תמונה עגומה ביותר של המתרחש בעיר טייבה עולה (יום ד', 22.11.16) מהדוח השנתי של מבקר המדינה, יוסף שפירא, על השלטון המקומי. השורה התחתונה: העיר נמצאת במשבר חמור ביותר, המתמשך למרות תוכניות ההבראה ומינוי ועדה ממונה וחשב מתלווה - בשל שילוב של מחדלים בניהול המקומי ובפיקוח הממשלתי.

טייבה, בת 40,000 תושבים, היא העירייה היחידה בישראל שנקלעה לחדלות פירעון פעמיים בעשור אחד, בשנים 1999 ו-2007, מצב שחייב הקפאת הליכים, מינוי כונסי נכסים וגיבוש הסדר חוב עם הנושים, בפיקוח בית המשפט. מאוקטובר 2007 עד אוקטובר 2013 מינה בית המשפט נאמן לניהול העירייה ולגיבוש תוכנית הבראה והסדר עם הנושים. בתום כהונת הנאמן הועברו כל סמכויות הניהול של העירייה, עד נובמבר 2015, לוועדה הממונה בראשות אריק ברמי, לשעבר מנכ"ל הליכוד. באוקטובר 2015 התקיימו בחירות ולתפקיד ראש העירייה נבחר עו"ד שועאע מסארוה מנצור.

טייבה התאפיינה גם באי-יציבות ניהולית ושלטונית יוצאת דופן, שבאה לידי ביטוי בהתפטרות ראש עירייה בשנת 2002, בהדחת ראש עירייה אחר בשנת 2007 ובמינוי שישה יושבי ראש לוועדה הממונה, שניהלו את העירייה על-פי מינוי של משרד הפנים בשנים 2015-2007. משנת 2005 מינה משרד הפנים שלושה חשבים מלווים לעירייה, האחרון שבהם - רו"ח קובי גינזבורג.

עקב המשברים הכלכליים, צומצמו השירותים שהעניקה העירייה לתושבים וכמעט שלא פותחו בה תשתיות; התקציבים שקיבלה במרוצת השנים שימשו לא לפיתוח כי אם לכיסוי גירעונות, וכך נוצר פיגור גדול מאוד בפיתוח תשתיות. 70% מהדרכים בתחום העיר הן דרכי עפר לא תקינות; ב-50%-40% משטח העיר אין תשתיות מוסדרות לסילוק שפכים (ביוב); 70%-65% מתשתית המים בעיר אינה תקינה; באזורים שונים בעיר יש הצפות מים בחורף; ו-60% מכלי האצירה לאשפה הפזורים ברחבי העיר אינם שמישים.

מזה שנים רבות מאופיינת טייבה גם בסדר ציבורי מעורער, בהעדר ביטחון אישי ובתחושת ניכור של תושביה, בגלל פעילויות פליליות כגון איומים ברצח, אירועי ירי, גניבות רכב ופשיעת רחוב, ואף מקרי רצח רבים שהתרחשו בעיר.

חשש: הממשלה תאלץ להתערב שוב

משנת 2013 קידמה הממשלה תוכניות ייחודיות לפיתוח טייבה, להעצמתה ולהבראתה, והקצתה לה 213 מיליון שקל. אולם רבות מהחלטות הממשלה לא יושמו בידי המשרדים הנוגעים בדבר. בעיקר אמור הדבר במשרד הפנים, שלא עשה את הנדרש ממנו בבקרת תקציבה ודוחותיה הכספיים של העירייה, ובגיבושה וביישומה של תוכנית ההבראה התקציבית לעירייה והפיקוח עליה. כן כשל משרד הפנים בבניית מנגנוני צמיחה כלכלית והבראה ניהולית לעירייה.

"הפגמים שנמצאו בעניין זה מעוררים ספק בסיכויי הצלחתה של תוכנית ההבראה, אך בעיקר מעוררים חשש כבד מפני הכורח להפעיל שוב את סמכויות הממשלה בהתערבות נשנית בפעולתם של הגופים הנבחרים, וחשש שירדו לטמיון ההשקעות הכספיות הנכבדות של הממשלה בפעולות לצמצום התחייבויותיה של העירייה ולפיתוחה", אומר שפירא.

על-רקע מצבה המורכב של טייבה האחרונות ניסתה הוועדה הממונה לפעול במישורים שונים, על-מנת לקדם את ענייניה של טייבה ותושביה. ואולם הביקורת העלתה ליקויים רבים בפעילותן של הוועדה הממונה ושל העירייה, מהם חמורים מאוד, בייחוד בכל הנוגע לעניינים הכספיים והמינהליים. בהעדר מבקר עירייה ופעילות תקינה של ועדת ביקורת בה, התקשה גם החשב המלווה לפקח על דרך פעולתן של הוועדה ושל העירייה.

בדצמבר 2014 חתמה העירייה על תוכנית הבראה מול משרד הפנים, אשר כללה מאפיינים שגרתיים, שלא הותאמו לצרכיה ולמאפייניה הייחודיים של טייבה. משרד הפנים לא עמד על כך שהיא תמלא את כל הסעיפים, והעירייה לא עמדה בכל אבני הדרך שנקבעו לה. משרדי האוצר והפנים, מצידם, לא הכינו לעירייה תוכנית הבראה ארגונית ולא הכינו לה תוכנית לפיתוח אסטרטגי. הם גם לא פיקחו בצורה מלאה על התנהלות העירייה והוועדה הממונה ועל יישום תוכנית ההבראה.

