|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אילנה דיין ומלחמתה בכיבוש
|
"שימו לב לאן הסיטואציה הזו מביאה את כולנו" אמרה דיין ב"כתבתה" על סרן ר' וחבריו, והתכוונה לכיבוש ול"חטאי" צה"ל
|
|
אילנה דיין נלחמת בכיבוש ה"נורא" [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| בשום קטע אחר שהוקרן לא ניתן למצוא התנהגות חריגה של חיילי המוצב בשעת האירוע. יש רק שני קטעים בעייתיים, וראה זה פלא, שניהם צולמו במועדים אחרים ושולבו על-ידי דיין בקטעים שצולמו במהלך האירוע. דיין טענה במשפט שהקטעים שולבו בתום לב ומתוך שיקולי עריכה שגרתיים. האמנם?! | |
|
|
|
|
בפסק הדין המרשיע את אילנה דיין בהוצאת דיבה על קצין בצה"ל נכתב: "התובע היה אפוא, בעל כורחו, הקורבן שהוקרב כדי לספר את הסיפור באופן שהמסר יועבר". משפט זה מסכם את פסק הדין, ואומר שלושה דברים: לדיין היה מסר להעביר; המסר הועבר באמצעות סיפור האירוע של התקרבות הילדה/מחבלת למוצב והריגתה; וכאשר הסיפור האמיתי לא תאם את המסר שרצתה להעביר, שינתה דיין את הסיפור באופן שהשחיר את פניו של הקצין. במילים אחרות, לא השחרת פניו של הקצין הייתה מטרתה של דיין כששינתה את הסיפור, אלא העברת המסר.
המסר שביקשה דיין להעביר תואר על ידה במילים: "שימו לב לאן הסיטואציה הזו מביאה את כולנו". הסיטואציה היא הכיבוש, וכולנו זה העם, שהכיבוש הפך את חייליו לרוצחים. פסק הדין מתאר בפרוטרוט את מגוון השיטות בהן השתמשה דיין כדי לרקום את העלילה השפלה, או כדי "לספר את הסיפור באופן שהמסר יועבר", כדברי פסק הדין.
|
|
| גם לאחר שהקצין זוכה מכל אשמה, סרבה דיין לספר זאת לצופיה, וטענה בעזות מצח כי "לא הייתה לכתבה כל נגיעה להרשעתו או לאי-הרשעתו של התובע". דיין יכולה אולי למכור קרח לאסקימוסים, אך אדם ישר היא לא | |
|
|
|
בדרך-כלל, קשה לנו להבין כיצד יכולה העלמת מידע לגרום לעיוות התמונה. והנה דוגמה: במהלך המשדר סיפרה דיין על "חיילים מתוך הפלוגה שהחליטו לספר מה ראו שם", והראתה חייל שדמותו מטושטשת המעיד על וידוא ההריגה של הקצין. על זה נכתב בפסק הדין: "כמסתבר, בעת הכנת הכתבה כבר ידעה אילנה דיין כי חיילים הודו בחקירתם במצ"ח כי שיקרו בתחקירים כדי לפגוע בתובע". דיין פשוט העלימה מהצופים את מה שהיא יודעת, וזה הכל. (לתפארת המליצה, השתמשה דיין בתוכנית בלשון עתיד במילה "יחליטו", ולא בלשון עבר במילה "שהחליטו".)
לא במקרה, ולא בהיסח הדעת, בחרה דיין להשתמש במילים "החליטו לספר מה ראו שם", במקום (לדוגמה) במילים "העידו עדויות שסתרו לחלוטין את עדות הקצין". חמש המילים: "החליטו לספר מה ראו שם", מעידות על כך שדיין יודעת, בוודאות מוחלטת, שמה שהם סיפרו זה בדיוק מה שהם ראו, ושזה בדיוק מה שקרה שם. אחרי ששמעו מילים אלה, לא יכולים הצופים אפילו להעלות בדעתם, שעדות החייל המוצגת בפניהם היא עדות שקר. קשה למצוא דוגמה טובה מזו לעיתונאי הממלא את תפקיד השופט, ובמקרה זה שופט שהפך משפט למשפח. רק בגלל אמירת חמש מילים אלה הייתה הצדקה להרשיעה.
דיין נותנת לשקרנים גיבוי מוחלט, ובכך מצטרפת אליהם. אין אצלה סימני שאלה, אלא רק סימני קריאה. היא מציגה בפנינו תמונה בהירה וחדה, אך זוהי תמונה כוזבת. גם לאחר שהקצין זוכה מכל אשמה, סרבה דיין לספר זאת לצופיה, וטענה בעזות מצח כי "לא הייתה לכתבה כל נגיעה להרשעתו או לאי-הרשעתו של התובע". דיין יכולה אולי למכור קרח לאסקימוסים, אך אדם ישר היא לא.
