|
|
אין זו הכתבה הראשונה שיואב יצחק כותב על עו"ד יוסי כהן, ותמיד הדברים נכתבים בעוינות רבה. אינני יודע מהי האמת, וייתכן שכהן הוא באמת אותו בן-בליעל, כפי שיואב מנסה לתארו. אך בפרשת השופט ארניה, עמדתו של יואב לא-ראויה: יש לברר היטב ולבדוק, בחקירה רצינית, האם גרסת השופט - שאינני מכירו - היא הנכונה או שמא השופט עושה מעשה דומה לזה שעשתה השופטת אלשייך, כלומר "אינו מדייק" בתיאור הדברים.
בפרשת אלשייך ראינו פרקליטים הממהרים להתגייס לעזרת השופטת, ורק רשע יאמר שעשו כך כחנופה לה. האומנם יואב יודע בוודאות שתמיכת הפרקליטים בעמדת השופט ארניה, אינה נובעת מאותו מקור?.
רמזים מפי שופטים לנאשם, כי אם לא יודה הוא יישלח לכלא, כבר שמענו וראינו. לעיתים קרובות הרמז ברור אך מוגש באופן שימנע הגשת תלונה נגד השופט.
לכהן אין שום סיכוי אצל יואב. דינו כרמאי, שרימה את לקוחו, כבר נחרץ ולמעשה אין עוד צורך בקיום בירור משפטי, שכן אב-בית-הדין יואב יצחק כבר פסק את פסקו. אוסיף כי כבר ראינו מקרים שבהם השופט רמז שיקל בעונש תמורת הודאה באשמה, אך עד שהדבר הגיע לביצוע שכח את הבטחתו.
ונוסף לכל אלה, חובת השופט היא להבהיר לנאשם, לפני הודאתו במסגרת עסקת טיעון, כי בית המשפט אינו כבול בהסכמת הצדדים והוא יכול ורשאי לקבוע תוצאה שונה מזו שנקבעה בהסכם ואף לגזור עונש חמור יותר. יש לברר, האם השופט נהג כך במקרה זה, או שכהן אמר אמת ללקוחו אך השופט שכח את שהבטיח או שהחליט לצפצף על הסניגור.
הניסיון מוכיח כי האמת אינה מונופול של איש: לא של סניגורים, לא של קטיגורים ולא של שופטים. שקרנים ועושי עוולות יש בכל המעמדות בחברה, גם בין עוטי הגלימה השחורה.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|