|
|
המעבר למעבד תמלילים הוביל באיחור רב, רק החל מאמצע העשור הראשון של שנות האלפיים, למסירת הפרוטוקולים של הדיונים לצדדים, מלפנים אלו לא ניתנו. הציבור חונך ששופטים נבחרים גם על פי יושרם ולכן אין להטיל ספק בהגינותם ברמתם המוסרית ולכן מובן מאליו שהדיווחים מדויקים. עם קבלת הפרוטוקולים לאחר ההלם בשל אי זיהוי תוכן הכתוב עם הנאמר בדיונים, חושכות עיניהם של רבים. הפרוטוקולים שיקרים והם נכתבים על פי התוצאה שכל שופט רוצה להגיע אליה. אין זה סביר שכל זמן שלא ניתנו פרוטוקולים שופטים דיוחו אמת ורק משהחלו לתת אותם דוקא אז החלו לשקר. לפנים אנשים נותרו תוהים ומבולבלים בגלל החלטות שופטים ולא הבינו כיצד יוכלו השופטים להצדיק החלטותיהם. עתה נתבררה התמונה. ניתן להצדיק כל החלטה אם מסדרים את הפרוטוקולים כך שיתאימו, ואין זה משנה מה התרחש בדיון באמת.
לפנים כאשר תעדו בבתי המשפט ולא תמיד תעדו, היו בבתי המשפט קצרניות. אלו היו ישובות בנפרד מהשופטים ועליהן היה לרשום כל מילה הנאמרת בדיון. נוהג זה הקנה אמינות לבית המשפט. אלא שקצרנות הינה כתב מיוחד בעל סימנים מיוחדים שאינם דומים לאף אחר, רק קצרניות יודעות לקרא אותו. לכן התעוד לא נשאר בכתב זה, ובשלב כלשהו שלא לעיני הציבור עבר לדפוס מכונת הכתיבה. מה נעשה שם ואם עבר כהויתו לא היה לציבור כל מידע. קצרניות הן בדרך הטבע גם כתבניות שכן קצרנות הינה מימנות גבוהה של מקצוע המזכירות, אלו העבירו את הכתוב מכתב קצרני לדפוס מכונת הכתיבה. מעשית לא ניתן היה להגיש את הפרוטוקול בגמר הדיון, אלא שזה אינו מונע להגישו מאוחר יותר. בארץ זה לא נעשה אם כי ישנן מדינות שלפי הזמנה כן ספקו את הפרוטוקולים. חסיון זה אישפר לשופטים להתיחס לפרוטול כאל טיוטה אותה ניתן לשכתב כראות עיניהם, וכמה פעמים שרק יחפצו. עם המעבר למעבד תמלילים בחלק מהדיונים הקלדניות ישבו במרחק מהשופט אם כי לא תמיד ולעיתים בצמידות לשופט. כעת גם השופטים קיבלו מסוף והם רושמים או מוחקים את שרוצים. נראה שמסירת הפרוטוקול עם גמר הדיון מפריעה לשופטים מאוד, על כן הם מוצאים צורך באפשרות "לעבד" את הפרוטוקולים לפני מסירתם. על פי הנגלה עתה עם קבלת הפרוטוקולים לא נראה ששמירה על דיוק ומהמנות התעוד הינו נושא חשוב בעיניהם.
שופטות שנתפסו: הילה כהן וורדה אלשייך מה ששונה בין מקרי הילה כהן וורדה אלשייך לשאר השופטים/ות הוא צרוף המקרים המיוחד אשר גרם להן להתפס. נציבות תלונות על שופטים אינה עושה דבר לחקור ולתפוס בקבלתה תלונות. במקרה של הילה כהן יחסיה הגרועים עם עיריית חיפה שבבנינה אולמי משפטי התעבורה הביאו בסופו של דבר לתפיסתה עם הוכחות. הילה כהן טענה להגנתה שכולם עושים זאת - ממציאים פרוטוקולים של דיונים שלא התקימו, וזה נכון. באותה עבירה נתפסה גם שופטת בבאר שבע. במקרה של ורדה אלשייך היא שלחה תלונה נגד עורך דין בצרוף פרוטוקול מרשיע שגרסתו שונה מהמקורי. אותו עורך דין ידע שהוא יכול לבקש את הפרוטוקול שהוגש נגדו מהמזכירות כדי להשוותו לפרוטוקול שהוגש לו בדיון. אצל שופטים בדרך כלל הגרסא האחת ויחידה הקיימת הינה שקרית. השופטת ורדה אלשייך טענה להגנתה שהגירסא הראשונה היתה רק טיוטה. טענה מגוחכת לכל הדעות שיש בה פליטת פה של הודאה באשמה. פרוטוקול אינו חיבור ממוחו של השופט אשר בכתיבתו מותר לכתוב טיוטות. פרוטוקול אמור להיות תעוד הנאמר בעל פה בכתב, ואסור שיהיו לו טיוטות שהן גרסאות. אלא שמבחינתה טענה זאת הינה טבעית לחלוטין, היא התרגלה במשך שנים כאשר הפרוטוקול לא נמסר לצדדים והוא ממליא נרשם בכתב קצרני כטיוטה, שיש לפרוטוקול טיוטות ולעיתי
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
לול
|
|
|