ולבסוף, סתם שקר בוטה: "ילדה קטנה... שהייתה בדרך לבית הספר". במדינה בה מדברים על "הילדים שלנו המשרתים בצבא", ניתן לקרוא לנערה בת 14 בשם ילדה קטנה, אך בדרך לבית הספר היא לא הלכה. ברור כשמש שהיא נשלחה אל המוצב על-ידי מפלצות, שאת רשעותן אין ביכולתנו לעכל, ושחיי בנות-עמן חשובים בעיניהן כקליפת השום. ואם התכוונו המפלצות לשלוח אותה למוות חסר תוחלת רק כדי להשתמש במותה כקלף תעמולתי, ולהציג את חיילינו כרוצחי ילדים, הן מצאו שותפה נלהבת בדמותה של אילנה דיין.
פסק הדין קרע את המסווה הצדקני והצבוע מעל פניה של דיין, אולם די בקריאת התגובות לפסק הדין כדי להבין שכמעט כלום לא קרה. חבריה ושותפיה לדעה של דיין ממשיכים לעמוד לימינה גם היום, ועושים כמיטב יכולתם כדי להסתיר את הסיבות האמיתיות להרשעתה. ובכל זאת, פרסומו של פסק הדין מצית שביב של תקווה אצל שוחרי הצדק, שלפחות לא תמיד מפסיד, גם אם לא בטוח שבסוף ינצח.
|
|
|
מי מפחד מאילנה דיין?
|
|
|
|
| היא אומרת על-רקע התמונה: "משהו בפלוגה המסייעת של גדוד שקד התחיל להשתבש מזמן". מה בדיוק משובש בזה שחלק מהווי החיים בפלוגה הוא חיילים רוקדים? מי שמראה לנו חיילים רוקדים אחרי שהרגו מחבלת, ואומרת לנו שמשהו אצלם השתבש מזמן, רוצה שנחשוב שהחיילים רוקדים אחרי שהרגו מחבלת. לא עובדה הייתה כאן אלא עבודה בעיניים | |
|
|
|
שני קטעים שהוצגו במהלך התוכנית הראו התנהגות מתמיהה ומקוממת של החיילים. בראשון הם נראים במהלך אירוע החדירה למוצב כשהם יורים בשקט, בשאננות ובביטחון, ללא כל תחושת בהלה או איום. בקטע השני הם נראים רוקדים משמחה מיד לאחר שהארוע הסתיים בהריגתה של הילדה/מחבלת. חשוב להדגיש: בשום קטע אחר שהוקרן לא ניתן למצוא התנהגות חריגה של חיילי המוצב בשעת האירוע. יש רק שני קטעים בעייתיים, וראה זה פלא, שניהם צולמו במועדים אחרים ושולבו על-ידי דיין בקטעים שצולמו במהלך האירוע. דיין טענה במשפט שהקטעים שולבו בתום לב ומתוך שיקולי עריכה שגרתיים. האמנם?!
כשנשאלה במהלך המשפט על קטע החיילים הרוקדים שהצמידה לקטעים שצולמו במהלך האירוע, טענה דיין שהראתה את הקטע רק כדי "להראות משהו מהווי החיים בפלוגה". אך אם זה נכון, למה היא אומרת על-רקע התמונה: "משהו בפלוגה המסייעת של גדוד שקד התחיל להשתבש מזמן". מה בדיוק משובש בזה שחלק מהווי החיים בפלוגה הוא חיילים רוקדים? מי שמראה לנו חיילים רוקדים אחרי שהרגו מחבלת, ואומרת לנו שמשהו אצלם השתבש מזמן, רוצה שנחשוב שהחיילים רוקדים אחרי שהרגו מחבלת. לא עובדה הייתה כאן אלא עבודה בעיניים. החיילים לא רקדו מיד אחרי שהרגו את המחבלת, אלא מספר ימים לאחר מכן, ודיין לא העבירה מסר אלא רקמה עלילת זדון.