תקציב לא מאושר, דוחות לא אמינים

תקופה ממושכת בשנים 2014 ו-2015 התנהלה העירייה על-פי תקציב לא מאושר, דבר שהוביל לחריגה גדולה בהוצאות, שנרשמו בסעיף "פעולות כלליות", חריגה שמשרד הפנים אישר לבסוף, בלית ברירה, הגם שלמעשה עיקרה מתוכן את סמכות הבקרה שלו. העירייה גם הכניסה שינויים בתקציבה וחרגה מן התקציב המאושר לשנת 2014, ללא אישור משרד הפנים, שלא נקט כל פעולה בעניין זה.

ככלל, קובע שפירא, דוחותיה הכספיים של העירייה לא שיקפו את מלוא פעילותה הכספית, והיו בהם חוסרים של עשרות מיליוני שקלים - אך גינזבורג לא נקט בפעולות הנדרשות כדי למנוע זאת ולדווח על כך למשרד הפנים. משרד הפנים מצידו בדק את הדוחות הכספיים של העירייה באיחור ניכר, כך שלא היו בידיו נתונים אמינים ועדכניים על מצבה, ובמשך שנים לא הכין דוחות ביקורת על התנהלותה.

בשנים 2014-2009 גדלו ב-71% יתרות החייבים בגין ארנונה, אגרות והיטלים אחרים, שבסוף 2014 הסתכמו ב-379 מיליון שקל - כפליים מתקציבה לאותה שנה. שיעור הגבייה של המיסים העירוניים בשנים 2014-2010 (לרבות חובות משנים קודמות) היה 14.2%-10.9% בלבד. העירייה למעשה העבירה לחברת גבייה פרטית את סמכויותיה בנושא - אך זאת לא עמדה בהתחייבויותיה, מה שלא הפריע לעירייה להאריך את ההתקשרות איתה.

העירייה לא נקטה הליכי גבייה ואכיפה נגד כל בעלי החובות הגדולים, ואת פעולות האכיפה נגד חלקם עיכבה, לעתים ללא נימוק. בשנים 2015-2014 מחקה העירייה חובות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בלי שביקשה אישור ממשרד הפנים. מחיקת החובות נעשתה בניגוד לחוק, בחוסר סמכות ובחריגה גסה מכללי המינהל התקין, תוך חשש להפעלת שיקולים זרים. החשב המלווה לא דיווח על כך למשרד הפנים.

משלהי 2007 מתנהלת עיריית טייבה ללא מבקר, ללא ממונה על תלונות הציבור וללא פעילות של ועדת ביקורת. בכך שותקו למעשה מנגנוני הבקרה הסטטוטוריים של העירייה והופר מנגנון האיזונים והבלמים שביסוד השיטה הדמוקרטית. בתקופת ניהולה של העירייה בידי הוועדה הממונה, מונו כמה עובדים בהליכים לא תקינים וללא אישור משרד הפנים, דבר העלול להוביל להכשלת מנגנוני הבקרה.

"היועץ הארגוני" של ברמי

בתקופת ניהולה של העירייה בידי הוועדה הממונה, היא התקשרה עם יועצים בלי שקיימה הליך תחרותי לבחירתם, דבר המעורר חשש למשוא פנים ולשיקולים זרים בבחירתם. חלק מההתקשרויות נעשו ללא הסכם בכתב ובלי שהוסדרו הזכויות והחובות של כל צד, חלקם נחתמו בדיעבד, ובחלקם היו חסרים פרטים מהותיים. בחלק מההתקשרויות הפיקה העירייה הזמנות עבודה בדיעבד, לאחר מתן השירות, ובמקרה אחד שילמה ליועץ אף לפני הפקת ההזמנה. בחלק מההתקשרויות נקבע כי היועצים יספקו לעירייה שירותים שמטבעם צריכים להינתן בידי עובדי העירייה, בניגוד להנחיות משרד הפנים ותוך עקיפה של חובת המכרז וכללי העסקת עובדים.

ברמי פעל למינוי אדם מסוים ל"יועץ ארגוני" בעירייה שכלל אין לו את הכישורים המתאימים למטרה שלשמה התקשרה עימו העירייה. בפועל הועסק "היועץ הארגוני" בתפקיד מנהל אגף בעירייה. משרד הפנים לא נקט פעולות להפסקת העסקתו של ה"יועץ", הגם שהעסקה זו הייתה בניגוד לדין ולכללי המינהל התקין.

"הליקויים הרבים שנמנו בדוח זה מציגים תמונה עגומה ומדאיגה של תפקוד המשרדים הממשלתיים, שהיו אמורים לפתח בעיר מנופי צמיחה וייצוב כלכלי שימנעו את התדרדרותה הכלכלית והתפקודית ולשפר את רמת השירות שמקבלים התושבים", אומר שפירא. הוא מעיר, כי אוזלת היד של משרדי הממשלה עומדת גם בניגוד לאמירותיו של בית המשפט, אשר פיקח על הסדרי הנושים בטייבה ודרש מהמדינה להיות מעורבת במתרחש.

"הוועדה הממונה הייתה אמורה לחולל שינוי בנורמות הנהוגות בעירייה, שקלקולן דרדר אותה בעבר למצב שנקלעה אליו, ולשם כך הייתה חייבת להקפיד הקפדה יתרה על קיום הוראות החוק, התקנות והנחיותיו של משרד הפנים. ואולם הוועדה לא עשתה כן, וממילא לא תרמה לשינוי המצופה בנורמות הנהוגות. משרד הפנים לא פיקח כראוי על התנהלות הוועדה הממונה, ועל כן מוטלת גם עליו אחריות מסוימת לליקויים החמורים שנמצאו בפעולותיה", הוא קובע.