ב-6 ליולי, נסעתי לז'נבה על-מנת להעיד בפני ועדת קביעת העובדות של האו"ם בנוגע לקונפליקט בעזה. בין נציגי המשלחות שהגיעו היו ראש עיריית אשקלון בני וקנין, מנהל יחידת תכנון אסטרטגי באשקלון ד"ר אלן מרכוס, אופיר שינער ממכללת ספיר, וד"ר מירנדה סידרר, שנפצעה במתקפת טילים על מתקן רפואי בקניון באשקלון.

במשלחת הישראלית נכח גם נועם שליט, אשר דיבר בדבקות בשם בנו גלעד, שנחטף לפני שלוש שנים על-ידי טרוריסטים פלשתינים ומוחזק מאז על-ידי ארגון החמאס.

ממשלת ישראל סירבה באופן רשמי לשתף פעולה עם ועדת האו"ם, מכיוון שחקירת האו"ם כבר גיבשה מסקנות שעל פיהן ביצעה מדינת ישראל פשעי מלחמה במסגרת מלחמת דצמבר-ינואר. אולם, באותו הזמן, ראש ועדת קביעת העובדות של האו"ם, השופט הדרום אפריקני ריצ'ארד גולדסטון, אמר לתקשורת הישראלית שהוא מעוניין לשמוע את שני צדדי הקונפליקט: "מטרת השימועים הציבוריים הייתה לחשוף את פני הסבל האנושי ולהשמיע את קולותיהם של הקורבנות".

כהכנה לשימוע בז'נבה, ביקשה ועדת האו"ם ממרכז תקשורת חברתית שדרות, ארגון לא-ממשלתי משדרות, להכין חומרים, צילומים ומידע בנוגע להשפעת ההפצצות הפלשתיניות מעזה על האוכלוסיה האזרחית הישראלית בנגב במהלך מלחמת עזה. מטרתה של ועדת האו"ם היא לקבל פרספקטיבה ישראלית לא-רשמית.

לפני שימוע האו"ם בז'נבה, תודרכה המשלחת הישראלית על-ידי הילל נוייר, ראש הארגון הלא-ממשלתי 'UN Watch'. נוייר סיפק רקע לגבי ועדת מציאת העובדות של האו"ם, ולגבי האג'נדה של כל אחד מהשופטים החברים בפאנל החקירה.

בתור חבר המשלחת היחיד שמגיע משדרות והנגב המערבי, לא היה קל לישון במהלך הימים שקדמו למתן העדות - ובידיעה שיהיו ברשותי רק 30 דקות כדי להסביר כיצד הטרור השפיע בצורה כה הרסנית על האוכלוסיה האזרחית של שדרות. באותו הזמן, סיפק האו"ם הזדמנות עבור מרכז תקשורת חברתית שדרות, אשר מתמחה בהעברת סיפורה האנושי של שדרות והחיים תחת טרור טילים ממושך אל מקבלי החלטות ברחבי העולם, להגיע למוסדותיו.

בעוד שהמשלחת התכוננה להעיד ב-"גוב האריות", היה קשה להתנחם בעובדה שבין שופטי האו"ם נמנית גם פרופסור כריסטין צ'ינקין מלונדון. בכתבה של הסאנדיי טיימס שפורסמה ב-11 בינואר, תמכה השופטת צ'ינקין בהאשמה ש"ההפצצות של ישראל על עזה לא היו אקט של הגנה עצמית, אלא פשע מלחמה". הכתבים הישראלים בז'נבה העלו שאלות קשות: "מדוע להעיד בפני שופטת 'ניטרלית' שכזאת, אשר טוענת שלמדינת ישראל אין את הזכות להגן על אזרחיה, ושפעולותיה מושוות לתוקפנות אשר מפרה חוקים בינלאומיים וחוקי זכויות אדם?", "מדוע להעיד לאחר שממשלת ישראל עצמה החרימה את החקירה, אשר כבר גיבשה את האשמותיה כנגד ישראל, עוד לפני שהסתיימה?".

אולם, העובדה שהאו"ם הזמין משלחת ישראלית יצרה תקדים. הילל נוייר מה-UN Watch סיפר שב-16 שנות פעילותו בז'נבה, האו"ם לא הזמין או נתן חסות למשלחת ישראלית כדי שתספק עדות - עד היום. הפעם, העניק האו"ם הזדמנות לאנשים פשוטים מישראל להשמיע את קולותיהם ברחבי העולם. היה זה לי לכבוד, כתושב שדרות, לקחת חלק באירוע שכזה.

אולם, הדרך הארוכה אל השלום והצדק עבור תושבי שדרות והנגב המערבי אינה מסתיימת לפני פאנל שופטי או"ם או דוח מוזמן. אזרחים ישראלים אשר היו עדים לטרור כנגד יהודים, מחויבים לדבר ולהעביר את החוויה של החיים תחת מתקפות הטילים המתמשכות - אשר מוגדרות כאקט טרור וכפשע כנגד האנושות.

לאחר שהקרנתי בפני פאנל שופטי האו"ם שני סרטוני וידאו קצרים, אשר המחישו את 15 השניות הניתנות לתושבי שדרות ולילדיהם על-מנת שינוסו על נפשותיהם בהישמע אזעקת הטילים, סיימתי את המצגת שלי במחשבות ובשאלות הבאות: "אין לי מספיק אצבעות ביד כדי לספור את הפעמים בהן נחתו טילים במרחק של כמה מטרים מגן ילדים. האם קיימת בעולם עוד דמוקרטיה מערבית אשר תסבול אפילו טיל אחד הנורה לעברה? מדוע עלינו להמתין עד שגן או כיתה מלאה בילדים יספגו פגיעה ישירה של טיל, כדי להעניק לישראל תמיכה בינלאומית כדי להגן על אזרחיה ולעשות את הדבר הנכון עבורם?"

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ניסח זאת בצורה הטובה ביותר כאשר ביקר בבית הרוס בשדרות, במסגרת קמפיין הבחירות שלו בשנת 2008: "אם מישהו היה יורה טילים לעבר ביתי, היכן ששתי בנותיי ישנות בלילה, הייתי עושה את כל מה שבכוחי כדי לעצור אותו, ואני מצפה ממדינת ישראל לעשות את אותו הדבר".

לא התקבלו כל שאלות או תגובות מצד שופטי האו"ם. אנו ניאלץ לחכות, יחד עם תושבי דרום ישראל, על-מנת לבחון את גזר דינה של ז'נבה בנושא המלחמה, כאשר יפורסם דוח הוועדה בחודש ספטמבר.