ניתן לשער שדיין וצוותה היו זהירים הרבה יותר כלפי הקצין מאשר כלפי כלל החיילים, כיוון שהעריכו שהסיכוי לתביעת דיבה שתוגש על-ידי כלל חיילי המוצב הוא נמוך ביותר. יש לשים לב: בדרך-כלל נזהרים המעלילים על חיילי צה"ל מלהעליל על חייל מזוהה, שיוכל להגיש נגדם תביעת דיבה. גם בפסק הדין לא התייחס השופט בהרחבה לרשעות העלילה על החיילים, כיוון שתביעת הדיבה הוגשה על-ידי הקצין ולא על-ידי חייליו.
האמת היא שלא היה שום דבר משובש בהתנהגות החיילים, שירו על דמות המתקרבת למוצב כשהם שומעים ברמקול את הקריאה "מחבל במוצב". מה שהשתבש הוא שיקול דעתה של דיין עצמה, שהתעלמה מהאפשרות שקצין צעיר ואמיץ לא יירתע מהתמודדות מול עוצמתה הכספית, התקשורתית והפוליטית, ויחשוף את קלונה ברבים. (בדיוק אותה טעות עשה חיים רמון, כשמולו ניצבה אז קצינה צעירה ואמיצה. מעניין שבשני המקרים היו מעורבים אלופים בצה"ל: גיורא איילנד שנתן לקצין "עצה ידידותית" לבטל את התביעה, וגדי שמני שעודד את הקצינה להגיש את התלונה. יחי גדי שמני וההבדל הקטן.)
|
|
| תאריך:
|
28/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
28/12/2009
|
|
אהוד פרלסמן
|
|
אילנה דיין ומלחמתה בכיבוש
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בבא ביילין
|
28/12/09 10:40
|
|
|
|
2
|
|
השופט ריחם עליה
|
28/12/09 11:01
|
|
|
|
3
|
|
ישמעאל
|
28/12/09 11:03
|
|
|
|
4
|
|
מאוד מאילנה דיין!
|
28/12/09 11:29
|
|
|
|
5
|
|
יוא"ב
|
28/12/09 22:39
|
|
|
|
6
|
|
dodel
|
29/12/09 12:53
|
|
|
|
7
|
|
מרק_טווין
|
3/01/10 01:05
|
|
|
|
8
|
|
אוניברסיטת ת"א
|
3/01/10 06:45
|
|
|
|
9
|
|
מי יגן עלינו ??
|
3/01/10 08:44
|
|
|
|
10
|
|
אין לוי
|
3/01/10 10:19
|
|
|
|
11
|
|
אילנה דיין סטאלין
|
28/11/10 09:12
|
|
|
|
פורום: סרן ר' נ' אילנה דיין - התביעה
|
כתוב הודעה
|
|
לפני 40 שנה בדיוק ניסתה חוליית-מחבלים לפוצץ את מטוס "אל על" על נוסעיו בשדה התעופה קלוטן שבציריך. היה זה כשהחוליה תקפה את המטוס ברובי קלשניקוב וברימוני-יד. באותה התקפה רצחנית נהרג הטייס, יורם פרס, אבל חייהם של נוסעיו ניצלו, תודות לתושייתו של המאבטח, מרדכי רחמים, שמנע את תרחיש האימה.
|
|
|
|
|
הרפורמה בקרקעות המדינה, שתאפשר למאות אלפי אזרחים לקבל את הבעלות על דירותיהם, יוצאת לדרך כשהיא פגומה באופן יסודי: היא לא תחול על רבבות אזרחים, ואולי יותר, שלא יוכלו לרכוש את הדירות. הסיבה: דירות אלו בנויות על קרקע של קק"ל. התוכנית, שלפיה תעביר קק"ל קרקעות אלו למדינה, כדי שזו תוכל למוכרן, "נתקעה" לפני כחצי שנה בצו מניעה שהוציא בית המשפט המחוזי בירושלים, שאין לדעת אם ומתי יבוטל.
|
|
|
|
|
נכון שישראל היום ושלדון אדלסון מקדמים את בנימין נתניהו בצורה אגרסיבית; אבל לפחות הם עושים את זה בשביל אידיאולוגיה : מעריב, באמצעות "מעריב 360" ו"מעריב מוספים" עשה את זה בשביל כסף.
|
|
|
|
|
כאשר מצוות האלהים סותרת את שלטון החוק, האזרחי או הצבאי, מי עדיף?
|
|
|
|
|
הספר "העוצמה הרגשית מבסס לראשונה את האבחנה של "רמת עוררות רגשית נמוכה" (או רמת פעילות רגשית נמוכה). מחקרים רבים נעשו על ההשלכות הנפשיות והגופניות של הגברת הפעילות הרגשית. אך, מה קורה כאשר אנו מדכאים או מפחיתים אותה?
|
|
|
|
|
