את הסרט בכלים של קולנוע עלילתי. זה אולי נראה כאילו החיינו סיטואציות שלכאורה התרחשו במציאות, אבל הן לא. כתבנו תפקיד של עורך דין שיכתוב חוק, ואז ליהקנו עורך דין אמיתי. חצי מהסצינות בוימו”.
מי בכלל צריך היום את ההפרדה בין תיעודי לעלילתי?
“מי שאמור להרוויח ממנה הוא הצופה. הוא נזקק להגדרות ז’אנריות כדי לבחור נכון. הפיקשן עובר היום שינויים. גם כסיפורת הוא מאבד את התפקיד המרכזי שהיה לו במשך מאות שנים. אנשים הקשיבו למה שהיה להומרוס לספר למרות שידעו שזה מוגדר כבדיה, וככה הם למדו מה קורה מחוץ לד’ אמותיהם. בעשרות השנים האחרונות, כתולדה של התפתחות טכנולוגית, זה התחלף בחדשות, עיון, מידע מידע מידע”.
אז למה הבקשה שלכם עוררה כאלה תגובות באקדמיה? מי חושש מערעור הגבולות?
“זה מאיים פתאום שהעסק יתפרק אם אי אפשר לפעול לפי הכללים הקיימים. יש פה סרט שלא בא לבדר, אלא להגיד, להזיז, וזה מטריד את מי שמתפרנס מתעשיית הבידור”.
ואולי גם את מי שהיה המועמד החמישי לפרס אופיר במקומכם אם הסרט היה נפסל?
“אני לא רוצה להיכנס לשמות כי זו תעשייה קטנה ומאוד מונופוליסטית. מספיקות לי התביעות שאחטוף מג’ו בראל, למרות שעשיתי מה שביכולתי כדי שהסרט יהיה נאמן למציאות”.
זו לא תהיה חרב פיפיות? הצופים עלולים לחשוב שאם זה לא בדיוק סרט תיעודי פרופר, אולי גם חלק מהעוולות שבסרט מתוסרטות ומוגזמות?
“גם סרט דוקומנטרי למהדרין מחזיק את החופש להשתמש בכלים שונים כדי לספר סיפור. אבל כמו כל פרסום פומבי, כשהוא מתייחס למוסדות ולאנשים קיימים, חלה על הסרט חובה חוקית לפרסם אמת. אני סומך על כל מי שיושב בקולנוע שהוא יודע את זה”.
(גלריה - 22.10.2010)
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
יפתח המצטט במדויק
|
|
|