|
|
בית המשפט הוא נדבך חשוב ביותר בכל שלטון ובית משפט עצמאי הוא ממאפיני המשפטר הדמוקרטי. בית המשפט הישראלי הפך את העקרון על פיו וטענתו היא שבית המשפט הוא במהותו "ה" דמוקרטיה. הרשות השופטת איננה דמוקרטית ובישראל בית המשפט הוא הפחות דמוקרטי, המנותק ביותר מרצון הרוב. יתר על כן, בית המשפט מנותק מהציבור כפרטים מצוקותיהם מפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות כבני אדם זכויות שצריכות להנתן להם בכל חברה אנושית ובודאי במדינה דמוקרטית המחויבת בהגינות כלפי האזרח. את אלה ניתן לאבחן בכמה מישורים:
בחירת שופטים – לדעת השופטים בישראל, הציבור אינו יכול לבחור מי ישפוט אותו. על כן שופטיו מתמנים עד גיל הפרישה בלא אישור מצד גוף נבחר כלשהו, לא הכנסת, לא הממשלה, או ראש הממשלה. הם נבחרים ואם הם מורחקים - באותה הדרך, על ידי ועדה למינוי שופטים הכוללת אמנם כמה נציגי ציבור, אך מורכבת ברובה מבכירי הממסד המשפטי – המתמנים בידיהם עצמם, ולשופטים זכות וטו. כל זה הוא התקדמות לעומת הנעשה קודם לכן. מינוי או הרחקה התבצע אך ורק על ידי שופטים הרחק מהעין הציבורית וללא נתינת כל דין וחשבון לגוף כלשהו. בישראל הרשות השופטת מאז הקמתה מינתה את עצמה. באופן זה צברה כוח בלתי נשלט על ידי העם בניגוד מוחלט לשתי הרשויות האחרות שמינויים ותפקודם הינו דמוקרטי. "הדמורטק הגדול" אהרון ברק לחץ מפורשות על הכנסת לבל יבחרו בשופטים באופן דמוקרטי.
פיקוח על שופטים – על פי חוקי הדמוקרטיה על שופטים להיות עצמאים רק מספיק כדי לדחות איומים על עצמאותם השיפטית המקצועית אך אסור שיהיו עצמאיים מכל פיקוח חיצוני. ומי אכן שופט את השופטים? לדעתם ובמיוחד לדעת נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרון ברק אין לפגוע בעצמאות בית המשפט על ידי פיקוח חיצוני, שאם לא כן תהיה זו לדעת בית המשפט פגיעה בהפרדת הרשויות! אהרון ברק טען שרק שופט בית המשפט העליון בדימוס יכול לשמש נציב תלונות הציבור על שופטים. על אותו שופט להבחר על ידי הועדה לבחירת שופטים שהיא בפועל הנשלטת על ידי נשיא בית המשפט העליון. כלומר מי ששופט אותם, עליו להבחר על ידם מתוכם. לנציגי הציבור השפעה בטלה על בחירתו, והנציב לא יהיה אחראי כלפי הציבור אלא כלפי הקבוצה הקטנה של השופטים – הלא הם הנשפטים. כך למשל כאשר הוגשה תלונה לנציב אליעזר גולדברג, על נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש היא שבחרה בו והיתה האחראית עליו, לכן מפליא שדחה את התלונה והצדיק את הנלונה.
קביעת חוקי בית המשפט - לדעת השופטים הם לא רק עוסקים בשפיטה אלא עלידיהם ולפי רצונם יקבעו החוקים הנוגעים לבית המשפט ולשופטיו, ועל הכנסת להענות לכל רצונם. לכן קבעו את חסינותם המוחלטת הן פלילית והן אזרחית בכל הנוגע לשפיטה. כך גם קבעו את תנאי העסקתם בחוק יסוד הוא חוק יסוד השפיטה. את חוקי בית המשפט הם קבעו. צילום בין כותלי בית המשפט בעת הדיון ובלעדיו הם מחוץ לחוק, הקלטה מותרת עם כל כך הרבה סייגים עד שהיא בטלה – אסורה ההקלטה לעורך דין, לבעל דין המיוצג/מלווה על ידי עורך דין, אסורה הקלטת דיון של אחר גם אם הלה בקש, כמו כן מותר לשופט להתנגד להקלטה! לכן כל הוכחה נגדם על עברינותם היא מעשה עברה. הנעשה בעת הדיון הוא מה שהם רושמים ואין איש יכול להוכיח אחרת. נציבות תלונות על ציבור אינה טורחת לחקור בעצמה. התירוץ האחרון לאיסור ההקלטה הינו שמירה על צנעת הפרט. מי טען שאת בעלי הדין יש לצלם או אם מפרסמים ברבים לפרסם הקלטה ללא עיוות הקול וללא השתקת איזכור שמות? דאגה לשמירה על צנעת הפרט הינה טענה שקרית לאור העובדה שכל אחד יכול למצא במרשתת באם ואיזה עבר יש לאדם
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
צרצר
|
|
|