|
|
לאחר מספר שנים נוספות החזירים מאמצים לעצמם הרבה ממנהגי האדם, ובכלל זה הליכה על שתי רגליים ולבישת בגדים, מה שבעלי החיים החשיבו לעצמם לפני המרד כדבר שלא ייעשה. הדִבֵּר העיקרי, "כל בעלי-החיים שווים", הופך ל-"כל בעלי-החיים שווים, אך ישנם בעלי-חיים השווים יותר" (יש לציין כי התואר במקור האנגלי הוא "equal", שבניגוד לעברית אינו משתמע לשתי פנים – שוויון לעומת ערך – כך שהביטוי "שווים יותר" הוא למעשה אוקסימורון).
החזירים הופכים עצמם לאדונים, ומזמינים אליהם את בעלי האחוזות השכנות לארוחת ערב. בשלב זה, תלתנית, הסוסה שעוד הייתה בחווה לפני המרד, וכבר זקנה מאד, שומעת את הרעשים הבוקעים מבית מר ג'ונס (שגם נפטר עם השנים) וקוראת לכולם לבוא ולראות את הנעשה. בעלי-החיים צופים מהחלון, ורואים את אדוניהם החזירים, הלבושים בחליפות, יושבים בצוותא עם בני האדם, וכבר אין להבדיל בין פני החזירים לפני בני האדם.
וכך יושבים העליונים עם כל זבי החוטם בעולם המממנים אגודות "זכויות אזרח" וכולנו צופים מהחלון ולא עושים דבר......
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
ועכשיו
|
|
|