התקפה נדירה ביותר של שופט עליון על חברו: יורם דנציגר טוען (יום ד', 23.12.15), כי יצחק עמית מתבסס על השערות חסרות יסוד בהחלטתו לדחות את ערעורו של רומן זדורוב על הרשעתו ברצח תאיר ראדה.

דנציגר, שעמד בראש ההרכב וכתב את חוות הדעת הראשונה, סבר שיש לזכות את זדורוב מחמת הספק. עמית חלק עליו והשופט צבי זילברטל הצטרף למסקנתו של עמית. בתגובה לחוות דעתו של עמית, כותב דנציגר בין היתר:

"בכל הכבוד, איני סבור כי חברי התמודד באופן מלא עם הקשיים והתמיהות המתעוררים בתיק דנן. את חלקם הוא ביקש לפתור באמצעות השערות, אשר לטעמי אין להן עיגון של ממש בראיות והן אף לא הועלו על-ידי מי מהצדדים".

דנציגר מתייחס לאפשרויות שמעלה עמית לגבי כלי הרצח ואומר: "לגישתי, מדובר בספקולציות שאין להן אחיזה בראיות, הניצבות מול ראיה אוביקטיבית ברורה שאינה מתיישבת עם ההודאות, כפשוטן. בפרט לא נראות לי ההנחות שלפיהן הסכין 'הצמיחה שיניים' בדגם מסודר של מרווחים כמעט אחידים, כתוצאה מפעילות זו או אחרת (עבודת הריצוף; השחזת הסכין). מעבר לכך, חלק מההשערות הנזכרות כלל לא הועלו על-ידי המשיבה וממילא לא נדונו בשום שלב על-ידי בית המשפט המחוזי.

"...בהקשר זה מוצא אני להזהיר - בתיק הנוכחי ובתיקים פליליים באשר הם - מפני העלאת השערות לחובתו של נאשם, שמטרתה למלא 'חלל' ראייתי או להסביר תמיהה כזו או אחרת העולה מהתשתית הראייתית.

"...השלמת חללים, תמיהות או פערים העולים מחומר הראיות, באופן הפועל לחובת הנאשם, צריכה להיעשות בזהירות מרבית. לשיטתי, על השופט המתמודד עם 'סדק' בתשתית הראייתית שלפניו לשאול עצמו אם להסבר הנדון יש בסיס הגיוני ממשי ועיגון כלשהו בראיות, או שמא מדובר בהנחה גרידא שעלולה להוביל להסקת מסקנות בדרך של 'הנחת המבוקש'. דומה כי הדברים זוכים למשנה תוקף כשמדובר בהשערות והסברים שכלל לא הועלו על-ידי המאשימה עצמה".

על דבריו של עמית בנוגע לטביעות הנעליים בזירת הרצח אומר דנציגר: "לא מדובר בהוכחה אלא בניחוש ובהשערה. אשר להיגיון - ניתן להתווכח עד כמה ניתן להפליג למחוזות ההיגיון בהעדר ביסוס ראייתי ממשי, כשעוסקים אנו בדין הפלילי".

לבסוף אומר דנציגר: "איני יכול שלא להתייחס לקביעתו של חברי, לפיה 'קשה להלום כי המערער לא שמע היטב את קולות המחפשים אחר המנוחה. יתרה מזו, אם אכן החיפושים בבית הספר החלו עוד לפני עזיבתו, ולטעמי כך עולה מחומר הראיות, ניתן אף לתמוה, מדוע המערער, כאדם חף מפשע, לא יצא באופן טבעי מהמקלט לברר את פשר המהומה, ואף להציע את עזרתו בחיפושים, כפי שהיה עושה אדם מן היישוב'. בכל הכבוד, הנחות וקביעות אלה לא בוססו כנדרש לטעמי והן מרחיקות לכת, בלשון המעטה".